תנו רבנן הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין. רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, ואיש כי יכה כל נפש אדם. רבנן סברי: כל נפש עד דאיכא כל נפש. ורבי יהודה בן בתירא סבר: כל נפש כל דהוא נפש.
והנה בדברי הנביאים מצינו בשני מקומות 'הכוהו עשרה בני אדם ומת', לגבי הריגת אבשלום בידי נערי יואב כדכתיב בשמואל (ב יח, טו) וַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ.
וכן בנוגע להריגת גדליה בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה כדכתיב בירמיהו (מא, א-ב) וַיְהִ֣י׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֣ה בֶן־אֱלִישָׁמָ֣ע מִזֶּ֣רַע הַ֠מְּלוּכָה וְרַבֵּ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֥ים אִתּ֛וֹ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֹּ֨אכְלוּ שָׁ֥ם לֶ֛חֶם יַחְדָּ֖ו בַּמִּצְפָּֽה: וַיָּקָם֩ יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֜ה וַעֲשֶׂ֥רֶת הָאֲנָשִׁ֣ים׀ אֲשֶׁר־הָי֣וּ אִתּ֗וֹ וַ֠יַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־אֲחִיקָ֧ם בֶּן־שָׁפָ֛ן בַּחֶ֖רֶב וַיָּ֣מֶת אֹת֑וֹ אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ.
אולם בדיוק לשון הכתובים נראה כי בהריגת אבשלום היתה מיתתו ע"י הכאת כל עשרת הנערים יחדיו, [ויעויין בלישנא דמתני' סוטה ט, ב: לפי שבא על עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות, שנאמר ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב], ואילו לגבי הריגת גדליה בן אחיקם מדויק שאף שכל עשרת האנשים שהיו עם ישמעאל הכוהו יחד עמו, הרי ההמתה היתה ע"י ישמעאל עצמו. 'ויקם... וימת אתו'.
ולכאורה הביאור עולה יפה אליבא דשיטת ריב"ב שהאחרון חייב מפני שקירב את מיתתו, שבהריגת אבשלום יואב התכוון להמית את אבשלום באופן שלא יהיה חיוב רציחה לאיש, על הריגתו, ובתקעו את שלושת השבטים בלב אבשלום, תקעם באופן כזה, שאבשלום לא ימות מיד, ובעודנו חי, הכוהו עשרה נעריו וימיתוהו, ונמצא אבשלום מת על ידיהם, מבלי שיתחייבו עליו מיתה עפ"י דין תורה, שהרי בהכוהו עשרה בני אדם ומת, כולן פטורין.
אולם שונה היה הדבר בהריגת גדליה בן אחיקם שנראה מלשון הכתוב עצמו שהיה לישמעאל טעם בכך שהוא עצמו יעשה ה'מכה בפטיש' של מיתתו, ויקרא מעשה הרציחה על שמו, וכ"כ המלבי"ם שהם הכוהו וישמעאל גמר מיתתו בידיו, והטעם לזה הוא כדכתיב בסיפיה דהאי קרא: אשר הפקיד מלך בבל בארץ, ופירש המלבי"ם, "שלכן הרג אותו, כי הוא נשלח ממלך בני עמון שהיה שונא למלך בבל ורצה שתהיה א"י תחת ממשלתו".
[ועי' בערוך לנר ראש השנה (יח, ב) שכבר עמד על עיקר הדבר שאצל גדליה היה 'הכוהו עשרה בני אדם', ויישב לפי"ז באופן נפלא קו' הפני יהושע והטורי אבן שם על קושיית הגמ', ומי הרגו, דמה קושיא הא מפורש בקרא דישמעאל הרגו. אכן כיון שהכוהו עשרה בני אדם, לרבנן לעולם פטור, ולריב"ב עכ"פ לא חייב. ואליבא דרבנן שכולן פטורין צ"ל שהעשרה לא קרבו מיתתו].
[ע"פ ספר אבני שהם להגרמ"ל שחור זצ"ל, פרשת אמור].