ובספר אבודרהם (סימני פרשיות מחוברות וחלוקות) כתב:
. [וראה עוד בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמז].מעוברת סימנה סגרו ופסחו הח"א הש"ג השבתות כ"ט והסדרים כ"ח לכן יש מקומות שמחלקים אלה המשפטים מן אם כסף תלוה. או: וכי תשא מן ויפן. וסימנך: העגל אשר כרתו לב' בח"ה בש"ז גכ"ז זח"ג זש"ג השבתות כ"ח והסדרים כ"ח אין שם חבור ולא חלוק
וצ"ב טעם השינוי בימינו אנו.
ובספר פתחי אברהם להגרא"ד אויערבאך שליט"א מטבריה כתב שמסתבר לומר שבתקופה שהיו מתרגמים היה צריך להאריך ולפרש את כל הכתוב בפרשה, ד' אבות נזיקין, ארבעה שומרים ועוד הרבה דינים אשר רבו מספור, ולא היה שייך לצמצם הכל לשבת אחת, אולם כשבטל התרגום חיברום לפרשה אחת, כי לפני 'אם כסף תלוה' לא מסתיים הפסוק בדבר טוב.
ומוסיף הגרא"ד שליט"א שאמר בזה דבר נחמד, כי יש לתלות ענין זה במחלוקת של רמי בר חמא ור' חייא בר יוסף בב"ק קו, ב, שרמב"ח שסובר שבשומרין צריכין ג"כ למודה במקצת מעמיד את הפס' 'אשר יאמר כי הוא זה' על שומר, אולם רחב"י סובר ש'עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב, ויעו"ש בגמ' הטעם לזה כדברי רבה בטעם שבועת מודה במקצת.
ונמצא שלרמב"ח אין מניעה מלחלק הפרשיות, אולם לרחב"י שעירוב פרשיות כתיב כאן, בודאי שראוי לצרפם ולקראם יחד.
והדברים נפלאים.