ופירש"י,
מגבול האמורי - תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף: מעבר ארנון - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב: היוצא מגבול האמורי - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם וכו'.
והיינו שלדברי רש"י ארנון היתה גבול מואב, כלומר, ארנון היתה שייכת למואב, אלא שזה היה הגבול וסוף התחום שלהם.
וכן פירש הרמב"ן להלן פס' טו:
והנה הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות, כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו, כדכתיב ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול, וכן אמר יפתח (שופטים יא יח) ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב.
וראה עוד בספורנו ובאור החיים כאן.
אולם בדברי קדמונים רבים מצינו שפירשו שארנון היה גבול משותף של האמורי ומואב, יעויין לשון הר"ן בנדרים (סב, ב),
ויעויין בריש פסחים (ו, א) דין בהמת ארנונא לגבי בכורה, בפירוש רבינו חננאל וברבינו יהונתן מלוניל ובמאירי ובמהר"ם חלאווה, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכו.והלך זו ארנונא... לשון אחר שותפות שיש לו למלך בבהמות דארנונא לשון שותפות מדכתיב כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי.
ולפי פירוש זה מרווח טפי לשון הכתוב בשופטים (יא, יח): וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא־בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב, והמשמעות הפשוטה היא שחנו בחלק מהשטח של ארנון, ולפי ביאור זה היינו שחנו בחלק שהיה של האמורי בשותפות זו, וכנראה בלשון רש"י כאן שנדחק ליישב לשון הכתוב.