1. בן עשרים עד בן שישים. זכר 50, נקיבה 30. ערך האשה הוא 60 % מערך האיש.
2. בן חודש עד בן חמש. זכר 5 נקיבה 3. ערך האשה הוא 60 % מערך האיש.
3. בן שישים ומעלה. זכר 15, נקיבה 10. ערך האשה במקרה זה הוא 75 %, גבוה יותר מבקודמים. ורש"י מפרש כי דרך פחת האשה לעת זקנתה הוא פחות מפחת האיש.
4. בן חמש עד בן עשרים. זכר 20, נקיבה 10. ערך האשה הוא 50 %. ולא נתבאר טעם החלוקה.
עלעלתי קצת בדברי החכמים, וראיתי שהאבן עזרא כתב:
והכלל כי הוא גזרת הכתוב, כי אילו היה על דרך תוספת הזכר על הנקבה, הנה אחר ששים יוסיף השלישית, והנה מחמש עד עשרים יוסיף החצי. ומחדש ועד חמש, ומעשרים ועד ששים יוסף על החצי עשיריתו:
האם יש מי שפירש לפי מה נקבעו דמי הערכין, הן לאיש ולהן לאשה?
אם הרעיון הוא יכולת העבודה הפיזית כעין דמי עבד, (מה שיסביר את הפער הכללי בין האיש והאשה), אזי נצטרך להסביר מדוע אצל עבד המחירים שונים.
כמו כן יש לתת את הדעת על טווח הגילאים עשרים עד שישים, בשינוי מעבודת המקדש אצל הלווים שטווח הגלאים. אך כבר מצינו במנין הפקודים שמנו יוצאי צבא מבן עשרים (והרמב"ן כתב שעד שישים זהו גיל יוצאי הצבא, כמדומה על בסיס פרשת ערכין).