מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 13, 2019 2:16 am

פורענות שאין לה אחרית

בגמ' בבא בתרא (יד, ב):
סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. ולמ"ד איוב בימי משה היה, ליקדמיה לאיוב ברישא, אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא, פורענות דאית ליה אחרית; דאמר רבי יוחנן למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב.

והנה בתוספות שם הקשו וז"ל,
וא"ת איוב נמי אית ביה אחרית. וי"ל דהאי אחרית דרות אחרית דכל ישראל. ועוד דאיכא למ"ד דלא כפל הקדוש ברוך הוא שכרו אלא לטורדו מן העולם.

וביאר מהרש"א בחידושי אגדות וז"ל,
באיוב נמי כתיב וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו' וי"ל דההוא אחרית מדומה הוא בעוה"ז, משא"כ ההוא אחרית דרות שהוא דוד שהוא אחרית ותכלית הגמור שריוהו להקב"ה בשירות כו'. ולכך מייתי הך ולא סגי ליה בפשיטות אחרית דדוד וענין זה כתבו התוס' וק"ל.

והנה דברי מהרש"א אזלי במהלכם של התוס' אליבא דהך מ"ד דסבר שאיוב לא היה לו חלק לעולם הבא, ולא כפל הקב"ה שכרו אלא לטורדו מעוה"ב, אולם מהי התשובה לאידך מ"ד.
והנה כבר העירו בזה (עי' חי' רמ"ש ועוד) שבלשון רש"י טמונה תשובה לקושיית התוס', וז"ל, דאית ליה אחרית - סוף הפורענות נהפך לאחרית ותקוה שיצא דוד משם. והיינו שבדברי רש"י מבואר ד'פורענות שיש לה אחרית' היינו שמתברר שהפורענות עצמה הביאה בכנפיה את האחרית, והיא היתה השורש שזרע את ההצלחה בסוף, וזה לא היה אצל איוב.

ואמנם מהר"ל ועוד תירצו כך את קושיית התוס', יעויין בעיון יעקב ועץ יוסף על ה'עין יעקב'.

והדברים עולים בקנה אחד עם דברי התורת חיים כאן, וז"ל,
תימה דמאי איצטריך לאתויי הא דאמר רבי יוחנן והא קרא בהדיא כתיב דדוד יצא מרות וידוע נמי דאיהו יסד ספר תהלים כדקתני בסמוך ויש לומר דהא משני פורעניות דאית ליה אחרית היינו שהפורענות עצמו נהפך לאחרית פירוש דהפורענות היה סיבת האחרית ואי לאו הא דרבי יוחנן איכא למימר דהך פורענות לאו סיבת יציאת דוד הוה דאפילו אי הוה נסיב בועז איתתא אחריתי נמי הוה נפיק מיניה דוד בזכותו או בזכות אבותיו או באקראי בעלמא לכך מייתי הא דרבי יוחנן דאמר שעל שם דוד נקראת שמה רות אלמא דזכותה של רות גרמה שיצא ממנה דוד דלהכי לא קראו שם אמו של דוד רות נמצא כי הרעב ומיתת אלימלך ובניו מאת ה' היתה זאת כדי שיצאו לשדי מואב ותתגייר רות על ידיהן כדי שיצא ממנה דוד ואם כן הפורענות גופיה סיבת האחרית הוה.

ואולי זהו גם המכוון בדברי רבינו גרשום וז"ל, דהו"ל אחרית טוב, שלקחה בועז ומשו"ה מתחילין ברות, ואח"כ בתהילים שיצא ממנה דוד שתקנו. ויל"ע למה פירש קצת באופ"א מדברי רש"י. אבל נראה שבדבריו למדנו שהאחרית הטובה של רות היא שנתברר שליקוחי בועז שהינם חלק בלתי נפרד מגודל הפורענות של רות זה הדבר שזרע את הישועה הגדולה, ושם נזרעו הזרעים לצמח דוד ומלכותו.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 13, 2019 2:19 am

שאין אדם נתפס על צערו

הלקחים של ספר איוב מתומצתים ע"י רש"י (בבא בתרא טו, א) שמבאר התועלת שבכתיבת ספר איוב להך מ"ד דאיוב לא היה ולא נברא ורק משל היה, "ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין ושאין אדם נתפס על צערו".

והחידוש שבדברי רש"י, שהרי תמצית כל ספר איוב זה הדין ודברים ביסודי האמונה ומה שהשיבו רעי איוב אליפז התימני בלדד השוחי וצופר הנעמתי וכן אליהוא בן ברכאל לטענותיו וקובלנותיו של איוב כלפי מעלה, וזהו החלק הראשון "ללמוד ממנו תשובות למקטרגים', ובאמת התשובה המקיפה והנכונה נמצאת בדברי אליהוא (וראה בזה בספר שער הגמול להרמב"ן באריכות), אבל באותה מידה יש ללמוד מספר איוב שלא לתפוס אדם על צערו, ומקור הדברים בגמ' בבא בתרא (טז, ב):
[איוב] לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, (וכתיב כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב) אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו.

והגדרת הענין למדנו בדברי רבינו גרשום שם: על מה שמדבר מכובד צערו דכתיב לא בדעת ידבר כלומר שאין דעתו מיושבת עליו מחמת צער.

ואיתא בבבא מציעא (נח, ב):
אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד.

כך הובא גם להלכה בשו"ע (חו"מ סימן רכח סעיף ד), ובסמ"ע (שם ס"ק ו): והם שאמרו לו כן, מפני שהיה איוב מטיח דברים כלפי השגחת השם יתברך ומדותיו.

ומבואר שהיתה תביעה על חברי איוב, שלמרות שהיו סמל ודוגמא לחבירות וידידות נאמנה, וכמו שמצינו בדברי הגמ' שם, וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו... ותנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי... אמר רבא, היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא.

וכאשר אנו קוראים הפסוקים אנו רואים כמה נתברכו רעיו של איוב במידת הידידות, כי ישבו עמו לארץ שבעה ימים ושבעה לילות בלי לשמוע ובלי לדבר מאומה, אולם כאשר איוב הטיח דברים כלפי מעלה, לא יכלו חבריו לשאת זאת והשיבו לו דברים, ומעתה יש להבין מה היתה הטענה עליהם, ולמה נחשב זה כדוגמא לדורות לאונאת דברים.

ויש בזה דברים בספר שם משמואל (ויקרא תרע"ח), וז"ל,
והנה ידוע מחברי איוב שהיתה אהבה ביניהם מאד מאד מאז כמו שבא בדבריהם ז"ל עוד יותר מאהבת אבות לבנים, ומ"מ כאשר הוצרכו להצדיק דינו של הקדוש ברוך הוא על איוב הסירו את כל אהבתם ממנו והרשיעו אותו בחטאים ועוונות ופשעים בגלגול זה [כי ענין גלגול הנשמות ושבידו חטאים מגלגול הקדום חידש להם אליהו[א] כמו שביאר הרמב"ן ז"ל, ומכלל שהם הרשיעו אותו בגלגול זה] אף שלא ראו ולא שמעו ולא ידעו עליו שום שמץ דבר, מ"מ מן ההכרח להצדיק דינו של הקדוש ברוך הוא, נתהפכו לו מאוהב לאויב באכזריות חמה כמבואר בכתוב. ואם הי' כך באמת ובלב תמים היה זה רבותא ביותר אשר לצורך גבוה הם בטלים ממהותם לגמרי, והי' זה כעין אברהם שהי' בטל ממהותו לגמרי לרצון השי"ת עד שהמשיל עצמו לאפר כנ"ל, וכמו שהביא את בנו יחידו יצחק שבא אליו אחר מאה שנים והי' חביב לו עד לאחת, מ"מ למלאות רצון השי"ת שכח את כל אהבתו לבנו ונתלבש באכזריות חמה לשוחטו בידיו ממש. אבל איוב חשד אותם שכ"ז איננו באמת בלב תמים, אלא לרמות את הבריות ולעשות חונף כדי שיחזיקו אותם צדיקים כמו אברהם כדי שיבטחו בהם הבריות ויגיעו עי"ז לצורך ותועלת החומר שלהם בעוה"ז, וא"כ אתם היפוך מאברהם, שאברהם ביטל את מהותו ועצמותו לצורך גבוה, ואתם עושים להיפוך, שכל חכמתכם וידיעתכם בענין האלקי תגשימו אותן להחניף את הבריות ולהשיג צורך עצמותיכם ותועלת חומריכם, אלא למי אתם דומים לדור הפלגה שגם הם הי' להם ידיעה גדולה ונכבדה בשמות מלאכי מעלה וכמ"ש בזוה"ק וכן מפורש בכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ע"כ הי' כחם כ"כ גדול, וכמ"ש ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, וא"כ הרי היו לוקחים את החיות האלקית והגשימו אותה להשיג על ידה תאוות לבם החומרי, כן גם אתם ידיעתכם הנכבדה אינכם מפיקים לצורך גבוה אלא להשיג ע"י צורך עצמיכם.


וכדבריו כן נראה ממש בחוש לקורא את פסוקי איוב האחרונים (מב, ז-ח) וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר ד' אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר ד' אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֗יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב: וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ׀ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב.

ופירש"י,
כי לא דברתם - שהרי לא דברתם אלי טענה נכונה כעבדי איוב שהרי הוא לא פשע בי כי אם על אשר אמר תם ורשע הוא מכלה וע"י השטן המקטרג את העולם שנאמר אם שוט ימית פתאום וגו' ואם הוסיף לדבר מפני קושי יסורין אשר כבדו וחזקו עליו דבר אבל אתם פשעתם על אשר הרשעתם אותו לאמר הלא יראתך כסלתך והתחזקתם אותו בחזקת רשע ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו והיה לכם לנחמו כאשר עשה אליהוא ולא די לאיוב בצרתו ויסוריו כי גם הוספתם על חטאתיכם פשע להקניטו.

והנה בדברי רש"י נשמע שהטענה המופנית לחברי איוב היא רק במישור של בין אדם לחבירו וההנהגה הראויה כלפי איוב, אולם בלשון הכתוב מדויק שהטענה היא גם בין אדם למקום 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב'.
ואכן בדברי המלבי"ם אנו למדים שלא היה פיהם ולבם שווה, וז"ל,
כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, כי איוב דבר דברי חטא בפיו אבל בלבו דבר נכונה כי לבו היה שלם עם ה', והריעים היו להפך, שבפיהם התוכחו בעד ה', אבל לבם לא היה מסכים אל פיהם כמ"ש להם איוב. הכהתל באנוש תהתלו בו וכו' הלא שאתו תבעת אתכם, שהוכיחם ע"ז שדברו דברים מה שהם עצמם לא חשבו כן בלבם, ועקר הדבור אל ה' הוא דבור הלב לא דבור החיצוני של פה, ובדבור זה לא דברתם אלי נכונה כאיוב.

ואולי יש לומר שבעצם חטאם של חברי איוב היה חוסר כנות פנימית, וזה הקו המשותף לשני הדברים, מחד, דיבורי אמונה שהוטחו באיוב שלא כדין בלי להתחשב במצב האמיתי שלו, הם ראו לעין, לחיצוניות דבריו, ואף בדבריהם לא שתו לפנימיות לראות אם אמנם כנים דבריהם לפי הרגשת לבם, או שרק אומרים בפיהם גבוהה.

וזה מה שהיה אצל איוב שלא נתפס על צערו, כי לא מדעת דיבר אלא את תחושות לבו, ומרוב שיחו וכעסו ואי יכולתו להכיל את מה שנראה לנגד עיניו שהוא צדיק האובד בצדקו, ורשעים השגו חיל, דבר את אשר דבר.

דרומי
הודעות: 5390
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי דרומי » ג' אוגוסט 13, 2019 4:17 pm

אגב, בתוספת התורנית של 'המודיע' של תשעה באב תשע"ט יש מאמר יפה של הרב קנר שליט"א על לקחים מספר איוב.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 13, 2019 4:33 pm

דרומי כתב:אגב, בתוספת התורנית של 'המודיע' של תשעה באב תשע"ט יש מאמר יפה של הרב קנר שליט"א על לקחים מספר איוב.
אכן כן. במקרה נתגלגלה לידי יריעה זו, ומאוד נהניתי מהגיגיו.

שאלה מרכזית שהציב במאמרו, למה לגבי לימוד ספר איוב בת"ב לא נאמרה ההגבלה של 'דברים הרעים', בדרך הפשט לא קשה כלל,
ראשית, ללמוד על כך שעל הצד שאיוב היה ונברא, היתה לו תקופה חלומית, זה לא אמור לשמח על רקע ההמשך, אלא רק להגביר את העצב. כל ספר 'קהילה' או 'יזכור' מתחיל בתיאור החיים היפים והעליזים, ולא בכדי. כל שנותר הוא חצי פרק אחרון. לא קשיא כ"כ.

יתירה מזו נראה כי האיסור לקרוא דברי נחמות הוא מחמת המשמעות שלהן לגבינו, כיום הזה,
ולא רק מחמת שלמישהו היה טוב פעם.

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' אוגוסט 14, 2019 1:30 am

נוטר הכרמים כתב:
ופירש"י,
כי לא דברתם - שהרי לא דברתם אלי טענה נכונה כעבדי איוב שהרי הוא לא פשע בי כי אם על אשר אמר תם ורשע הוא מכלה וע"י השטן המקטרג את העולם שנאמר אם שוט ימית פתאום וגו' ואם הוסיף לדבר מפני קושי יסורין אשר כבדו וחזקו עליו דבר אבל אתם פשעתם על אשר הרשעתם אותו לאמר הלא יראתך כסלתך והתחזקתם אותו בחזקת רשע ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו והיה לכם לנחמו כאשר עשה אליהוא ולא די לאיוב בצרתו ויסוריו כי גם הוספתם על חטאתיכם פשע להקניטו.

והנה בדברי רש"י נשמע שהטענה המופנית לחברי איוב היא רק במישור של בין אדם לחבירו וההנהגה הראויה כלפי איוב, אולם בלשון הכתוב מדויק שהטענה היא גם בין אדם למקום 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב'.
ואכן בדברי המלבי"ם אנו למדים שלא היה פיהם ולבם שווה, וז"ל,
כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, כי איוב דבר דברי חטא בפיו אבל בלבו דבר נכונה כי לבו היה שלם עם ה', והריעים היו להפך, שבפיהם התוכחו בעד ה', אבל לבם לא היה מסכים אל פיהם כמ"ש להם איוב. הכהתל באנוש תהתלו בו וכו' הלא שאתו תבעת אתכם, שהוכיחם ע"ז שדברו דברים מה שהם עצמם לא חשבו כן בלבם, ועקר הדבור אל ה' הוא דבור הלב לא דבור החיצוני של פה, ובדבור זה לא דברתם אלי נכונה כאיוב.

ואולי יש לומר שבעצם חטאם של חברי איוב היה חוסר כנות פנימית, וזה הקו המשותף לשני הדברים, מחד, דיבורי אמונה שהוטחו באיוב שלא כדין בלי להתחשב במצב האמיתי שלו, הם ראו לעין, לחיצוניות דבריו, ואף בדבריהם לא שתו לפנימיות לראות אם אמנם כנים דבריהם לפי הרגשת לבם, או שרק אומרים בפיהם גבוהה.

וזה מה שהיה אצל איוב שלא נתפס על צערו, כי לא מדעת דיבר אלא את תחושות לבו, ומרוב שיחו וכעסו ואי יכולתו להכיל את מה שנראה לנגד עיניו שהוא צדיק האובד בצדקו, ורשעים השגו חיל, דבר את אשר דבר.


רק לציין דעת הרמב"ן בעניין זה.

עי' ברמב"ן שם מב ז, "ולהודיעם כי שגו מאשר יראי אלהים וסרי מרע ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם".
והמשיך, "כי טעיתם ומפני טעותכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודעי צדקת נפשו.

וביאור הטענה עליהם כלפי שמיא על דעת הרמב"ן, כפי שכתב בהקדמה ועוד כמה פעמים, ששאלת צדיק ורע לו לא יוקשה זולתי לצדיק היודע צדקת נפשו באמת, כי לכל אחר סובל צרה נוכל לאמר לו אינך צדיק ולא בר לבב, אבל הצדיק עצמו יודע שבאמת הוא צדיק ורק לו יוקשה. נמצא שטענתם שאיוב היה רשע, לא רק שלא ענה על קושייתו, אלא החמיר את הקושי כי הרי ידע איוב שצדיק היה, וכמו שהעיד עליו יודע תעלומות בהתחלת הספר. אם כן תשובתם קלקלו יותר ממה שתקנו, וזה טענה גם כלפי שמיא.
וע"ע מה שכתב הרמב"ן בפרשה לב, שהם ענו מסברת מחשבות לבם, ואליהוא ענה מקבלתו בחכמה, ונראה שלדעת רבינו שורש טעותם היה בזה ע"ש.
ואם כנים הדברים, ארכובתינו דא לדא נקשן תסמור שערת ראש בדבריו מבהילי לב, אולי אזהרה חדשה ב"דע מה שתשיב" יש כאן.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ד' אוגוסט 14, 2019 10:52 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: איוב רמב"ן בהקדמה. מהווה את הכל, מעניין השגחה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' אוגוסט 14, 2019 1:46 am

מדברי הרמב"ן בהקדמתו (וכן הוא בעוד מקומות) מבואר שאמונתו השלימה שהבורא עושה ומהווה את הכל הוא חלק מאמונת ההשגחה.
יאמר שלא ברא אותנו והשאיר אותנו למקרים, אלא הוא בורא אותנו ומהווה אותנו מחפצו בכל עת ובכל שעה, וזה מכריח את החפץ וההשגחה. ככל שהחפץ התמידי מקיים את הבריאה לא יתכן לומר שאין טעם ומטרה לבריותיו.

והאמת שדבר זה לכאורה מוכרח, שהרי הבורא למעלה מן הזמן וכל גבול, ולא יתכן לומר שברא והשאיר למקרים, כי בהווה בורא ומהווה הכל ממש, אין אצלו ית' זמן עבר ועתיד אלא הכל זמן אחד הוא אם כן לא חידש והשאיר הבריאה, אלא מחדש הכל יום תמיד מעשה בראשית. והמושג "שהוא ברא בעבר אבל אין לו עניין כעת ביצרתו" אינו שייך כלפיו כאמור כנלענ"ד.

אם כן, נוכל להבין את כל עניין "מהווה את הכל", ככל שמדובר בחפצו ורצונו יתברך, וכפי שכתב הרמב"ן כאן ובבראשית א מפורש. אבל לאלו שלמדו בסוגיא "מהווה את הכל", שמדובר על משיכת חיותם אף עצמותם מאלוקות, ולדעתם הרוח והגשם למקשה אחת יהיה בפנימיותו. הלא המושג רחוק הוא ממושג "מהווה מרצונו ומחפצו", ובעיני הדל לא זכיתי להשיג כוונתם, מה הכריחם לומר דבר זה? מה הם אבני הדרך דרכם הגיעו למושגתם, מה הם התמרורים שהציבו והציונים שרמזו להם עניין זה? דלענ"ד אי אפשר להשיגו מאותו עניין כפי שרבינו הרמב"ן למד. ומי יתן שה' יאיר עיני בתורתו.

קרית מלך
הודעות: 362
הצטרף: ד' מרץ 09, 2016 1:50 am

Re: עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב

הודעהעל ידי קרית מלך » ד' אוגוסט 14, 2019 1:19 pm

נוטר הכרמים כתב:
דרומי כתב:אגב, בתוספת התורנית של 'המודיע' של תשעה באב תשע"ט יש מאמר יפה של הרב קנר שליט"א על לקחים מספר איוב.
אכן כן. במקרה נתגלגלה לידי יריעה זו, ומאוד נהניתי מהגיגיו.

שאלה מרכזית שהציב במאמרו, למה לגבי לימוד ספר איוב בת"ב לא נאמרה ההגבלה של 'דברים הרעים', בדרך הפשט לא קשה כלל,
ראשית, ללמוד על כך שעל הצד שאיוב היה ונברא, היתה לו תקופה חלומית, זה לא אמור לשמח על רקע ההמשך, אלא רק להגביר את העצב. כל ספר 'קהילה' או 'יזכור' מתחיל בתיאור החיים היפים והעליזים, ולא בכדי. כל שנותר הוא חצי פרק אחרון. לא קשיא כ"כ.

יתירה מזו נראה כי האיסור לקרוא דברי נחמות הוא מחמת המשמעות שלהן לגבינו, כיום הזה,
ולא רק מחמת שלמישהו היה טוב פעם.


להרנין לב מצורף מאמרו המיוחד של הרב קנר
קבצים מצורפים
הרב קנר לקחים מספר איוב.pdf
לקחים מספר איוב
(319.85 KiB) הורד 22 פעמים


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים

cron