וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ (בראשית כז יט)
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ (שם פסוק לא).
קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) 'קום נא', אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) 'יקום אבי' (רש"י שם פסוק כב).
מעודי עד הימים האחרונים, בהשפעת רש"י ובהשפעת מוריי בראשית ימיי, אני שומע בפסוקים אלה את קולו הרך, העדין והמתחנן של יעקב, לעומת קולו המצווה, הגס והבוטה של עשו.
אבל לאחרונה עלה בדעתי שבפשטות רואים כאן את ההפך; את תיבת 'נא' שבדברי יעקב מתרגם אונקלוס, כדרכו כמעט בכל מקום: כְּעַן, כלומר כעת, עכשיו.
אם כן יעקב פונה אל אביו בלשון נוכח, שהיא פחות מכבדת, ובלשון ציווי, ואומר לו לקום כעת ולאכול, ואילו עשו פונה אל אביו בלשון נסתר, כפי שפונים לאנשים חשובים, וללא הזכרת 'כעת'.
שמא סבר יעקב שעשו לא כ"כ מכבד את אביו, ולכן חשב שכך הוא מחקה את עשו טוב יותר?
מה דעתכם?