כתב בשו"ת הריב"ש (סימן תיא), וז"ל,
שאלת: מה שכתוב: ומטה אהרן בתוך מטותם. וכתב רש"י ז"ל: באמצע מטותם. שלא יאמרו: מפני שהניחו לצד השכינה, פרח. והוקשה לכם: אם הושמו המטות כשורה, זה אחר זה: הנה לא יהיה מטה אהרן יותר באמצע, מהסמוך לו; לפי דברי הרמב"ן שכתב: שמטה אהרן ממנין השנים עשר. ואם הושמו המטות כגורן עגולה, ומטה אהרן באמצע, לא יקשה זה.
תשובה: נראה שלא הקפיד הכתוב: על מטה אהרן; רק שלא יהיה בראש, לצד השכינה. כדי שלא יאמרו: מפני שהיה לצד השכינה, פרח. וכל שלא יהיה בראש, נקרא: באמצע; אף אם יהיה השני. כי מעתה, לא יהיה להם תלונה לומר: מפני שהיה קרוב לשכינה, פרח. שהרי היה מטה אחר, קרוב ממנו, שלא פרח. ואם היו גם אחרים אמצעיים, מה בכך. ואם נאמר: שהיה ממש באמצע; אם היה המטה הסמוך לו, גם כן באמצע, אין בכך כלום. אדרבה! משכך תלונה אחרת: שלא יאמרו: מפני שהיה באמצע, פרח.
ובהערות שם צויין:
עי' בתרגום אונקלוס, שתרגם: וחוטרא דאהרן בגו חוטריהון. ומדלא תרגם: במציעות חוטריהון; כמו שתרגם (בראשית ב, ט): בתוך הגן: במציעות גינתא. משמע: דדעתו כדעת הריב"ש, שלא הקפיד הכתוב רק שלא יהי' בראש. ועי' מזרחי שם. אמנם, בתרגום יונתן תרגם: וחוטר אהרן במציעות חוטריהון. נראה שדעתו שהקפיד הכ', שיהיה מטה אהרן באמצע מטותם.
וראה עוד בפי' הרא"ם.
והנה במתני' תרומות פ"ג ה"ג:
ומפרש בירושלמי,האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו.
הדא אמרה היא תוכו היא בו דברי חכמים רבי זעירא בשם רבי אבדומי דחיפה בשם ר"ש בן לקיש ונחשב לכם תרומתכם והרמותם מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים.
ובתורה תמימה בפרשתן (יח הערה צח) הביא דברי הירושלמי והעיר עליהם בזה"ל,
ויש להעיר לפי מה שתרגם אונקלוס הלשון בתוך הגן (פ' בראשית) באמצעית גינתא, וא"כ הרי הלשון בתוכו הוי ציון וגבול המקום כמו בצפונו ובדרומו, וא"כ למה לא יחשב הלשון תרומת הכרי הזה בתוכו למקום מצויין ומסויים, דהיינו באמצע. אמנם כבר כתב הכ"מ בפ"ד ה"ב מעבודת יוהכ"פ בשם ר"י קורקוס דלשון אמצע אינו אמצע ממש רק לאפוקי הקרנות, יעו"ש. ומכאן ראיה מפורשת לזה, דאל"ה אלא הפי' אמצע ממש קשה למה לא יהא נחשב זה למקום מצויין. ואף נראה להביא ראיה מזה למש"כ בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' ה' שהשיג על מהראנ"ח שהיה נזהר מלומר בגט על תנאי אם לא אבא תוך י"ב חודש יהא גט משום דתוך הוי כמו אמצע, וכתב על זה מהרי"ט דתוך משמע מהתחלה עד יום שבו כלין הי"ב חודש זולת יום ראשון ויום אחרון, וזה מכוון לדברי ר"י קורקוס שהבאנו, וממה שכתבנו ראיה מכרחת לדבריו, ודו"ק.
וראה עוד דברי התו"ת פרשת בשלח (יד הערה יג). וראייתו מדברי הירושלמי כבר נמצאת בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קלא, ויעו"ש דחייתו.