"אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב" - פי' מחודש

[נוטר הכרמים]

כא, יג מִשָּׁם נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּבֻ֣ל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי.
ופירש"י,

מגבול האמורי - תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף: מעבר ארנון - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב: היוצא מגבול האמורי - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם וכו'.

והיינו שלדברי רש"י ארנון היתה גבול מואב, כלומר, ארנון היתה שייכת למואב, אלא שזה היה הגבול וסוף התחום שלהם.

וכן פירש הרמב"ן להלן פס' טו:

והנה הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות, כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו, כדכתיב ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול, וכן אמר יפתח (שופטים יא יח) ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב.

וראה עוד בספורנו ובאור החיים כאן.

אולם בדברי קדמונים רבים מצינו שפירשו שארנון היה גבול משותף של האמורי ומואב, יעויין לשון הר"ן בנדרים (סב, ב),

והלך זו ארנונא... לשון אחר שותפות שיש לו למלך בבהמות דארנונא לשון שותפות מדכתיב כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי.

ויעויין בריש פסחים (ו, א) דין בהמת ארנונא לגבי בכורה, בפירוש רבינו חננאל וברבינו יהונתן מלוניל ובמאירי ובמהר"ם חלאווה, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכו.

ולפי פירוש זה מרווח טפי לשון הכתוב בשופטים (יא, יח): וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא־בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב, והמשמעות הפשוטה היא שחנו בחלק מהשטח של ארנון, ולפי ביאור זה היינו שחנו בחלק שהיה של האמורי בשותפות זו, וכנראה בלשון רש"י כאן שנדחק ליישב לשון הכתוב.

[קו ירוק]

הפכת היוצרות. לשון רש"י הוא פשוטו של מקרא, וכהמציאות.
אדרבא, לשון הר"ן הוא חידוש נפלא לשום דברי דרוש בהלכה.

תחום מלך מואב הראשון היה עד נחל יבוק בצפון (הפטרת השבוע), וסיחון מלך האמורי לקח ממנו כל הרצועה הזו - שבין ים המלח ממערב וארץ עמון ממזרח, מנחל יבוק בצפון עד נחל ארנון בדרום.
נמצא שכשבאו בני ישראל לנחל ארנון, הוא היה גבול בין מואב לבין האמורי.

וכוונת הכתוב דספר שופטים פשוטה, וא"צ לטרוח ממרחק לחמו - שהיות ומואב הגיעה עד ארנון, ואסור לבא בגבול מואב, לכן באו ל'עבר ארנון' היינו לגדה הצפונית של נחל ארנון שהוא גבול האמורי. (ובארנון עצמו א"א לחנות שהוא נחל עמוק).

ואדרבא, לשון רש"י 'תוך הנחל וגבול, ועוד מעבר לשפתו'. שנטלו ישראל מסיחון גם נחל ארנון עצמו עד מעבר לשפתו. אלא שדברי רש"י אלו בכמה דוכתי, צריכים תלמוד].

[ר_חיים_הקטן]

כתבתי על החלק הראשון במאמר באנגלית: https://scholar.google.co.il/scholar?cl ... as_sdt=0,5

[ר_חיים_הקטן]

וראה גם כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=18616

[ונתנו ידידים]

כא, יג מִשָּׁם נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּבֻ֣ל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי.
ופירש"י,

מגבול האמורי - תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף: מעבר ארנון - הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב: היוצא מגבול האמורי - רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם וכו'.

והיינו שלדברי רש"י ארנון היתה גבול מואב, כלומר, ארנון היתה שייכת למואב, אלא שזה היה הגבול וסוף התחום שלהם.

וכן פירש הרמב"ן להלן פס' טו:

והנה הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות, כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו, כדכתיב ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול, וכן אמר יפתח (שופטים יא יח) ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב.

וראה עוד בספורנו ובאור החיים כאן.

איני יודע אם כונת רש"י הוא כהרמב"ן, אבל דעת הרמב"ן הוא שארנון הוא שם עיר ולא שם הנחל והנחל נקרא על שם העיר. והעיר היתה שייך למואב ולא הנחל שהיה שייך לסיחון וכבשוהו ישראל, וזהו דבר ברור שהנחל היה שייך לישראל שהרי העיר אשר בנחל ותוך הנחל וגבל הכל שייך לישראל, אלא שהעיר ארנון הוא הגבול של מואב והא דכתיב ויחנו בעבר ארנון היינו מעבר להעיר ארנון.

דרך אגב צ"ע בדבריר ש"י רצועה יוצאה איזה רצועה היתה יוצאה והרי כל השטח שמעבר ארנון הוא של סיחון ולא רצועה בעלמא, ואולי הכונה להשטח שבין הנחלים ארנון.

יישר כחך על דברי הר"ן והראשונים המעניינים. נראה שהר"ן לומד שארנון אינו שם הנחל מאז ומקדם אלא הוא נקרא כן על שם השותפות ופירושו המילולי של ארנון הוא שותפות, וא"כ ליכא ראי' מהכתובים דלא כן ואיני יודע כונת הרב קו ירוק שעירב דרוש בהלכה כי אינו דרוש אלא פשט אחר ויש כאן מחלוקת ראשונים.