קורח.
א. בקצת דפוסים איתא (וכן הוא בילקוט משלי אות תתקנ''ז) "ויקח קורח – זה שאמר הכתוב אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון... שהעלתה הארץ בריחיה בעדו כארמון'' משמע שהארץ התרוממה לבולעם. (ועיין לקמן סימן יא 'לאקרובי פיתחא') ובזה מבואר מהו שמבואר באבות פ''ה 'ופי הארץ' שהוא פה העולה מן הארץ ודוק.
ג. "ולא עוד אלא נטלוני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי הרי אתה טהור" הרי שהנפת הלוים היתה הנפה ממש. ודלא כפירוש הגאונים (רבי סעדיה גאון במדבר ח, יא) שההנפה היתה מה שהוליכם. (ועיין גם טעמא דקרא בשם מרן בעל קה''י)
ו. בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציג משה את אהרן ומשחו בשמן המשחה ויצק על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת א"ל משה אחי שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי בו ונתחייבתי כרת שאמר הקדוש ברוך הוא על בשר אדם לא ייסך (שמות ל)..." (וכ"ה במדרש רבה). ובבבלי (הוריות כריתות ה' ב') יש גירסא אחרת למעשה זה ע"ש.
עיין אבני נזר יו"ד שיג ח' שלא מצא בשום מקום שיהיה דין מעילה בשמן המשחה, והקשה עליו הגר"מ אריק בשו"ת אמרי יושר ח"ב ז' ב' מכאן דחשש אהרון שמעל. (ובספר טל תורה הנדמ"ח בכריתות כ' הגר"ש אלתר שליט"א לבאר כוונת האבנ"ז שלא יקשה עיי"ש). (ועיין גם תוספתא מכות פ"ג א' מפורש שיש מעילה. וצ''ע).
וע"ע במכתבי תורה להאמרי אמת זצ"ל (סי' קכ"ח). ובתורה שלמה (כרך כ"א במילואים סי' י') אריכות גדולה בענין זה אי בשמן המשחה היה איסור מעילה או רק איסור סיכה ע"ש.
והגר"ר קונסטלר שליט"א העיר, דהל' במדרש קצת צ"ב שמשמע שתלוי זב"ז, "שמא מעלתי ונתחייבתי כרת'' ולכאורה הלא האיסור כרת אינו אלא משום לאו דלא ייסך, ואינו שייך לאיסור המעילה. וצ"ל שהכוונה שחשש שמא עבר באיסור מעילה שהוא לאו וגם באיסור לא ייסך שהוא כרת. ודוק. והביא מהגרי"ז שם לגבי מה שאהרון חשש, שפירש ע"פ מה שכתב הרמב"ם ולא ימשח במקומות אחרים ולא ירבה בשמן, ולפ"ז יש לפרש דמשה היה דואג שמא הרבה בשמן, ואהרן היה דואג שמא עבר על איסור זה במה שעלה השמן על זקנו במקומות אחרים. ומבואר שתלה איסור המעילה באיסור לא ייסך, דהיינו, שנתחדש שכאן במעילה שעל ידי סיכה עובר בלאו ד'לא ייסך' ובכרת, אף שמעילה עצמה אינה מחייבת כרת. והשתא מבואר מש"כ בתנחומא (וברבה) פרשת קורח "שמא מעלתי ונתחייבתי כרת", ותמוה שעירב זה עם זה, ומבואר לדברינו. ועיין. (אני לעצמי סברתי דלהגרי"ז יש כאן לשון מושאל, וחשש שעובר על לא ייסך, וזה כוונתו שמעל, היינו שעבר באיסור לא ייסך. ודוק. ). שו''ר בפרדס יוסף החדש כאן שעמד בזה ע''ש.
ז.
(ז) [טז, טו] ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשובה היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם ומהו אל מנחתם, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יודע אני באלו שיש להם חלק באותה מנחה שישראל מקריבים לפניך בכל יום הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש לא תאכלנו,
מה שלא רצה שיקבלם בתשובה דא''כ יאמרו שהיה אמת בדבריו, ולכן ניצול. ואף שעשה תשובה יסברו שזה היה על האופן בו התנהל. ודוק.
ט.
וקרח לקה יותר מכלם שנשרף ונבלע, ולמה נעשה בו שני דינין שאילו נשרף ולא נבלע הרי הבלועים מתרעמין ואומרים שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח והרי הן נבלעין וקרח ניצול, ואילו נבלע ולא נשרף היו השרופים מתרעמין ואומרין שלא הביא עלינו את הפורעניות הזה
ובפירוש ביאור האמרים פירש שהכוונהשאחר מיתתם יתרעמו,
וזה תמוה, כיון הם כבר בעולם האמת ודאי ידעו האמת, לכן צל''פ הכוונה עד שימותו, וכמו שי''מ על מצרים 'וידעו מצרים כי אני ה' שידעו באותו זמן מועט קודם מיתתם. ודוק.