וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
בני גד ובני ראובן הקדימו את הצאן (הממון) לבני משפחותיהם.
ולכן מרע"ה מתקנם, מחליף את הסדר ואומר:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם [...] בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:
ובאמת כשהם עונים, סדר הדברים בדיבורם בא על תיקנו:
וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:
הרעיון הוא שחוץ מהדיבור שעל פני השטח, מסתתר רובד נוסף.
***
דוגמא נוספת נמצאת במגילת רות;
בועז אומר לרות לדבוק בנערותיו:
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:
אבל רות משום מה הבינה אותו לא נכון.
כשחוזרת לספר לנעמי על הפגישה עם בועז היא אומרת:
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
נעמי מתקנת את רות:
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר:
וסוף דבר רות לומדת:
.וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:
ע"כ.
יש למישהו דוגמאות נוספות לדבר כזה?
(אני זוכר שהיה משהו כזה גם במגילת אסתר אבל אינני זוכר מה בדיוק).
