פורום אוצר החכמה

דרומי כתב:בפרשת וזאת הברכה:

ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן .. ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן.

וברש"י:

(בגד) כלביא שכן - לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים.

(בדן) דן גור אריה - אף הוא היה סמוך לספר, לפיכך מושלו כאריות.

ולא הבנתי, הרי בפסוק נאמר בלשון יחיד - 'גור אריה', 'כלביא' - ולמה מדייק רש"י פעמיים 'נמשל כאריות' לשון רבים?

ועוד, לפי הההשוואה שעושה רש"י בין גד לדן, למה באמת הכתוב משנה ואצל גד אומר 'לביא' ואילו אצל דן אומר 'גור אריה'?

שמואל דוד כתב:פרשת נח פסוק יד

רש״י: בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומבחוץ.

לא הבנתי כוונתו, הרי אם המים היו חזקים היו צריכים זפת בפנים ומבחוץ, ועכשיו שהמים תשים, לא צריך בפנים ומבחוץ ומה שייך טעם ״שלא יריח צדיק ריח רע״ וצ״ע.

דרומי כתב:נשאלתי למה כ"כ מוכרח שכל היקום נכחד חוץ מהדגים.

לכאורה צפרים יכולים היו להתקיים בשמים ולנוח מעט על גג התיבה וכדומה.

ואולי פשוט לא היה להם מה לאכול?

עזריאל ברגר כתב:

דרומי כתב:נשאלתי למה כ"כ מוכרח שכל היקום נכחד חוץ מהדגים.

לכאורה צפרים יכולים היו להתקיים בשמים ולנוח מעט על גג התיבה וכדומה.

ואולי פשוט לא היה להם מה לאכול?

השאלה היא האם ציפורים יכולות להתקיים בגובה כה רב, כשהחמצן כל כך דליל.

בין החכמים כתב:"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". ופירש"י: לֶךְ לְךָ – לְהַנָּאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, כַּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים. וְעוֹד: שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם.
מהי הבטחת "ואודיע שמך בעולם"? וכי אברהם אבינו ע"ה היה זקוק לפרסום?
ואם תאמר שהכוונה שיזכה לשינוי השם, כדי להסיר מעליו הגזירה שלא יהיו לו בנים?
לא כן מבואר בגמ' ר"ה ט"ז ע"ב: 'א"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה וכו'. שינוי השם - דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן' - הרי שדי בשינוי שמה של שרה אמנו להסיר ממנה את גזירת העקרות.
וכן בפסוק הבא: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". ובפירש"י: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. לְכָךְ הֻזְקַק לְשָׁלֹשׁ בְרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם.
ושוב אתמה, מדוע הוזקק אאע"ה להבטחה על הגדלת שמו?

שמואל דוד כתב:פרשת נח פסוק יד

רש״י: בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומבחוץ.

לא הבנתי כוונתו, הרי אם המים היו חזקים היו צריכים זפת בפנים ומבחוץ, ועכשיו שהמים תשים, לא צריך בפנים ומבחוץ ומה שייך טעם ״שלא יריח צדיק ריח רע״ וצ״ע.

סגי נהור כתב:

עזריאל ברגר כתב:

דרומי כתב:נשאלתי למה כ"כ מוכרח שכל היקום נכחד חוץ מהדגים.

לכאורה צפרים יכולים היו להתקיים בשמים ולנוח מעט על גג התיבה וכדומה.

ואולי פשוט לא היה להם מה לאכול?

השאלה היא האם ציפורים יכולות להתקיים בגובה כה רב, כשהחמצן כל כך דליל.

ומה נשמו נח וכל החיה אשר אתו בתיבה? או שמא כוונתך שבתיבה שרר מלכתחילה מצב נסי ולא טבעי, משא"כ חוצה לה.

מפורש בגמרא זבחים קיג, ב שמחוץ לתיבה א"א היה לנשום ולכן לריש לקיש הכניס הראם את חוטמו לתיבה, [והסיבה משמע בגלל הגשם החזק ועכירות האויר / העדר חמצן, לא בגלל הבל המים הרותחים. וראייתך: ראה תוספות שם שלרבי יוחנן חי הראם בא"י למרות ההבלא שהרג שם את כולם, כי יכול לעמוד בזה מחמת גודלו וגבורתו, ע"כ, ואין שום סיבה שריש לקיש יחלוק על זה והוא גם לא הקשה כזאת על רבי יוחנן, ובהכרח מודה גם ר"ל שהראם יכול לעמוד בהבלא, ועכ"ז אמר - לשיטתו שהראם נמצא במקום שבו כן ירד מבול - שהוכרח להכניס חוטמו לתיבה כדי לנשום. וע"כ שהוא בגלל הגשם ועכירות האויר / העדר חמצן. ודוק]. ואכן שאלת האויר הצח בתיבה - הבולטת כ"כ בגמרא הנ"ל - שאלה טובה היא, איכא למימר ניסא הוי ואיכא למימר אולי בדרך הטבע, ואכמ"ל.

למעשה, שאלות ותשובות מן הטבע והמציאות על אירוע המבול בכללותו, כאילו יש לאירוע זה אחיזה כלשהי במציאות הטבעית המוכרת לנו, מעוררות תחושת כלאיים משונה.

טוב, אבל מה לעשות שחז"ל [בגמרא ומדרשים] והראשונים [עה"ת] ממש מלאים מזה. ונלאיתי להביא דוגמאות כי זה ממש מלא על כל פרט. ופוק חזי כמה לקח לגמרא בזבחים הנ"ל עד שלשיטת מ"ד אחד - על פרט אחד - אמרה "נס נעשה להם". וכבר כתב הרמב"ן (בראשית ו, יט) שלמרות שמוכרח שהיה שם נס של מועט המחזיק את המרובה [אם כי חז"ל לא מנוהו בין המקומות שהחזיק מועט את המרובה, וגם נקטו שהיו שם מעט בע"ח ולא כמו מאי דפשיטא לרמב"ן, ואכמ"ל] עכ"ז אמר הקב"ה לנח לעשות תיבה גדולה "למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים"

הבחנתי פעם בדבר מעניין: בציורי אומות העולם את תיבת נח עושים לה צורת ספינה, כלומר, מתחשבים בעובדה הטבעית שכדי לצוף ולשרוד ע"ג המים (ולו יהיו אלה מים בעלמא, ולא כמימי המבול) התיבה היתה זקוקה למבנה מסוים המותאם לכך.

עיין בספורנו ותמצא נחת גם אצל חכמי ישראל.

אולם בציורים המיועדים לתשב"ר (כגון זה הזכור מן החומשים הישנים הנפוצים) נראית התיבה כמלבן בעלמא, כפי שעולה מפשט המקראות, ומסתבר שמעולם לא הוטרד מלמד תינוקות כלשהו משאלות הנדסיות או אחרות הקשורות למבנה התיבה...

יתכן שהמלמד לא הוטרד, אבל חז"ל אמרו על מידות התיבה [שאכן נקטו להדיא שהיתה "תיבה" מלבנית כפשוטה] שלמדתך תורה דרך ארץ שאם רוצה אדם לעשות ספינה שתעמוד בלמין יעשה רחבה ששית ארכה וגובהה עשירית ארכה. וראה ברד"ל על המדרש רבה שם שבדקו וראו כן בענגלאנד וכו'. גם על מבנה התיבה מבפנים טרחו חז"ל בכ"מ, וגם על מבנה השיפוע והגג, והיכן נמצא החלון ומדוע, והיכן נמצא הפתח ומדוע, ומהיכן יהיה להם אור, ואיך לעשות שלא תסריח התיבה מהזבל, וכיו"ב בראשונים ואחרונים, ופירשו בזה פסוקים/ציוויים מפורשים.

צופה_ומביט כתב:

שמואל דוד כתב:פרשת נח פסוק יד

רש״י: בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומבחוץ.

לא הבנתי כוונתו, הרי אם המים היו חזקים היו צריכים זפת בפנים ומבחוץ, ועכשיו שהמים תשים, לא צריך בפנים ומבחוץ ומה שייך טעם ״שלא יריח צדיק ריח רע״ וצ״ע.

עיין בגור אריה ותמצא נחת בעז"ה.

אונקלוס: וֶאֱנָשִׁין דִּסְדֹם בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּבִין בִּגְוִיַּתְהוֹן.
רש"י: רָעִים בְּגוּפָם וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם.

ישראליק כתב:פרשת וירא

אם אברהם אבינו חשב על האורחים שהם ערביים, למה חשש ליתן להם לחם טמא?

והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט) והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות ממעשה ידיה ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדיבורה טמא.

צופה_ומביט כתב:

ישראליק כתב:פרשת וירא

אם אברהם אבינו חשב על האורחים שהם ערביים, למה חשש ליתן להם לחם טמא?

כנראה גם הערביים דאז הקפידו ע"ז מצד הריחוק מאשה נדה, וידועים דברי הרמב"ן (בראשית לא, לה) על הריחוק מנדה [נדה = מרוחקת] בימים ההם בקרב העמים בני האזור:

והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט) והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות ממעשה ידיה ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדיבורה טמא.

ואברהם, מצד הכנסת האורחים המופלגת והאמיתית שלו, לא רצה לתת לאורחיו דבר שאילו ידעו לא היה ניחא להם בו.

ישראליק כתב:פרשת וירא

אם אברהם אבינו חשב על האורחים שהם ערביים, למה חשש ליתן להם לחם טמא?

רציני כתב:כשנטמאה העיסה הם זרקו אותה כי היא היתה העיסה לכל הבית, ולא יכינו רק לאורחים.

צופה_ומביט כתב:

רציני כתב:כשנטמאה העיסה הם זרקו אותה כי היא היתה העיסה לכל הבית, ולא יכינו רק לאורחים.

מי גילה לך רז זה?
במדרשים משמע שהכל היה לג' האורחים. לכן ג' סאין קמח, וג' סאין סולת, וג' סאין עוגות.
וכמו ששחט ג' בני בקר לתת לשון לכל אורח.

דף של ספינה כתב:פרשת חיי שרה

רש״י לספוד לשרה ולבכתה. ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

לכאורה נכון יותר לומר ״וכמעט שנשחט״ ומדוע נקט רש״י בלשון זה.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.

אלא כך אמר להם: תולידו בנים הגונים כמלאכים. וכן אמר דוד ע"ה על האדם: "ותחסרהו מעט מאלהים, וכבוד והדר תעטרהו", שפירושו: מלאכים.

והוו מזרקין קדמך שירין קטילין מניכין וכל מני דהב.

בערקע חייט כתב:בתרגום ירושלמי על הפסוק "בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב) כתב:

והוו מזרקין קדמך שירין קטילין מניכין וכל מני דהב.

מה הם מניכין?

נֵלְכָה דֹּתָיְנָה – לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָּהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ.

ש. ספראי כתב:מדוע עשו תאב הבצע לא רצה לקבל את מתנותיו של יעקב?

עזריאל ברגר כתב:א. מנין שהוא היה תאב בצע?

עזריאל ברגר כתב:

ש. ספראי כתב:מדוע עשו תאב הבצע לא רצה לקבל את מתנותיו של יעקב?

א. מנין שהוא היה תאב בצע?
ב. מסתמא הוא באמת רצה את המתנות, אלא שהוא התבייש, כמנהגם של הפושטים טלפיהם וכו'...