הובא בילקוט שמעוני (שופטים רמז סו).אמר ריב"ל כתיב ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב זו סוסיתא ולמה נקרא שמו טוב שפטור מן המעשרות.
וכל הרואה יתמה, אטו זוהי טיבותא ומעליותא של הארץ שהיא פטורה מן המעשרות, והרי איפכא שמעינן לה, שהרי משה רבינו אמר 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן וגו', ואיתא בסוטה (יד, א):
וכאן הוא קורא לארץ 'ארץ טוב' כי היא פטורה מן המעשרות, אתמהה.דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי,
[ועי' בספר הר צבי שרצה לחלק בין 'טוב' ל'טובה', דטוב חסר ה' רומז לחסרון ה' דברים, יעו"ש].
וראיתי בספר חיי דוד שביאר בהקדם דברי הגמ' בברכות (לה, ב):
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר.
והיינו שאצל דורות הראשונים זו מעלה להתחייב במעשר, ואילו אצל דורות האחרונים זו מעלה להיפטר מן המעשר, ולפי"ז המשיל את משה רבינו לדורות הראשונים, ולכן אצלו הארץ הטובה היא להתחייב במעשר, אבל אצל יפתח שהתלקטו אליו אנשים ריקים היו בבחינת דורות האחרונים, ולכן 'ארץ טוב' היינו שפטורה מן המעשרות.
ולענ"ד, דבר זה לא ניתן להאמר, כי הרי אמרו חז"ל בראש השנה (כה, ב), יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ואף שכינוהו שם 'קלי עולם' 'קל שבקלין', ברור שאין זה כפשוטו ממש, שהרי היה שופט ונביא בישראל, ומפני מה לדרוש אותו לחובה.
וביותר, שלשון הכתובים מורה שהאנשים ריקים התלקטו אליו אחר שישב בארץ טוב.
ויש שרצו לבאר שב'דורות האחרונים' יש ג"כ מעליותא שלא עשו כן מחמת רצון להיפטר מן המצוות אלא מתוך יראת שמים שמא לא יקיימו כראוי, יעויין בתוספות רי"ד בפסחים (ט, א), וז"ל,
[ועי' בספר טעמא דקרא שופטים כאן].ונ"ל לתרץ שאין כוונתם ליטול המעשרות אלא כדי שלא יבואו בהם לידי תקלה כדאמרי' בריש פ' כיצד מברכין ובפ' הזורק גט לאשתו אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן משם ר' יהוד' בר' אילעאי בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרוני' דורות הראשונים הי' מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר דאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית אלמא דורות האחרוני' היו מתכוונים להיפטר מחיוב המעשרות ואפילו החברים שבהן.
ובאמת יש כאן דקדוק נוסף בלשון הירושלמי 'שפטור מן המעשרות', ולמה לא אמרו שפטורה מן המעשרות'.
ומצאתי בזה דבר נפלא בספר מרכבת המשנה הלכות טומאת מת (פרק יא הלכה יב) שכותב שזה דרוש נכבד הלקוח מספר הדרושים שלו, ונקדים את הפסוקים הראשונים בהפטרה.
שופטים (יא, א-ג) וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת־יִפְתָּֽח: וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת־גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי־הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת־יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־תִנְחַ֣ל בְּבֵית־ אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן־אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ.
וביאר הרד"ק, וז"ל,
בן אשה זונה - בן פלגש גלעד היה ונקראת זונה לפי שאינה עם בעלה בכתובה וקדושין והיא כמו הזונה ואף על פי שהיא מיוחדת לו ויונתן תרגם פונדקיתא כמו שתרגם ג"כ רחב הזונה פונדקיתא או הוא הענין בעצמו כי הזונה כמו הפונדקית שמפקרת עצמה. ובתרגום של תוספתא דא היא נימוסא הות בישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחסנתא משבטא לשבטא ובכן לא הוה יכיל גברא למיסב איתתא דלא משבטא וכד הות איתתא דרחמא גברא דלא משבטהא הות נפקא מבי נשא בלא אחסנתא והוו אנשי קרון לה פונדקיתא דרחימת גברא דלא משבטהא וכן הוה ליה לאימיה דיפתח. ודומה כי הצריכו כל זה למתרגם לפי שאמר לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה וכן תרגם ארי בר איתתא משבטא אחורי את.
וכן הובא פירוש זה ברבינו בחיי פרשת מסעי (לו, ח), וז"ל,
וכל בת יורשת נחלה. שלא היה בן לאביה אחר שינחלו את הארץ, על כן אמר הכתוב פעם שנית ולא תסוב נחלה. ומטעם זה היה המנהג בישראל בבת יורשת כשתעבור על זה ותרצה להנשא לשבט אחר שהיו קורין אותה זונה והיתה מפסדת נחלת בית אביה, וזהו שכתוב ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה, כי אמו של יפתח היתה בת יורשת נחלה ונשאת לשבט אחר, כי אין הכוונה זונה ממש ח"ו, וכן תרגם יונתן.
ולפי"ז ביאר המרכבת המשנה שכיון שיפתח היה סבור ששלא כדין גרשוהו והעבירו אותו מנחלת אחיו שהיו אומרים שאין לו כתובת בנין דכרין והוא סובר שגזל הוא בידם ונמצא תורמין ומעשרין דבר שאינו שלהן בכל ערי הגלעד וזה טבל, ומשום חשש זה ברח לחוץ לארץ דפירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל פטורין ממעשרות. ולא רצה לברוח לחו"ל דאסור לצאת דחשיב ארץ טמאה ומשו"ה ברח לסוסיתא שאינה ארץ טמאה. ומשום חשש טבל הוצרך לצאת דודאי אין זה מעלה ארץ שפטורה ממצות מעשר אלא משום טבל הוי מעלה שיפטור הוא מן המעשרות.
ולפי דברי המרכבת המשנה מדויק היטב לשון הירושלמי שה'טוב' היינו שפטור מן המעשרות, והיינו שהטובה אינה בכך שהארץ הזאת פטורה מן המעשרות, אלא שיפתח נפטר בה מן המעשרות, ואדרבה, זו משום מדה טובה שהיתה בה שחשש על קיום מצות תרו"מ כדין.
וארץ זו היינו סוסיתא שהיא נמצאת בעבר הירדן, וסמוכה לטבריה (ראה ירושלמי שביעית פ"ח ובויק"ר פר' אחרי מות כג, ה ובאיכה רבה פרשה א), ואיתא בתוספתא אהלות (פרק יח הלכה ד): עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סוסיתא וחברותיה אשקלון וחברותיה אף על פי שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהן משום ארץ העמים.
וטעם החילוק הוא שדווקא חיוב מעשרות תלוי בכיבוש, ועיירה זו היתה רובה עכו"ם, ולא נכבשה ע"י עולי מצרים.
