איתא במדרש פליאה: קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? פרשת פרה אדומה ראה.
רש"י בתחילת פרשת חוקת מפרש זאת חקת התורה" - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה וכו' ובסמוך מביא מר"מ הדרשן ויקחו אליך" - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם
"פרה אדמה" - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל
"אדמה" - על שם (ישעיהו א, יח) אם יאדימו כתולע שהחטא קרוי אדום
"תמימה" - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליה' ויחזרו לתמותם
"לא עלה עליה עול" - כשם שפרקו מעליהם עול שמים.
ועוד מביא בשמו שמצותה באלעזר "אל אלעזר הכהן" - כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור
ונראה לומר שהסיבה שאומות העולם שואלים מה טעם יש בה כדי שנאמר הטעם מפני מעשה העגל ונעורר קיטרוג, לכך אמר קרח הנה מעשה הפרה באלעזר כדי לא לעורר קיטרוג, הרי כל יום שאהרן הכהן נכנס להקטיר ורואה המזבח בצורת שור כדאיתא גורם במחשבתו להזכיר חטא העגל ולכן ראוי למנותו תחתיו