עיונים ולקחים בעקבות ספר איוב
פורסם: ג' אוגוסט 13, 2019 2:16 am
פורענות שאין לה אחרית
בגמ' בבא בתרא (יד, ב):
והנה בתוספות שם הקשו וז"ל,
וביאר מהרש"א בחידושי אגדות וז"ל,
והנה דברי מהרש"א אזלי במהלכם של התוס' אליבא דהך מ"ד דסבר שאיוב לא היה לו חלק לעולם הבא, ולא כפל הקב"ה שכרו אלא לטורדו מעוה"ב, אולם מהי התשובה לאידך מ"ד.
והנה כבר העירו בזה (עי' חי' רמ"ש ועוד) שבלשון רש"י טמונה תשובה לקושיית התוס', וז"ל, דאית ליה אחרית - סוף הפורענות נהפך לאחרית ותקוה שיצא דוד משם. והיינו שבדברי רש"י מבואר ד'פורענות שיש לה אחרית' היינו שמתברר שהפורענות עצמה הביאה בכנפיה את האחרית, והיא היתה השורש שזרע את ההצלחה בסוף, וזה לא היה אצל איוב.
ואמנם מהר"ל ועוד תירצו כך את קושיית התוס', יעויין בעיון יעקב ועץ יוסף על ה'עין יעקב'.
והדברים עולים בקנה אחד עם דברי התורת חיים כאן, וז"ל,
ואולי זהו גם המכוון בדברי רבינו גרשום וז"ל, דהו"ל אחרית טוב, שלקחה בועז ומשו"ה מתחילין ברות, ואח"כ בתהילים שיצא ממנה דוד שתקנו. ויל"ע למה פירש קצת באופ"א מדברי רש"י. אבל נראה שבדבריו למדנו שהאחרית הטובה של רות היא שנתברר שליקוחי בועז שהינם חלק בלתי נפרד מגודל הפורענות של רות זה הדבר שזרע את הישועה הגדולה, ושם נזרעו הזרעים לצמח דוד ומלכותו.
בגמ' בבא בתרא (יד, ב):
סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. ולמ"ד איוב בימי משה היה, ליקדמיה לאיוב ברישא, אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא, פורענות דאית ליה אחרית; דאמר רבי יוחנן למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב.
והנה בתוספות שם הקשו וז"ל,
וא"ת איוב נמי אית ביה אחרית. וי"ל דהאי אחרית דרות אחרית דכל ישראל. ועוד דאיכא למ"ד דלא כפל הקדוש ברוך הוא שכרו אלא לטורדו מן העולם.
וביאר מהרש"א בחידושי אגדות וז"ל,
באיוב נמי כתיב וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו' וי"ל דההוא אחרית מדומה הוא בעוה"ז, משא"כ ההוא אחרית דרות שהוא דוד שהוא אחרית ותכלית הגמור שריוהו להקב"ה בשירות כו'. ולכך מייתי הך ולא סגי ליה בפשיטות אחרית דדוד וענין זה כתבו התוס' וק"ל.
והנה דברי מהרש"א אזלי במהלכם של התוס' אליבא דהך מ"ד דסבר שאיוב לא היה לו חלק לעולם הבא, ולא כפל הקב"ה שכרו אלא לטורדו מעוה"ב, אולם מהי התשובה לאידך מ"ד.
והנה כבר העירו בזה (עי' חי' רמ"ש ועוד) שבלשון רש"י טמונה תשובה לקושיית התוס', וז"ל, דאית ליה אחרית - סוף הפורענות נהפך לאחרית ותקוה שיצא דוד משם. והיינו שבדברי רש"י מבואר ד'פורענות שיש לה אחרית' היינו שמתברר שהפורענות עצמה הביאה בכנפיה את האחרית, והיא היתה השורש שזרע את ההצלחה בסוף, וזה לא היה אצל איוב.
ואמנם מהר"ל ועוד תירצו כך את קושיית התוס', יעויין בעיון יעקב ועץ יוסף על ה'עין יעקב'.
והדברים עולים בקנה אחד עם דברי התורת חיים כאן, וז"ל,
תימה דמאי איצטריך לאתויי הא דאמר רבי יוחנן והא קרא בהדיא כתיב דדוד יצא מרות וידוע נמי דאיהו יסד ספר תהלים כדקתני בסמוך ויש לומר דהא משני פורעניות דאית ליה אחרית היינו שהפורענות עצמו נהפך לאחרית פירוש דהפורענות היה סיבת האחרית ואי לאו הא דרבי יוחנן איכא למימר דהך פורענות לאו סיבת יציאת דוד הוה דאפילו אי הוה נסיב בועז איתתא אחריתי נמי הוה נפיק מיניה דוד בזכותו או בזכות אבותיו או באקראי בעלמא לכך מייתי הא דרבי יוחנן דאמר שעל שם דוד נקראת שמה רות אלמא דזכותה של רות גרמה שיצא ממנה דוד דלהכי לא קראו שם אמו של דוד רות נמצא כי הרעב ומיתת אלימלך ובניו מאת ה' היתה זאת כדי שיצאו לשדי מואב ותתגייר רות על ידיהן כדי שיצא ממנה דוד ואם כן הפורענות גופיה סיבת האחרית הוה.
ואולי זהו גם המכוון בדברי רבינו גרשום וז"ל, דהו"ל אחרית טוב, שלקחה בועז ומשו"ה מתחילין ברות, ואח"כ בתהילים שיצא ממנה דוד שתקנו. ויל"ע למה פירש קצת באופ"א מדברי רש"י. אבל נראה שבדבריו למדנו שהאחרית הטובה של רות היא שנתברר שליקוחי בועז שהינם חלק בלתי נפרד מגודל הפורענות של רות זה הדבר שזרע את הישועה הגדולה, ושם נזרעו הזרעים לצמח דוד ומלכותו.