במדרש אגדה (בובר) כאן:
לכה איעצך. ומה עצה נתן לו. עשה שווקים והושיב בהם זונות, אמר הם אוהבים את הזנות ומתוך שימנעו הנשים שלא ישמעו להם אם לא יעבדו ע"ז וישתחוו לה, והקב"ה שונא ע"ז ושונא זמה ויכעוס עליהם ויהרג בהם, ומנין אתה אומר שהוא נתן את העצה הזאת לבלק, שכן משה רבינו אומר במשנה תורה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם.
וצ"ב הרי פס' זה 'הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם' כתיב להלן בפרשת מטות (לא טז), ואינו במשנה תורה.
ולכאורה צריך לומר דחסורי מיחסרא בדברי המדרש, ובהקדם מה דאיתא בספרי (פרשת כי תצא פיסקא רנ):
. ובפסיקתא זוטרתא שם,על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, כשהוא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב
דכתיב על דבר. זו עצת בלעם. וכן הוא אומר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם.
ולפי"ז צריך לומר שגם במדרש אגדה הביאו מקודם הפס' להלן בפרשת מטות ואח"כ הוסיפו הפס' בפרשת כי תצא.