כתב העת למקרא - 'פשטות המתחדשים' גיליון שלישי

[בן מיכאל]

מה הכוונה כל כוונת התורה לתאר את הירידה. הרי כל הרעיון הזה שמדובר פה בירידה רוחנית של יהודה הוא דרוש של הכותב ולא פשט הכתובים.

אברבנאל שם:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולא היתה הירידה ההיא מקומית ממקום עליון למקום תחתון אלא שעזב חברתם בעניני הצאן ונתחבר עם איש עדולמי ושמו חירה מפני שחברתו עמו היתה ירידת מעלה בערך החברה שהיה לו עם אחיו לכן אמר וירד יהודה מאת אחיו ר"ל ירד מהתחבר עם אחיו ויט עד איש עדולמי להתחבר עמו.

וכן מדרש רבה
בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה א [לח, א] ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, (מלאכי ב) בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו', א"ל כפרת יהודה שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חולין, (שם /מלאכי ב'/) כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב, ויהי בעת ההיא, (מיכה א) עוד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדולם יבא מלכן וקדושן של ישראל, עד עדולם יבא כבודן של ישראל, עד עדולם יבא דכתיב ויט עד איש עדולמי

[בן מיכאל]

את הקושיה על התורה כבר שאלו חז"ל והשיבו שמלאך אנסו לזה כך שאין טעם בטענה הזו.

מצד שני הביאו כאן אברבנאל כדברי הרב ספייער ותוכן הודיע שיעיין בו.

מלבד זאת כפי שנראה לי תוכן לא צודק באופן שהציג את הדברים. הרב ספייער לא טען שמסתבר שכן היה הסיפור אלא שזה כוונת התורה לומר שהיתה כאן ירידה אחר ירידה כמו שפירש ועיקר כוונת התורה להראות איך שההודאה תיקנה הכל כך שאין מקום לטענות תוכן לענ"ד אא"כ עניין של סגנון.
לעצם הדבר לא נראה לי שזה דרך נכונה כי הכלל העיקרי בעיני הוא כפי שביאר הרמח"ל שמדרך התורה לשבח את הצדיקים ולגנות את הרשעים, כך שמציאת דברי גנאי בצדיקים אינה כוונת התורה אא"כ זה פשט הפסוקים או שכך מצינו בדברי חז"ל. ועל אף שכוונתו לשבח את יהודה על ההודאה עדיין זה לא נראה לי נכון.

במדרש זה נראה מחלוקת.

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה ויראה יהודה, א"ר חייא בר זבדא צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהם ממי אתה למד מיהודה ויראה יהודה וגו', למה כי כסתה את פניה עד שהיא בבית חמיה, ד"א ויראה יהודה לא השגיח כיון שכסתה פניה אמר אילו היתה זונה היתה מכסה פניה, אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממונה על התאוה אמר לו יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך, בע"כ שלא בטובתו.

- משמע שהדעות המובאות קודם לרבי יוחנן, אינן מסכימות לדבריו כי היה זה בע"כ.

[אוצר החכמה]

א. אני לא חושב שזה יוצא מהמדרש. הקטע הראשון עומד על המילים כי כסתה פניה ור' יוחנן מבאר את התשובה לשאה איך זה קרה. הדעות הראשונות לא דבא על זה.

ב. לנושא הדיון אין נפ"מ אם יש דעות שמבארות טעם אחר לזה שיהודה בא עליה. אני רק ציינתי שאי אפשר לומר זו קושיה על התורה. כי בתור קושיה על התורה יש יישוב אחר.

[אוצר החכמה]

מה הכוונה כל כוונת התורה לתאר את הירידה. הרי כל הרעיון הזה שמדובר פה בירידה רוחנית של יהודה הוא דרוש של הכותב ולא פשט הכתובים.

אברבנאל שם:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולא היתה הירידה ההיא מקומית ממקום עליון למקום תחתון אלא שעזב חברתם בעניני הצאן ונתחבר עם איש עדולמי ושמו חירה מפני שחברתו עמו היתה ירידת מעלה בערך החברה שהיה לו עם אחיו לכן אמר וירד יהודה מאת אחיו ר"ל ירד מהתחבר עם אחיו ויט עד איש עדולמי להתחבר עמו.

וכן מדרש רבה
בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה א [לח, א] ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, (מלאכי ב) בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו', א"ל כפרת יהודה שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חולין, (שם /מלאכי ב'/) כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב, ויהי בעת ההיא, (מיכה א) עוד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדולם יבא מלכן וקדושן של ישראל, עד עדולם יבא כבודן של ישראל, עד עדולם יבא דכתיב ויט עד איש עדולמי

איני מבין מה המדרש שייך לעניין. יש הרבה דרשות. השאלה היתה האם זה פשט הכתובים והתשובה היא לא.

[דורשי יחודך]

צרור המור:
ואמר ויט אליה אל הדרך. לרמוז שלפי מעלת יהודה נטה מדרך הצניעות והמוסר, וכ"ש בהיותו נזוף על אחיו, לעשות דבר כזה.

[דורשי יחודך]

לגבי המדרש שבא מלאך כו', יש לשאול כדלהלן:
רוב רבותינו הראשונים, מפרשי התורה, שראיתי, אפילו לא התקשו בשאילה איך עשה יהודה דבר כזה, ולא הביאו את המדרש. לא רש"י! לא רמב"ן, כו'. כפי הנראה הם לא ראו כאן קושי, אלא זהו חלק מהסיפור שהתורה מספרת כאן.
בפירוש הרא"ש אכן תמה ומביא את המדרש, אבל קושייתו היא אחרת קצת: אולי היא כנענית או ממזרת ונמצא משחית זרע קודש. מה עם עצם הדבר שבא על זונה?

האחרונים החל מהרא"ם התקשו שאיש איסור בזונה, ותירצו כל מיני תירוצים, ועי' גם בגור אריה שמסדר את זה שמבחינה הלכתית אין בעיה. עצם הדבר שבא על זונה, ולו בהיתר, לא הטריד כנראה את מנוחתם.

אני לא בא לומר שאין קושי, בודאי שצריך להתמודד עם זה, אבל לומר שהפשוטו של מקרא כאן זה המדרש ושכל הראשונים התסמכו על זה, נראה לי מוגזם.

[דרומי]

אמת כתבת. לפי הפשט אין כאן שאלה.

[ארי שבחבורה]

לגבי המדרש שבא מלאך כו', יש לשאול כדלהלן:
רוב רבותינו הראשונים, מפרשי התורה, שראיתי, אפילו לא התקשו בשאילה איך עשה יהודה דבר כזה, ולא הביאו את המדרש. לא רש"י! לא רמב"ן, כו'. כפי הנראה הם לא ראו כאן קושי, אלא זהו חלק מהסיפור שהתורה מספרת כאן.
בפירוש הרא"ש אכן תמה ומביא את המדרש, אבל קושייתו היא אחרת קצת: אולי היא כנענית או ממזרת ונמצא משחית זרע קודש. מה עם עצם הדבר שבא על זונה?

האחרונים החל מהרא"ם התקשו שאיש איסור בזונה, ותירצו כל מיני תירוצים, ועי' גם בגור אריה שמסדר את זה שמבחינה הלכתית אין בעיה. עצם הדבר שבא על זונה, ולו בהיתר, לא הטריד כנראה את מנוחתם.

אני לא בא לומר שאין קושי, בודאי שצריך להתמודד עם זה, אבל לומר שהפשוטו של מקרא כאן זה המדרש ושכל הראשונים התסמכו על זה, נראה לי מוגזם.

א. ראה לשון הריב"א בפסוק ט"ו: וא"ת, צדיק כיהודה היאך בא על הזונה, וי"ל וכו'.

ב. ראה להלן פסוק כ"ג: "ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז וגו'", וברד"ק: תעכבם לעצמה שלא נהיה לבוז אם נחקור אחריה יותר - שיתפרסם הדבר כי שכבתי עם קדשה (עכ"ל). נראה אם כן שיהודה עצמו התבייש במעשיו.

ג. ראה מש"כ הרד"ק להלן פסוק כ"ו: וכל הדברים האלה, היות זרע יהודה הנשאר בזה הדרך, והיות דוד מרות המואביה, ושלמה מבת שבע, הכל היתה סבה מאת האל וכו' (עכ"ל), וכעי"ז בספורנו פסוק ט"ז.
נראה אם כן שלרד"ק ולספורנו זה כן הפריע.

אני לא בא לומר שאין כאן קושי מדוע רש"י והרמב"ן לא התייחסו לזה, אבל לומר שלרוב רבותינו הראשונים זה לא הפריע נראה לי מוגזם.

[ישא ברכה]

אמת כתבת. לפי הפשט אין כאן שאלה.

למה? ומה הכונה לפי הפשט?

[דורשי יחודך]

הרב ארי שבחבורה

א. תודה רבה על המציאה בפירוש ריב"א.

ב. לא זכיתי להבין מה ראית ברד"ק, אז מה אם רואים שיהודה התבייש? זה רק מחזק את מה שכתבו כאן שהיה בזה גנאי. האם רואים שהרד"ק התקשה איך יהודה עשה מעשה כזה? (בכלל לא אדע מה מצאת ברד"ק כאן דווקא, הלא זהו הפשט הפשוט בפסוק, וגם ברש"י זה כתוב פחות או יותר.)

ג. אני לא רואה שהרד"ק וספורנו התקשו איך יהודה עשה מעשה כזה, אלא הם באו להסביר את הענין המשונה לכאורה, שזרע דוד המלך באים מדברים כאלה. על עצם המעשה הם לא שאלו כלום.


אז בינתיים ראינו שהריב"א התקשה בזה, לא רש"י, לא רמב"ן, לא רבנו בחיי, לא רד"ק, לא ספורנו כו' כו'.

[אוצר החכמה]

לא מובן לי הקשר בין הדיון שלכם לתחילת הדיון. או שבאמת אין קשר.

[דורשי יחודך]

הרב אוצר החכמה
לא ברור לי מהו "תחילת הדיון" שבדברי מר.
כבודו כתב שהפשט הפשוט בפרשה זו היא המדרש שבא מלאך התאוה ודחפו.
על זה נסיתי להעיר שמהראשונים מפרשי התורה לא נראה כן. רובם לא הביאו אותו בכלל, המפרשים שמבארים לנו כל דבר קשה וקל בתורה לא ראו צורך להתייחס לשאילה זו היתכן כו'. זה אומר לי שהם לא למדו פשט פשוט בפסוקים על פי מדרש זה.

[אוצר החכמה]

זה בדיוק שזה לא מה שכתבתי.

תוכן התלונן על הרב ספייער שהסביר שמיתת אשת יהודה היא הסיבה שהתורה נותנת למעשה.
כתב על זה יותם שהתלונה של תוכן צריכה להיות על התורה. ועל זה כתבתי שעד כמה שיש לו קושיה על התורה התשובה של המדרש היא התשובה. כך שאי אפשר להתלונן על תוכן ששואל על ספייער למה אינו מתלונן על התורה.

מי שלא קשה לו העניין לא קשה לו. ולכן כתבתי שאיני מבין את הקשר בין המשך הדיון לתחילתו.


ואם כוונתך לומר שהרב ספייער יכול להסמך על הרמב"ן שלא הקשה זה אינו נכון ואינו נצרך. כי הקושי היה שהמשיך את העניין בהסברו ומצד שני כמו שכתבתי כבר הביאו שהאברבנאל כותב קרוב לדבריו.

[סגי נהור]

אמת כתבת. לפי הפשט אין כאן שאלה.

למה? ומה הכונה לפי הפשט?

להבנתי, וימחל לי הרב דרומי על שאני מדברר אותו, הכוונה היא כך:
מפרשי הפשט באים להשיב על השאלות המתעוררות בדרך הפשט, כגון משמעותם של מילים וביטויים, סדר ומקום המאורעות וכו'. כשאנו לומדים את פירושיהם אנו יכולים להבחין מה סוג השאלות שהן באים ליישב. שאלה כגון זו איננה שאלה אצלם. לא מפני שהם סבורים שזו אינה שאלה, אלא מפני ששאלה זו אינה נשאלת בסדר לימוד הפשט אלא בסדר לימוד אחר, שבו יורדים לעומקו ולסודו של הסיפור, בעוד בלימוד הפשט קוראים את הסיפור כפשוטו ולכן השאלה הזו פשוט אינה נשאלת.

***

הסיבה שנדחפתי להשיב על הערתך לדרומי היא כי ראיתי בהבהרה זו המחשה טובה לבעיה שיש (בעיני) בגישת "הפשטנים המתחדשים", שמצד אחד זונחים כביכול את עולמות העומק שגילו רבותינו לאורך הדורות בדברי התורה ומתמקדים בפשט, ומצד שני מנסים למצוא בתוך הפשט עצמו את המשמעות העמוקה והפנימית של הסיפור. לענ"ד זהו בדיוק החטא שעליו מדבר הזהר שהעתקתי באשכול סמוך.

[עקביה]

הדיון על יהודה מזכיר לי שבאחד מספרי השיחות עה"ת של הרב אביגדור נבנצאל יש מאמר ארוך על מעשה דוד ובת שבע. בסוף המאמר, מחשש שמא נשארו בכל זאת כמה עקשנים, הוא שואל, האם על הגר"א היית מאמין לסיפור כזה? האם על הרב קוק היית מאמין? האם על אבא שלך היית מאמין לכזה סיפור? נו, אז על דוד המלך?! אלא ודאי ש...

ואני הקטן אשאל על אותה דרך, כמה נשים היו לגר"א? ככל הידוע לי אחת בלבד. וכמה נשים היו לרב קוק? אחת בלבד (כלומר, כל אחת בחייה), וכך גם לאבא שלי. וכמה נשים היו לדוד המלך? שמונה עשרה!

לשם מה אדם אחד, שהוא צדיק וחסיד וקדוש, זקוק לשמונה עשרה נשים? אין לי מושג. אבל דבר אחד אני למד מכאן, מדובר באנשים שתפסו את החיים באופן אחר לגמרי ממה שאנו תופסים אותם.

לשם דוגמה, הגמ' בע"ז כ. מספרת על רשב"ג שראה בהר הבית גויה אחת נאה ואמר 'מה רבו מעשיך ה''. שואלת הגמ' כיצד הסתכל, ועונה שהיה זה בקרן זווית.
כעת נחזי אנן, מה המחשבה שהייתה עולה בראשו של יהודי קדוש בן דורנו, הנזהר מאד בשמירת עיניו, כתוצאה מהיתקלות כזו? ודאי היה מייסר את עצמו ומשנן מאמרי חז"ל רלוונטיים למקרה. אבל מסתמא לעולם לא תעלה בדעתו המחשבה שעלתה בראשו של רשב"ג.

כנראה שישנו מבט עמוק וכולל יותר על החיים ועל העולם הנותן מקום לדברים שלנו קשה לתפוס.

[אוצר החכמה]

לא ברור לי מה אתה מתכוון. אבל דוד המלך היה יותר צדיק ויותר קדוש מהגר"א ומכל הדוגמאות שנתת. ואילו היה הגר"א מסוגל לתקן בלשאת שמונה עשרה נשים כפי שתיקן דהמע"ה היה רץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים.

[עושה חיל]

הרב רפאל ספייער שלח לי כדלהלן:

אם תראה לנכון לפרסם בשמי:

כיון שלעת עתה לא חזר תוכן מעיונו המעמיק באברבנאל, אוכל לעת עתה לדון עמכם בדבר. [בשליחות. ניסיתי להירשם, אך המחשב הערים בעיות שלא הבנתים בכתיבת המייל]. כשיחזור ויודיע לנו דעתו דעת תורה האם האברבנאל מותר לבוא בקהל, אלך לי לדרכי, שכן אין בדעתי לקיים עמו שיח, לאחר שראיתי דבריו וסגנונו בעוד מקומות.



א. אני לא נכנסתי בשיעור זה בדבר הקושי להסביר את חטאי הצדיקים, ולכן בעצם פטור אני מן הנידון. מה שיוסבר על המקרא ככלל, יכנס בדרך כלל גם על צורת הקריאה שלי על הפסוקים. למשל: המדרש מבאר שבא מלאך הממונה על התאוה, והיה כאנוס בעל כרחו. והדבר ברור שאי"ז סתירה לרקע של הדברים כלל. [שהרי לא היה זה מלאך הממונה על דחיפות].

ב. אפילו חטא שבאמת לא אירע כלל ככתבו, [כגון למ"ד שראובן לא חטא], מ"מ כיון ש"מעלה עליו הכתוב כאילו חטא", אין הדבר פוטר אותנו מלהבין את הכתוב, וללמוד גם את זאת. שהרי שמה שכן עשה, הכתוב מלמדנו שהוא בחינת מה שכתוב, וממילא צריך לדעת מה כתוב. ומענין הוא הלשון ביומא ט' ע"א, "מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה וכו' גלוי עריות, ואע"ג דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן, כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, מתוך ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום". וזאת אפילו בענין בני עלי, שהמקרא שם מלא ברמזים על כך שלא באמת חטאו בזה. ואכמ"ל.

ג. אף שדרך המקרא לשבח הצדיקים ולגנות הרשעים כדברי ר' משה, [ואשמח אם יועיל בטובו לציין מקומן של דברי רמח"ל שציטט, שכן לא הכרתי מובאה זאת], מ"מ אם כבר כן יש חטא שהמקרא מספרו, הדרך להגדיל את החטא כביכול בזכוכית מגדלת, [ולכן פעמים רבות באו מאמרי חז"ל שמודיעים לנו שאי"ז אלא בחינת "מעלה עליו הכתוב"], בפרט בצדיקים שהקב"ה מדקדק עמם, אבל לא רק. [עי' למשל מעשה עכן, ועוד]. אמנם כאן כפי שאמרתי בשעור עיקר המעשה לא בא לומר את החטא / ירידה, אלא לומר את שבח ההודאה, וכפי שהבאתי שכל המעשה הוא כבודו של יהודה. ותיאור פרטי הירידה, [בין דברים שבאמת כפשוטן, ובין דברים שרק "מעלה עליו הכתוב כאילו"], ללמדנו שגם מזה אפשר לעלות בהודאה אחת. וגדול כחה של הודאה, שלימדנו יהודה. [וזכינו אנו להיקרא יהודים, ולכלול בנו תפארת זו].

ד. כפי שכבר כתבו כאן, ביאה על זונה באותו הזמן אינה חטא גמור, אלא מעשה מבוזה, כפי שהתייחס לזה יהודה עצמו בהמשך. יש להאריך בכך שבחומש בראשית מצינו בעיקר שנשתבחו הצדיקים במצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, אבל מצוות הקדושה הנקראות בפי הגר"א בין אדם לעצמו, לא כ"כ מצינו. וכן הדין, שהרי עיקר מצוות הקדושה באו אחרי שנקרא שמו של ה' עלינו ביציאת מצרים – "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לא' והייתם קדשים כי קדוש אני". אין הדבר מתרץ לגמרי את הענין, אבל נותן זוית אחרת על הדבר.

ה. לכל דברים אלו לא נכנסתי בשעור זה, שלא זה היה הנושא שלו. מי שחסר לו ההבהרה ש"הכל לפי השגתנו בכתוב וכו'", יכול להוסיף זאת בשולי הגליון. אני איני רואה צורך בכך, כפי שהרבה ראשונים לא ראו צורך להזכיר זאת. הדברים ידועים וברורים, והפירושים לבאר החטאים מגוונים, ואיני חייב לחטוף כל התורה כולה בבת אחת. וישרים דרכי ה'. [וכמדומה שיש שיעור שלי על ספר שמואל בקול הלשון, שעוסק בענין זה, ובו גם סיפור יפה מרי"ש זילברמן זצ"ל].

ו. בטוח אני שימצא גם בדברי אלה, איזה שהוא פגם שלא חשבתי עליו, איזשהוא רמז לכפירה וכד', אלא שאיני מעלה בדעתי מה.. [אולי: שכתבתי "שהמקרא מספרו" ולא כתבתי "ה' מספרו".. ומישהו שכנראה מתחבט בדברים הללו יתעוררו לו הרהורים..]. על כן מוסר אני מודעה שמסתמא לא אטריח עצמי להשיב על מעין זה.

[תוכן]

אשמח לשמוע איפה עוד מצאנו במפרשים, שכיון שאשתו של יהודה מתה, ממילא מובן למה הוא הזדקק לזונה.

אברבנאל שם:

שנית ותמת בת שוע אשת יהודה ונעצר יהודה מאשה ימים רבים ובסיבת זה הרבה בו הזרע וגברה התאוה בו מה שלא היה עוש' בחיי אשתו.

עברתי על דברי האברבנאל, אבל לפני שאני מצטט את דבריו, אני רוצה להביא לכאן את דברי המדרש המפורסמים (בראשית רבה פ"ה ח'):

אמר ר' יוחנן, בקש לעבור וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממונה על התאוה. אמר לו יהודה, היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך, בע"כ שלא בטובתו.

זאת אומרת, המדרש גם מתקשה, איך שייך שיהודה בחיר השבטים, יעשה מעשה שכזה, ועל זה עונה המדרש שהמלאך הממונה על התאוה הכריח אותו שלא בטובתו. עכשיו נעבור לדברי האברבנאל, שממנו אני מצטט את מה שיש לו לומר בנידון תוך הדגשת הקטעים הרלוונטים:

וספר הכתוב כמה מהמדות נזדמנו בשכיבת יהודה עם תמר כלתו, כאלו מן השמים סבבו הדבר ההוא. ראשונה שרבו הימים ר"ל גדל שלה ולא ניתן לתמר כאשר אמר כו'. שנית ותמת בת שוע אשת יהודה ונעצר יהודה מאשה ימים רבים ובסיבת זה הרבה בו הזרע וגברה התאוה בו מה שלא היה עושה בחיי אשתו. שלישית וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו לכן ביום טובה ושמחה ביום הגזה התעורר לבו ותאותו לזה מה שלא היה עושה בימי אבלו כו'.
ואמנם יהודה לא נאסר עליו המעשה ההוא לפי שבני נח הותרה להם המופקרת ולמות אשתו היה צריך מפאת טבעו לעשות כן וכבר זכר הרב המורה בפמ"ג ח"ג כמה היה מעשה יהודה כפי מנהג בני נח הגון ונאות כפי המעלה כו'. (וז"ל המו"נ שם: 'שבעילת קדשה קודם מתן תורה היה כבעילת האדם אשתו אחר מתן תורה, ר"ל שהיה מעשה מותר לא היה אדם מרחיק אותו כלל', וע"ש שהדברים נאמרו בהתאם לשיטתו שחוש המשוש חרפה היא לנו.)
ואמנם מאמר צדקה ממני נראה לפרשו באחד משני דרכים. הא' שיהודה אמר כבר יחשוב שאני חטאתי במה שבעלתי את כלתי ושתמר חטאה במה שנבעלה לחמיה ובדרך הונאה ואין הדבר כן, כי אני צדקתי במה שעשיתי כיון שלא הכרתי אותה, והיא ג"כ צדקה לפי שנתכוונה לשם יבום ולקיים זרע ממני, אבל בלי ספק היא צדקה ממני, כי היא עשתה מה שעשתה בדעת ויראת שמים, ואני עשיתי מה שאני עשיתי מוכרח מתאותי ובלי דעת שהיא כלתי'.

כל רואה יראה, שהאברבנאל מגיש עיבוד של המדרש ומקרבו קצת לשכל. אבל גם הוא אומר בפירוש שכאלו מן השמים סבבו הדבר ההוא, ויהודה היה מוכרח לדבר הזה. זה שונה לחלוטין ממה שכתב הרב ספייער, שהתעלם לחלוטין מההכרח השמימי שבדבר, ותיאר את יהודה כגבר שמזדקק לזונה להפיג את בדידותו.

[תוכן]

וליתר חידוד. כדאי לשים לב לסילופים הקטנים שהם הקשים מכולם.
המבקר זועק:

והנה פה אחד שאומרים עליו שהוא ת"ח ויר"ש ואומר שבגלל שאשתו של יהודה מתה, ממילא מובן למה הזדקק לזונה.

כביכול כוונת הרב ספייער שאם יהודה התאלמן מובן מאליו שיזדקק לזונה, ובעצם אילו לא היה נכתב היה לנו לשער כך מעצמינו...

זהו סילוף עדין, אבל חמור. כמובן לכל קורא סביר, הרב ספייער לא נתעסק כלל לבאר עניין חטא יהודה, וחטאי הקדמונים בכלל, אלא הסביר שהתורה נתנה רקע לחטא המסוים הזה. ואכן יש בזה נתינת רקע כמובן לכל לומד.

אני מצטער, אבל אין פה סילוף כלל, הרב ספייער כותב בפירוש שיהודה חטא ומפרט חטאיו. יש פה בהחלט ניתוח פסיכולוגי של יהודה וחטאיו. אי אפשר לטעות בכוונת משפט זה: 'ונכתב גם להסביר למה בהמשך הזדקק יהודה לזונה'.

יש אי נעימות נפש גדולה במצב שבו יהודים יראים ותלמיד חכמים כותבים מאמרים לכבודה של תורה, ובא יהודי אחד שמבקש ומחפש דברים שמזכירים לו כל מיני דברי כפירה שהוא מכיר, ומכריז עליהם כביכול יש כאן 'ספק' ודברים שצריכים 'הבהרה'. זאת משום שנכתב "משה אמרו" ולא התפרט שמשה אמרו מפי הגבורה. ואף שאין שום תשובה לשאלתו של כותב המאמר בזה שיבאר מבאר שלא מפי הגבורה נאמרו הדברים, ומן הסתם היה לוקח כמה דקות להבין על מה מדבר בכלל המבקר. זה אמנם מבדח, אבל לא נראה לי ראוי.

זה דבר נפלא שיהודים כותבים מאמרים לכבודה של תורה, אבל לפעמים יהודים טועים, אפילו אם יש להם כוונות טובות. הביקורת היא הכרחית לצמיחה. מותר לאותם יהודים להטות אוזן, אולי יש צדק בדברי המבקרים.

בשאלה על כוונת הכותב בפירוש "ביום ההוא", הרי גם לפני שהוא כתב מה שכתב, ידענו שהקב"ה אמר מילים אלו, ואם כן, אין מנוס מלפרש, עד כמה שאני מבין, שכוונתו שב' תיבות אלו נכתבו על ידי משה ולא על ידי הקב"ה. כי זה גופא מה שהוא בא לתרץ. ואם טעיתי, אז אדרבה שיסביר לנו כוונתו, ואשמח להודות על טעותי.

[עושה חיל]

אולי יש צדק בדברי המבקרים.

צ"ל: "בדברי המבקר".

[תוכן]

מלבד זאת כפי שנראה לי תוכן לא צודק באופן שהציג את הדברים. הרב ספייער לא טען שמסתבר שכן היה הסיפור אלא שזה כוונת התורה לומר שהיתה כאן ירידה אחר ירידה כמו שפירש ועיקר כוונת התורה להראות איך שההודאה תיקנה הכל כך שאין מקום לטענות תוכן לענ"ד אא"כ עניין של סגנון.
לעצם הדבר לא נראה לי שזה דרך נכונה כי הכלל העיקרי בעיני הוא כפי שביאר הרמח"ל שמדרך התורה לשבח את הצדיקים ולגנות את הרשעים, כך שמציאת דברי גנאי בצדיקים אינה כוונת התורה אא"כ זה פשט הפסוקים או שכך מצינו בדברי חז"ל. ועל אף שכוונתו לשבח את יהודה על ההודאה עדיין זה לא נראה לי נכון.

לא מסכים שהפשט הפשוט הוא, שהתורה מנסה להראות שיהודה בחר אשה סתמית, ופסק דבריו ללא התבוננות, ופסק שתמר תשרף ללא התבוננות. אין כאן שום הכרח לפרש את הפסוקים כך, ולטעון על יהודה דברים כאלו, זה לחפש ביקורת לא מוצדקת על אחד מגדולי האומה.

[תוכן]

א. ראה לשון הריב"א בפסוק ט"ו: וא"ת, צדיק כיהודה היאך בא על הזונה, וי"ל וכו'.

ב. ראה להלן פסוק כ"ג: "ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז וגו'", וברד"ק: תעכבם לעצמה שלא נהיה לבוז אם נחקור אחריה יותר - שיתפרסם הדבר כי שכבתי עם קדשה (עכ"ל). נראה אם כן שיהודה עצמו התבייש במעשיו.

ג. ראה מש"כ הרד"ק להלן פסוק כ"ו: וכל הדברים האלה, היות זרע יהודה הנשאר בזה הדרך, והיות דוד מרות המואביה, ושלמה מבת שבע, הכל היתה סבה מאת האל וכו' (עכ"ל), וכעי"ז בספורנו פסוק ט"ז.
נראה אם כן שלרד"ק ולספורנו זה כן הפריע.

אני לא בא לומר שאין כאן קושי מדוע רש"י והרמב"ן לא התייחסו לזה, אבל לומר שלרוב רבותינו הראשונים זה לא הפריע נראה לי מוגזם.

יש להביא גם את דברי הרמב"ם ח"ג פמ"ט שהבאתי למעלה, שגם הוא אומר שהמעשה עצמו היה בהיתר, אבל עדיין מדובר במעשה שפל. ואין אנו צריכים את דברי הרמב"ם הרי הפשט הפשוט בפסוק מורה שמדובר במעשה מבוזה, והשאלה שכל אדם עם שכל שואל את עצמו היא, איך יהודה נכשל בדבר שכזה.

[אוצר החכמה]

מלבד זאת כפי שנראה לי תוכן לא צודק באופן שהציג את הדברים. הרב ספייער לא טען שמסתבר שכן היה הסיפור אלא שזה כוונת התורה לומר שהיתה כאן ירידה אחר ירידה כמו שפירש ועיקר כוונת התורה להראות איך שההודאה תיקנה הכל כך שאין מקום לטענות תוכן לענ"ד אא"כ עניין של סגנון.
לעצם הדבר לא נראה לי שזה דרך נכונה כי הכלל העיקרי בעיני הוא כפי שביאר הרמח"ל שמדרך התורה לשבח את הצדיקים ולגנות את הרשעים, כך שמציאת דברי גנאי בצדיקים אינה כוונת התורה אא"כ זה פשט הפסוקים או שכך מצינו בדברי חז"ל. ועל אף שכוונתו לשבח את יהודה על ההודאה עדיין זה לא נראה לי נכון.

לא מסכים שהפשט הפשוט הוא, שהתורה מנסה להראות שיהודה בחר אשה סתמית, ופסק דבריו ללא התבוננות, ופסק שתמר תשרף ללא התבוננות. אין כאן שום הכרח לפרש את הפסוקים כך, ולטעון על יהודה דברים כאלו, זה לחפש ביקורת לא מוצדקת על אחד מגדולי האומה.

לא הבנתי מה אתה מתווכח אתי הלא זה מה שאמרתי שאין כן כוונת התורה. (ובכלל דבריו אינם פשט כי אם דרוש).

רק מה שכתבתי בתחילה הוא שמדבריך משמע שאתה מתקיף אותו איך אתה רשאי לומר דבר כזה על יהודה ועל זה כתבתי שזה לא טענה כי אינו אומר כן אלא סבור שזה מה שהתורה אומרת וההבדל ברור.

[אוצר החכמה]

וליתר חידוד. כדאי לשים לב לסילופים הקטנים שהם הקשים מכולם.
המבקר זועק:

והנה פה אחד שאומרים עליו שהוא ת"ח ויר"ש ואומר שבגלל שאשתו של יהודה מתה, ממילא מובן למה הזדקק לזונה.

כביכול כוונת הרב ספייער שאם יהודה התאלמן מובן מאליו שיזדקק לזונה, ובעצם אילו לא היה נכתב היה לנו לשער כך מעצמינו...

זהו סילוף עדין, אבל חמור. כמובן לכל קורא סביר, הרב ספייער לא נתעסק כלל לבאר עניין חטא יהודה, וחטאי הקדמונים בכלל, אלא הסביר שהתורה נתנה רקע לחטא המסוים הזה. ואכן יש בזה נתינת רקע כמובן לכל לומד.

אני מצטער, אבל אין פה סילוף כלל, הרב ספייער כותב בפירוש שיהודה חטא ומפרט חטאיו. יש פה בהחלט ניתוח פסיכולוגי של יהודה וחטאיו. אי אפשר לטעות בכוונת משפט זה: 'ונכתב גם להסביר למה בהמשך הזדקק יהודה לזונה'.

כבר כתבתי פעם שבעיניך כל דבר רע הוא פסיכולוגי. מה הקשר של העניין לפסיכולוגיה?

[ארי שבחבורה]

הרב ארי שבחבורה

א. תודה רבה על המציאה בפירוש ריב"א.

ב. לא זכיתי להבין מה ראית ברד"ק, אז מה אם רואים שיהודה התבייש? זה רק מחזק את מה שכתבו כאן שהיה בזה גנאי. האם רואים שהרד"ק התקשה איך יהודה עשה מעשה כזה? (בכלל לא אדע מה מצאת ברד"ק כאן דווקא, הלא זהו הפשט הפשוט בפסוק, וגם ברש"י זה כתוב פחות או יותר.)

ג. אני לא רואה שהרד"ק וספורנו התקשו איך יהודה עשה מעשה כזה, אלא הם באו להסביר את הענין המשונה לכאורה, שזרע דוד המלך באים מדברים כאלה. על עצם המעשה הם לא שאלו כלום.


אז בינתיים ראינו שהריב"א התקשה בזה, לא רש"י, לא רמב"ן, לא רבנו בחיי, לא רד"ק, לא ספורנו כו' כו'.

כנראה שלא הבנתי אותך נכון. אני הבנתי שמזה שהראשונים לא התקשו בכך אתה מוכיח שהם לא ראו בזה שיהודה בא על זונה משהו יוצא דופן, ועל כן הבאתי את הפסוק להלן על פי פירוש הרד"ק (וישנם פירושים אחרים שם במפרשים, וגם ברש"י כלל לא ברור שלזה כוונתו, ועיי"ש ברא"ם) שממנו מוכח שיהודה עצמו התבייש במעשיו ואם כן ברור שהיה בזה גנאי, וזה בדיוק מה שמפריע לרד"ק ולספורנו. כעת אני רואה שגם אתה כותב כן, אולם אם כן אינני מבין מה אתה מנסה מזה שהראשונים, רובם או מיעוטם, לא התקשו בכך.

[תוכן]

וליתר חידוד. כדאי לשים לב לסילופים הקטנים שהם הקשים מכולם.
המבקר זועק:

והנה פה אחד שאומרים עליו שהוא ת"ח ויר"ש ואומר שבגלל שאשתו של יהודה מתה, ממילא מובן למה הזדקק לזונה.

כביכול כוונת הרב ספייער שאם יהודה התאלמן מובן מאליו שיזדקק לזונה, ובעצם אילו לא היה נכתב היה לנו לשער כך מעצמינו...

זהו סילוף עדין, אבל חמור. כמובן לכל קורא סביר, הרב ספייער לא נתעסק כלל לבאר עניין חטא יהודה, וחטאי הקדמונים בכלל, אלא הסביר שהתורה נתנה רקע לחטא המסוים הזה. ואכן יש בזה נתינת רקע כמובן לכל לומד.

אני מצטער, אבל אין פה סילוף כלל, הרב ספייער כותב בפירוש שיהודה חטא ומפרט חטאיו. יש פה בהחלט ניתוח פסיכולוגי של יהודה וחטאיו. אי אפשר לטעות בכוונת משפט זה: 'ונכתב גם להסביר למה בהמשך הזדקק יהודה לזונה'.

כבר כתבתי פעם שבעיניך כל דבר רע הוא פסיכולוגי. מה הקשר של העניין לפסיכולוגיה?

בטח התכוונת, שבעיני כל דבר פסיכולוגי הוא רע. וזה נכון, אבל אין זה הנושא כאן, למרות שראוי להאריך ולפרט מעל כל במה אפשרית את הרעות החולות של מקצוע הפסיכולוגי. נחזור לענייננו, אם הרב ספייער היה עושה ניתוח פסיכולוגי ליהודה שמשבח ומפאר את יהודה כראוי לרום מעלתו, לא היה בזה שום פסול בעיני. אבל כיון שהוא עשה לו ניתוח פסיכולוגי שאפיין אותו כאדם פזיז, חסר התבוננות, ושפועל על פי תאוותו (כמובן שהכל "בחינות" ובכל זאת...), אז בעיני, ואני מאמין שלא רק בעיני, אלא בעיני כל בן תורה באשר הוא (אפילו שאני עצמי עדיין לא זכיתי לכתרה של תורה, אבל אולי יום אחד...), גישה זו פסולה מכל וכל.

[אוצר החכמה]

ממש לא. אני התכוונתי למה שכתבתי.
אין שום קשר בין הדברים שכתב הרב ספייער (או לצורך העניין האברבנאל שלגבי הפרט הזה דבריהם זהים גם אם נקבל את ההבדל שעמדת עליו) לבין ניתוח פסיכולוגי. רק אם אתה רואה דבר שרע בעיניך אתה אומר זה פסיכולוגי.

[תוכן]

ממש לא. אני התכוונתי למה שכתבתי.
אין שום קשר בין הדברים שכתב הרב ספייער (או לצורך העניין האברבנאל שלגבי הפרט הזה דבריהם זהים גם אם נקבל את ההבדל שעמדת עליו) לבין ניתוח פסיכולוגי. רק אם אתה רואה דבר שרע בעיניך אתה אומר זה פסיכולוגי.

איך עלה בדעתך שאני חושב שכל דבר רע הוא פסיכולוגי? הרי אני חושב למשל, שסמים הם דבר רע, וזה לא דבר פסיכולוגי. וכן אפשר להביא עוד עשרות דוגמאות שכאלו. אני באמת לא מבין מה כוונתך.

אני השתמשתי במונח "ניתוח פסיכולוגי" כי אני חושב שלתאר את חסרונותיו של מישהו, זה בעצם ניתוח פסיכולוגי. אבל אני מוכן לוותר על המינוח, כי זה לא העיקר. העיקר, זה התארים שהרב ספייער הצמיד ליהודה, ועל זה הביקורת. בכל מקרה, אני חושב שהויכוח מוצה, כל אחד אמר את דעתו, העמדות ברורות, והבוחר יבחר.

[למען עמי]

קראתי עתה את מאמרו של הרב ספייר
אני ממש לא מבין מה תוכן רוצה ממנו
הוא פשוט מסביר את הפסוקים
והקטעים שתוכן מצא והביא לכאן הם כמה מילים שהוצאו מהקשרם.
לא ראיתי שום זלזול ביהודה ופלא בעיניי שיש בכלל דיון
ומה שאני הבנתי זה שהרב ספייר בא לשבח את יהודה מיוסף גם בניסיונות שלו, שיהודה אע"פ שהיה לו ירידה בכל זאת הוא מודה ולוקח אחריות ומתקן, וכמו שהביא אצל דוד המלך שהוא מזרע יהודה (לאה) לעומת שאול מזרע רחל.

[תוכן]

קראתי עתה את מאמרו של הרב ספייר
אני ממש לא מבין מה תוכן רוצה ממנו
הוא פשוט מסביר את הפסוקים
והקטעים שתוכן מצא והביא לכאן הם כמה מילים שהוצאו מהקשרם.
לא ראיתי שום זלזול ביהודה ופלא בעיניי שיש בכלל דיון
ומה שאני הבנתי זה שהרב ספייר בא לשבח את יהודה מיוסף גם בניסיונות שלו, שיהודה אע"פ שהיה לו ירידה בכל זאת הוא מודה ולוקח אחריות ומתקן, וכמו שהביא אצל דוד המלך שהוא מזרע יהודה לעומת שאול מזרע יוסף.

הרב ספייער מפרש את הפסוקים, וכבר העירו מקודם, שהפרשנות שלו אינה מוכחת. הוא כותב שיהודה היו לו כמה חסרונות רציניות ביותר, הוא פוסק את דינה של תמר למוות במיתה אכזרית ללא התבוננות הראויה, אשתו מתה ועל כן הוא מזדקק לזונה וכיוצא. אלו חסרונות, שאם היו אומרים את זה על אדם פשוט, הוא היה מתבייש לצאת מפתח ביתו לעשרים שנה. אם אתה חושב שאלו לא האשמות רציניות, אז כנראה שאנו לא שייכים לאותו מרחב תרבותי.

[כדכד]

קראתי עתה את מאמרו של הרב ספייר
אני ממש לא מבין מה תוכן רוצה ממנו
הוא פשוט מסביר את הפסוקים
והקטעים שתוכן מצא והביא לכאן הם כמה מילים שהוצאו מהקשרם.
לא ראיתי שום זלזול ביהודה ופלא בעיניי שיש בכלל דיון
ומה שאני הבנתי זה שהרב ספייר בא לשבח את יהודה מיוסף גם בניסיונות שלו, שיהודה אע"פ שהיה לו ירידה בכל זאת הוא מודה ולוקח אחריות ומתקן, וכמו שהביא אצל דוד המלך שהוא מזרע יהודה לעומת שאול מזרע יוסף.

שאול היה מזרע בנימין ולא יוסף

[יושב ירושלים]

אם אתה חושב שאלו לא האשמות רציניות, אז כנראה שאנו לא שייכים לאותו מרחב תרבותי.

או שאנחנו חושבים שיהודה ואנחנו לא שייכים לאותו מרחב תרבותי כמו שביארו כאן לעיל בטוטו"ד.

[ישנו]

אלו חסרונות, שאם היו אומרים את זה על אדם פשוט, הוא היה מתבייש לצאת מפתח ביתו לעשרים שנה

ואם היו אומרים שמלאך הממונה על התאווה דחף אותו הוא כן היה יוצא מביתו?

[יושב ירושלים]

מה הכוונה כל כוונת התורה לתאר את הירידה. הרי כל הרעיון הזה שמדובר פה בירידה רוחנית של יהודה הוא דרוש של הכותב ולא פשט הכתובים.

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה סימן ב

מיד וירד יהודה, ירידה היא לו שנשא לגויה, ירידה היא לו שקבר את אשתו ובניו.

[אוצר החכמה]

א. אין שום קשר בין דברי המדרש לדברי הרב ספייער.
ב. גם אם היה קשר אין לזה קשר לנושא הנידון. ברגע שמדובר בדרוש אי אפשר לומר שזו כוונת התורה על הדברים שהוא אומר ולא אמרום חז"ל.
ג. כאמור בא המדרש מדבר על ירידות אחרות אבל לשיטתך אם כבר יש ראיה להיפך מהמדרש שלא המשיך ירידה היא לו שבא על זונה. ירידה היא לו ששפט שלא בצדק את תמר.

[למען עמי]

קראתי עתה את מאמרו של הרב ספייר
אני ממש לא מבין מה תוכן רוצה ממנו
הוא פשוט מסביר את הפסוקים
והקטעים שתוכן מצא והביא לכאן הם כמה מילים שהוצאו מהקשרם.
לא ראיתי שום זלזול ביהודה ופלא בעיניי שיש בכלל דיון
ומה שאני הבנתי זה שהרב ספייר בא לשבח את יהודה מיוסף גם בניסיונות שלו, שיהודה אע"פ שהיה לו ירידה בכל זאת הוא מודה ולוקח אחריות ומתקן, וכמו שהביא אצל דוד המלך שהוא מזרע יהודה לעומת שאול מזרע יוסף.

שאול היה מזרע בנימין ולא יוסף

טעיתי
הוא דיבר על ההקבלה בין זרע רחל לזרע לאה

[יושב ירושלים]

א. אין שום קשר בין דברי המדרש לדברי הרב ספייער.
ב. גם אם היה קשר אין לזה קשר לנושא הנידון. ברגע שמדובר בדרוש אי אפשר לומר שזו כוונת התורה על הדברים שהוא אומר ולא אמרום חז"ל.
ג. כאמור בא המדרש מדבר על ירידות אחרות אבל לשיטתך אם כבר יש ראיה להיפך מהמדרש שלא המשיך ירידה היא לו שבא על זונה. ירידה היא לו ששפט שלא בצדק את תמר.

לא הבנתי. המדרש לא אומר את 'הרעיון הזה שמדובר פה על ירידה רוחנית של יהודה' [כלשונך]?!

[יושב ירושלים]

[רק אם יורשה לי, הרב רפאל ספייער כתב מאמר מרתק. ובסופו אף חידוש עצום - ההשוואה בין פרשת יהודה לספר רות. לאחר לימוד דבריו, הדברים זועקים, ולא ראינו מי שהזכיר זאת.]

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב דף קפח עמוד ב

תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה ואתו מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא, ואלין תרין נשין דא כגוונא דדא, תמר ורות דמיתו בעלייהו בקדמיתא ואינון אשתדלו לעובדא דא, תמר אשתדלת לגבי חמוה דאיהו קריב יתיר לבנוי דמיתו מאי טעמא איהי אשתדלת לגביה דכתיב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה, ובגין דא אשתדלת בעובדא דא לגבי חמוה, רות מית בעלה ולבתר אשתדלת בעובדא דא לגביה דבעז דכתיב (רות ג') ותגל מרגלותיו ותשכב ואשתדלת בהדיה ולבתר אולידת ליה לעובד,

[אוצר החכמה]

א. אין שום קשר בין דברי המדרש לדברי הרב ספייער.
ב. גם אם היה קשר אין לזה קשר לנושא הנידון. ברגע שמדובר בדרוש אי אפשר לומר שזו כוונת התורה על הדברים שהוא אומר ולא אמרום חז"ל.
ג. כאמור בא המדרש מדבר על ירידות אחרות אבל לשיטתך אם כבר יש ראיה להיפך מהמדרש שלא המשיך ירידה היא לו שבא על זונה. ירידה היא לו ששפט שלא בצדק את תמר.

לא הבנתי. המדרש לא אומר את 'הרעיון הזה שמדובר פה על ירידה רוחנית של יהודה' [כלשונך]?!

לא.
האם קבורת אשתו ובניו היא ירידה רוחנית?
כמו שביארו למעלה המדרש להבדיל מדברי הרב ספייער בא להסביר למה הדבר נקרא ירידה ומציין שני דברים שנשא גויה (כנראה סובר המדרש שכנעני פירושו כנעני ממש ולא כפירש"י או שסובר ששאר השבטים נשאו תאומותיהם) וזה באמת ירידה (גם רוחנית) וגם שקבר אשתו ובניו אבל המדרש לא בא לומר שזה נושא הפרשה הירידה הרוחנית (הניתקנת בהודאה כדברי הרב ספייער).

[תוכן]

עוד שתי הערות פרטיות ואחת כללית:

במאמרו של הרב אליהו איינזברג הוא מנגיד את תגובת האחים לשני החלומות. בחלום הראשון כתוב, ויוסיפו עוד שנא אותו, ואילו בחלום השני כתוב, ויקנאו בו אחיו. יש להעיר, שהמונח "קנאה" בתורה משמשת לא רק כמילה נרדפת לחמדה, אלא גם לכעס וכיוצא, וכמו 'קל קנא', ועוד הרבה. אם נניח שכאן מדובר ברגש הקרוב לכעס, אז אין כזה הבדל בין תגובת האחים לשני החלומות. ברם, עיין ברבינו בחיי שכבר עמד על נקודה זו, ומבדיל בין 'ויקנאו בו אחיו', ו'ויקנאו אותו פלשתים', שהראשון הוא קרוב לחמדה והשני הוא כעס. ומכל מקום יש על מה לחשוב, ותיתי ליה להרב א"א שהעיר נקודה זו.

במאמרו של הרב משה צוריאל עומד על כפילות הלשון, 'וינס ויצא החוצה', ופירש מה שפירש, ונדמה שכבר קדמו החזקוני, אבל ללא הבאת שאר המקורות שהביא. ועיין בתרגום אונקלס שם שתרגם: 'וערק ונפק לשוקא', וקשה היכן מצא שיצא לשוק. ונראה שגם הוא דייק כפל הלשון, ועל כן תרגם לשון יציאה כיציאה בין האנשים, כמו שכתוב ותצא דינה בת לאה לראות בבנות הארץ.

ולבסוף הערה כללית, בהקדמת הרב ישראל הלפרין למאמרו של הרב פרידנברג, הוא מאריך בהבאת מקורות אם יש חיוב להשתדל לקיום הנס. לטעמי, זה הוסיף עומק לכל המאמר. אני חושב שאם העורכים יקפידו שגם כל שאר הכותבים יביאו את הפירושים שקדמו להם, ורק אח"כ יציעו את מה שיש להם לחדש, זה ישפר את המאמרים מאד.