פרשת בהעלותך - השוואת מרים ואהרן לנבואתם למעלת נבואת משה רבנו

[אוהב עמו]

הרמב"ם פט"ז הל' טומאת צרעת ה"י כ' ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.
והק' רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל (בדוגמאות לחידושי אגדות על דרך הפשט שנדפסו בסוף קובץ הערות למסכת יבמות) שבעיקרי הדת שמנה הרמב"ם בפירוש המשניות מנה שם עיקר אחד שכל דברי נביאים אמת, ועוד עיקר אחר שנבואת מרע"ה היתה למעלה מנבואת כל הנביאים ולפי"ז האומר כי נבואת מרע"ה שווה לנבואת כל הנביאים הרי זה כופר באחד בעיקרי הדת ודינו כמומר לכל התורה כולה ואין לו חלק לעולם הבא וקשה איך אפשר ללמוד בק"ו ממרים לענין איסור לשון הרע שהמספרו לא יצא מכלל ישראל ועוד איך אפשר לומר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל.
ותי' ר' אלחנן שהעיקר הזה למדנו מפרשת מרים שאמר להן הקב"ה "לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות וגו'", אבל בשעה שדיברה מרים עדיין לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה, ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקרי הדת, אלא לשון הרע שמיעטה מדרגת משה מכפי מה שהיה באמת, אבל עכשיו אם יאמר אדם כמו שאמרה מרים שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאים הרי זה כופר באחד מעיקרי הדת.

[אוהב עמו]

אמנם בשל"ה (פרשת וארא אות י') ביאר שבאמת בתחילת בואו של משה למצרים היה שקול כאהרן כמו שכתוב (שמות ו כו-כז ) הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יי' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן, אבל אחר כך עלה משה ונתעלה ועלה מדרגה לדרגה ואז לא קם בישראל כמשה עוד ולא יקום, ובמעמד הר סיני כתיב (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלוקים דהיינו שנתעלה להיות אלוקים , וקרן אור פניו שזיכך את החומר באופן שאף חומר שבו נעשה שכל וקרן אור פניו.
וא"כ הדרא קושיא לדוכתה שכיוון שכבר היה מרע"ה במעלה נבדלת מאז מתן תורה שנבואתו איננה נבואה כשאר הנביאים נמצא שכאשר טענו מרים ואהרן שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואתם נמצאת שעברה על אחד מעיקרי הדת.
אך היה מקום לומר שאמת נבואת מרע"ה כבר ממעמד הר סיני והלאה קיבלה מעמד נפרד משאר הנביאים והנבואות, אלא שדבר זה לא נכלל בעיקרי הדת עד מעשה מרים ואהרן שדיברו במשה, ורק באותו מעשה נתחדש שהבדל זה הוא אחד מעיקרי הדת, ונמצא א"כ שבשעת דיבורים של מרים ואהרן לא עברו על עיקרי הדת, אמנם צריך התבוננות מה אירע במעשה מרים ואהרן שאז נכלל דבר זה באחד בעיקרי הדת אע"פ שבמציאות היה הבדל בין נבואת משה לשאר הנביאים כבר קודם לכן.

[אוהב עמו]

והיה אפשר לפרש באופ"א לולי דברי ר' אלחנן בהקדם מה שמצינו בנביא (מיכה ו ד) "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים".
ובתרגום תרגם וז"ל "ארי אסיקתך מארעא דמצרים ומבית עבדותא פרקתך ושלחית קדמך נביין משה לאלפא מסירת דינין אהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא", ומבואר מדבריו שמצינו שמרים נחשב מוסר הורה לנשים כמו שמשה רבנו נחשב מוסר תורה לאנשים. ובאבן עזרא (שם( וז"ל "כי רק טובה רבה עשיתי לך אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך, ושיודיעך דרכי. והם משה שבא אל פרעה ואהרן שהתנבא על ישראל לפני בא משה ומרים שהתנבאה לנשים. גם התורה נתנה על יד משה ואהרן שהיה לו לפה ושניהם למדו המצוות לאנשים ומרים לנשים.
ומבואר מדברי האבן עזרא שבכלל מוסרי התורה נמנו יחד עם משה גם אהרן ומרים, ומצינו לזה בית אב במדרשים (תנחומא יתרו י') הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת אמר רבי יהושע ברבי נחמיה וכו' תורה משולשת תורה נביאים וכתובים. משנה משולשת תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משולש מרים אהרן ומשה. ובדרים רבה (כי תבא פר' ח') ולמה התקינו שלא לפחות פחות מג' פסוקים כנגד אברהם יצחק ויעקב ד"א כנגד משה ואהרן ומרים שניתנה תורה על ידיהם.
וכ"כ מהר"ח ויטאל (שער הפסוקים ספר שופטים סי' ה') לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה' הנה מילת בע"ם ר"ת באר ענן מן, הם ג' מתנות שניתנו לישראל בזכות משה אהרן ומרים והם הנקראים המתנדבים בעם הנקראים חוקקי ישראל שחקקו התורה בישראל.
ואם כך שמצינו שאהרן ומרים נחשבים ג' כמוסרי התורה כמו משה רבנו, א"כ יש לומר שדווקא לכל אחד מישראל שיאמר שמעלת משה רבנו היא כמעלת שאר הנביאים יהיה נחשב ככופר בעיקרי הדת, כי מלבד ההבדל באיכות הנבואה שמשה רבנו נתנבא באספקלריא המאירה ושאר הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה בנוסף יש הבדל בין משה לשאר הנביאים שמשה הוא מוסר התורה משא"כ שאר הנביאים אינם מוסרי התורה אלא רק נביא יכול לעבור על ד"ת בהוראת שעה ותו לא, וא"כ מי שמשווה בין משה לשאר הנביאים הרי פוגע בב' בחינות שיש למרע"ה על לפני שאר הנביאים ולכן חשיב ככפירה בעיקרי הדת, אבל אהרן ומרים שטענו שגם בנו דיבר ה' כיוון שגם היו מוסרי התורה כמשה אחיהם ולא היה ביניהם הבדל זולת זה שמשה נתנבא באספקלריא המאירה והם נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה, וטענה זו בלבד אינה מספקת להחשב שתהיה ככפירה בעיקרי הדת
[ועי' בהקדמת המשך חכמה לחומש שמות שביאר את ההבדל בין נבואת מרע"ה לשאר הנביאים שאף אם יבואו אלף רבבות נביאים באותות ומופתים לאמר בשם ה' לשנות קוצו של יו"ד מתורת משה לא נשמע להם ומצוה להמיתם כדין נביאי שקר כיוון שעל נבואת משה אנו עדים עצמנו וזהו שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם", וע"ש שהק' היאך ציווה הקב"ה שיאמינו לעולם במשה, הא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הידיעה מכרחת הבחירה ושמא יבחר משה חלילה להוסיף אחר זה מדעתו. ועל כרחין שהשי"ת שלל ממנו הבחירה לגמרי ונשאר מוכרח כמלאכים, ע"ש. ולפי האמור שגם מרים ואהרן הם מוסרי התורה צריך לומר ניטלה מהם גם הבחירה, ודו"ק].

[אוהב עמו]

וחשבתי לומר עוד על פי דרכו של ר' אלחנן, ולבאר את מה שנתייחד מעשה מרים בכך שעלה ונתעלה משה שיהיה א' מעיקרי האמונה שנבואתו איננה במעלת שאר הנביאים.
דהנה ביאר הכתב סופר (פר' וארא ד"ה הוא אהרן ומשה הב') את דברי רש"י שמשה ואהרן שקולים היו, והק' בשל"ה הא כתיב לא כן עבדי משה כל ביתי נאמן הוא וכתיב לא קם בישראל כמשה עוד. וביאר הכתב סופר דהמעלה הגדולה יותר במרע"ה היה שהיה עניו מכל האדם ומכח זה נתעלה יותר מכל הנביאים, והנה בענותנותו של אדם אין ניכר כל זמן שלא עלה לגדולה ובכל מקום שאתה מוצא גדולתו אתה מוצא ענותנותו ולכן כ"ז שלא שלחו השי"ת בשליחותו לדבר אל פרעה מלך גדול לא היה ניכר ענותנותו כי היה אדם פשוט ככל אדם ומה יש לו להתגאות ואחר שכבר הלך בשליחות ה' ודיבר לפני פרעה ומ"מ לא זחה דעתו והיה בעיניו כבתחילה אז נתגלה ונראה ענותנותו וע"י מדה זו עלה ונתעלה יותר ויותר ולפי"ז אומר אני מתחילה שקולים היו ואולי היה אהרן גדול ממנו שהיה גדול בשנים ומוחזק לנביא והיינו דכתיב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' הוציאו את בנ"י ממצרים היינו בשעת הדיבור שציווה ה' על כך אז היה אהרן קודם משה גדול ממשה ומחוזק מכבר בנבואה, הם המדברים אל פרעה להוציא בשעה שהלכו אמל פרעה ודיברו עמו ולא נגאה משה בלבו על כך אז ע"י מידת העניוות עלה יותר מאהרן הוא משה ואהרן היה מיד קודם לאהרן.
וברוח חיים (אבות א א) ביאר שמעלת משה רבנו היתה גדולה ממעלת אברהם אבינו ע"ה כמש"כ חולין פט,א גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה כתיב ונחנו מה, ועי"ז זכה משה רבנו שתנתן תורה על ידו דווקא. ובנפש החיים ש"ג פי"ג ביאר מהרח"ו דאף שכתיב באהרן ובמשה יחדיו ונחנו מה, מ"מ לא היה אהרן עיקר במדרגה זו אלא נטפל למשה ורק משה לבדו היה במדרגה נוראה זו, ע"ש.
ומבואר שמעלתו הגדולה של מרע"ה באה על ידי היותו עניו מכל האדמה, ונראה שדרגה זו של ענווה של משה באה לידי ביטוי במעשה מרים, שמצינו בספרי הו"ד ברמב"ן רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו שנאמר וישמע ה' והאיש משה עניו מאד, אלא שכבש משה על הדבר יזכיר ענותנותו שסבל ולא ענם והשם קינא לו.
וא"כ יש לומר שבשעה זו שעלה ונתעלה משה במעלת הענווה, א"כ עלה ונתעלה יותר במעלות הנבואה ומסירת התורה שהענווה היא התנאי לה, ואם כן בשעה זו דווקא נתחדש שמעלת משה רבנו היא יותר ממעלת שאר הנביאים ומי שיכפור בזה יהיה ככופר בעיקרי האמונה ולא קודם לכן, וממילא בשעה שדיברו מרים ואהרן באחיהם אף שהיה כבר בבחינת נבואה ומעלה יתירה עליהם ועל כל שאר הנביאים מ"מ לא היה בדרגה כזו שיהיה הדבר כעיקר מעיקרי האמונה, אלא הבדל ומעלה יתירה בין נבואת משה על שאר הנביאים אבל שעלה משה ונעלה כ"כ במעלת הענווה, וממילא התעלה במעלת הנבואה ומסירת התורה נקבע דבר זה לעיקר.

[בקרו טלה]

-

[אוצר החכמה]

צודק.
ולעצם העניין לא הבנתי את כל האריכות. ע"פ ר' אלחנן ההסבר פשוט. לא העובדה שנבואת משה רבינו גבוהה ממעלת שאר הנביאים גורמת שהחולק עליה עובר על עיקרי הדת אלא כיוון שהקב"ה אמר לנו שכן הוא החולק על זה עובר על עיקרי הדת ואימתי אמר הקב"ה לנו דבר זה אחר מעשה מרים.

[יהודה בן יעקב]

אני התקשיתי בדברים אלו ע"פ מש"כ הרמב"ן בפר' יתרו (יט, ט) שכתב דבמה שנאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", נתבאר להם זה, וזה לשונו:

הכוונה בזה וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם.

וע"ע ברמב"ם פ"ח מיסוה"ת ה"א כעי"ז.
וא"כ א"א לומר שרק כאן התחדש שאמונה זאת היא מעיקרי הדת.
לא התפניתי לקרוא את כל דברי הרב אוהב עמו, לראות אם התיישבה דעתי בזה.

[אוהב עמו]

צודק.
ולעצם העניין לא הבנתי את כל האריכות. ע"פ ר' אלחנן ההסבר פשוט. לא העובדה שנבואת משה רבינו גבוהה ממעלת שאר הנביאים גורמת שהחולק עליה עובר על עיקרי הדת אלא כיוון שהקב"ה אמר לנו שכן הוא החולק על זה עובר על עיקרי הדת ואימתי אמר הקב"ה לנו דבר זה אחר מעשה מרים.

לכאורה דין זה ככל שאר הדינים ניתנו בסיני, אא"כ נאמר שהיתה סיבה שנתחדשה דווקא כאן, ומה עוד שמהרבמ"ן שהביא הר' בן יעקב מבואר שכבר במעמד הר סיני כן היה, וכן משמעות השל"ה שהבאתי בפנים.

ולו יהיה שרק אז גילה הקב"ה כן, יש לדון האם על כה"ג גם נאמר שאפיקורס נעבעך הוא גם אפיקורס כמו שידוע בשם הגר"ח מבריסק

[יהודה בן יעקב]

דברי הרב 'אוהב עמו' שכתב ליישב את הקושיא, שדוקא הטוען שאין למשה רבינו מעלה על שאר הנביאים בב' המעלות שהיו לו, א. נבואה באספקלריא המאירה, ב. מסירת התורה, הוא נחשב ככופר, אך אהרן ומרים שהיו גם בין מוסרי התורה, וחלקו רק על החילוק בצורת הנבואה שהיא שווה לנבואתם, בזה לא נעשו כופרים.

יתכן שלא הבנתי את כל הביאור, אך גם אם הביאור יתקבל על הדעת, הדברים מחודשים, וצריכים מקור חשוב כדי לאומרם.

מלבד זאת, בקריאת שמו"ת שמתי לב כי אותה קושיא קיימת גם על צפורה אשת משה, שהרי כתב רש"י [במדבר יב, א] מחז"ל:

רבי נתן אומר, מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.

ואם כן, אף צפורה סברה שדרגת משה בנבואה כדרגת שאר הנביאים, ולכך אמרה אוי לנשותיהן של אלו - אלדד ומידד. האם גם צפורה היא בין מוסרי התורה??

[אוהב עמו]

מלבד זאת, בקריאת שמו"ת שמתי לב כי אותה קושיא קיימת גם על צפורה אשת משה, שהרי כתב רש"י [במדבר יב, א] מחז"ל:

רבי נתן אומר, מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.

ואם כן, אף צפורה סברה שדרגת משה בנבואה כדרגת שאר הנביאים, ולכך אמרה אוי לנשותיהן של אלו - אלדד ומידד. האם גם צפורה היא בין מוסרי התורה??

עיין בפנים יפות שעמד בזה, וגם בשיעורי חומש של הגר"ש מיימון וברביד הזהב דיסקין נו"נ בדבריו.
[אך אי"ז ענין למש"כ אלא קו' בפני עצמה, מדוע לא נענשה ציפורה]

[אוצר החכמה]

צודק.
ולעצם העניין לא הבנתי את כל האריכות. ע"פ ר' אלחנן ההסבר פשוט. לא העובדה שנבואת משה רבינו גבוהה ממעלת שאר הנביאים גורמת שהחולק עליה עובר על עיקרי הדת אלא כיוון שהקב"ה אמר לנו שכן הוא החולק על זה עובר על עיקרי הדת ואימתי אמר הקב"ה לנו דבר זה אחר מעשה מרים.

לכאורה דין זה ככל שאר הדינים ניתנו בסיני, אא"כ נאמר שהיתה סיבה שנתחדשה דווקא כאן, ומה עוד שמהרבמ"ן שהביא הר' בן יעקב מבואר שכבר במעמד הר סיני כן היה, וכן משמעות השל"ה שהבאתי בפנים.

ולו יהיה שרק אז גילה הקב"ה כן, יש לדון האם על כה"ג גם נאמר שאפיקורס נעבעך הוא גם אפיקורס כמו שידוע בשם הגר"ח מבריסק

הבאת את דברי הגר"ח מבריסק לידי גיחוך.

[אוהב עמו]

הבאת את דברי הגר"ח מבריסק לידי גיחוך.

הגיחוך היה הסיבה למיזעור הדברים, כמובן.