פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

אבא יודן כתב:

תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

נו, קריינא דאגרתא...
היאך יכולים לפרש בלשון עבר?
ואגב למה מניח רש"י הו' כשהוא מפרשה, היה לו לומר כמו 'תעבדני', דהכא בעל כרחך תפרשהו כעין פא רפה בלשון ישמעאל, וכענין הזה פירש רשי בפרשת בשלח על הפסוק עזי וזמרת יה, היה לי לישועה בלא הו'.

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם.
והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

הוד_והדר כתב:ארצה שעיר בפרשת וישלח פירש רש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה, ולמה לא פירש כן כבר בוילך חרנה.

אבא יודן כתב:

תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

היאך יכולים לפרש בלשון עבר?

דרומי כתב:וכמדומה שהיה פעם אשכול ע"ז

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם.
והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

זאב ערבות כתב:יש בספריה ספר בשם דיוקי רש"י מאת דוד אריה קליין הדן בבעיה דומה: מדוע לעתים רש"י מביא ראיה מפסוק מאוחר למרות שכבר יש פסוק דומה מוקדם ממנו, ובנוסף מדוע רש"י בוחר במקומות מסויימים להביא לעזים, בהקדמה יש כמה דוגמאות. מצורף בקובץ ההסכמות והמבוא.
שאלה צדדית:בתחתית עמ' 7 בהקדמה המחבר מציין לספר דומה על רש"י מאת הרב משה סלומון - מנהל בית יעקב ברחובות (בלי לנקוב בשם הספר), האם מישהו מכיר?
כיון שכבר מדובר בנושא, ניתן להעיר שלא רק בענין המדובר רש"י מאחר את הבאת הכלל, אלא בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה לפי סדר ספרי המקרא והתלמוד, והסברה הפשוטה היא שלא כתב את פירושו על הסדר אלא כפי שלמדו אז בישיבה או איזו סיבה אחרת. ראיה לכך ששוטנשטיין לא התחילו את ביאורם מברכות אלא ממסכת מכות!

ביקורת תהיה כתב:בלתי מובן. גם בפסוק הראשון הנושא הוא המקנה: האלקים הציל את המקנה.

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

ויש שרש"י מבאר מקרא במקום אחר, ובמקומו אין הוא מפרש את ענינו כלל. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה': דברי תורה עניים במקומן, ועשירים במקום אחר.

סגי נהור כתב:על מקרים כגון אלו שהזכרת דנים מפרשי רש"י ומבארים למה פירש שם ולא כאן.

ביקורת תהיה כתב:

סגי נהור כתב:על מקרים כגון אלו שהזכרת דנים מפרשי רש"י ומבארים למה פירש שם ולא כאן.

דוגמא, במטותא מינך!

אבא יודן כתב:למה המתין רש"י ביסוד זה עד פרשת ויצא?

סגי נהור כתב:

ביקורת תהיה כתב:דוגמא, במטותא מינך!

הנה מפרשתנו.
והנה חמיך עולה תמנתה, ופירש רש"י: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן.
ובשפתי חכמים: ואע"ג דלעיל כתיב ויעל [על גוזזי צאנו הוא ורעהו העדלמי תמנתה], ופרש"י דויעל דבוק עם תמנתה, א"כ למה לא פירש זה לעיל, יש לומר... (עיין שם פירושו).

ביקורת תהיה כתב:

סגי נהור כתב:

ביקורת תהיה כתב:דוגמא, במטותא מינך!

הנה מפרשתנו.
והנה חמיך עולה תמנתה, ופירש רש"י: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן.
ובשפתי חכמים: ואע"ג דלעיל כתיב ויעל [על גוזזי צאנו הוא ורעהו העדלמי תמנתה], ופרש"י דויעל דבוק עם תמנתה, א"כ למה לא פירש זה לעיל, יש לומר... (עיין שם פירושו).

דוגמה של ישוב המיישב את הלב, של הסבר המניח את הדעת – אותה אבקש, ולא פטומי מלי בעלמא, במחילה.

סגי נהור כתב:כלפי מה כתבת "פטומי מילי" - כלפי דברי השפ"ח?

סגי נהור כתב:הסברו של הרבי מליובאוויטש "המיישב את הלב והמניח את הדעת".

אבא יודן כתב:למה המתין רש"י ביסוד זה עד פרשת ויצא?

פרש"י בראשית כט כו "הכי אחי אתה" - לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם

"ועבדתני" - כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא.

ביקורת תהיה כתב:יש שרש"י מבאר מקרא במקום אחר, ובמקומו אין הוא מפרש את ענינו כלל. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה': דברי תורה עניים במקומן, ועשירים במקום אחר.

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

חוּר – בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה.

ביקורת תהיה כתב:

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

ודוגמא מפליאה:
בפרשת כי תשא: 'רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'. נשאלת השאלה: האם חור זה, זקנו של בצלאל, הוא בנו של מרים הנזכר בפרשת בשלח ובפרשת משפטים, או שמא חור אחר הוא?
בפרק המקנא איתא כי חור זקנו של בצלאל הוא חור בנו של מרים, אך רש"י כובש ידיעה זו עד שעה שמשה מוסר לבני ישראל את דבר השם אליו ואומר להם: 'רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה' (בפרשת ויקהל), אז מגלה רש"י ואומר:

חוּר – בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה.

סגי נהור כתב:מה שכתב רש"י בפ' ויקהל אינו דיבור בפני עצמו, אלא מצטרף לפירושו הבא.

סגי נהור כתב:מה שכתב רש"י בפ' ויקהל אינו דיבור בפני עצמו, אלא מצטרף לפירושו הבא.