הערות בפרשת פינחס

[נוטר הכרמים]

כו, סד-סה וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: כִּֽי־אָמַ֤ר ד' לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן.

צ"ב הכפילות במקראות, שמתחילה אמר ש'לא היה איש' מפקודי משה ואהרן, ושוב שנה וחזר ש'לא נותר מהם איש'.

ובתרגום אונקלוס:

ובאלין לא הוה גוברא ממניני משה ואהרן כהנא דמנו ית בני ישראל במדברא דסיני: ארי אמר ד' להון ממת ימותון במדברא ולא אשתאר מנהון אנש אלהין כלב בר יפונה ויהושע בר נון.

מדויק שבפס' הראשון תרגם 'לא הוה גוברא' ואילו בפס' השני 'לא אשתאר מנהון אנש', הלא דבר הוא.

[והיה מקום לומר שה'איש' הראשון ממעט גבר ולא אשה, וכמו שפירש רש"י כאן: ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן. ולכן נקט אונקלוס גוברא. אולם באמת כבר העיר הרא"ם כאן שבמדרש במדבר רבה (פרשה כא פיסקא י) דריש לה מן הפס' השני, וז"ל, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ].


ומצינו בזה דבר נפלא בהסכמת הג"מ רבי שאול ב"ר יוסף קצנלבויגן מוילנא לספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א (תק"פ), וז"ל,

מילת איש יאמר פעם על הגוף ופעם על הנפש, וזה הדבר אשר לפעמים תרגם אונקלוס אינש ולפעמים גבר, כי דרכו לתרגם על נפש אינש, עי' סדר ויקרא ובהרבה מקומות, ובדרך זה פירשנו ובאלה לא היה איש מפקודי משה תרגם לא היה גבר, ובפסוק שאחר זה לא נותר מהם איש כי אם כלב וגו', ואונקלוס בשיטת רבו רבי אליעזר שדור המדבר יש להם חלק לעולם הבא, עי' תוס' בבא בתרא ע"ג ד"ה ודמו כי מבסמו, לכן תרגם גבר היינו שהגופות לא עלו מהמדבר (משא"כ הנפשות), אבל המרגלים לכולי עלמא אין להם חלק לעולם הבא, לכן תרגם אינש שגם הנפש לא נותר מהם וכו'.