פורום אוצר החכמה

בפרשת כי תצא, פרק כד פס' ו מתרגם ר' יונתן בן עוזיאל "ולא יהוי גבר אסר חתנין וכלין בחרשין ארום נפשא דעתיד למיפק מנהון הוא מחבל".
ובתרגום ירושלמי שם כתב כעין זה וסיים ארום כל דעבד אלין כפר בחיי עלמא דאתי.
ובפירוש יונתן שם כתב בתוך הדברים - ויען כי העון פלילי הוא רגיל בדורות הללו וכו'.
האם נזכר במקומות נוספים אודות המנהג ותפוצתו?

כידוע רח"ו מזכיר שנקשר למשך ששה חודשים ע"י מכשפה אחת. (ספר החזיונות ח"ד ס"ו).
בפירוש יונתן הובא גמ' ירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג בענין זה.
כמדומני שבספר חסידים, אולי בקב הישר, ואולי בפלא יועץ מוזכר ענין קשירת חתנים וכלות.

יש הרבה הרבה חומר בעניין.
ראה במאמרו של רצהבי המצורף

ועי' גם: י' הררי, הכישוף היהודי הקדום: מחקר, שיטה, מקורות, ירושלים תשע, ע"פ המפתח.

גם בספר חסידים נזכר כישוף זה בכמה מקומות:
סי' שצא:

איש שלקח אשה וכשפו אותן שאין יכולין ליזקק יחדו ועסקו בשביל רפואה שנה או שנתים או שלש ולא הועיל להם עון להם שיהיו יחדיו.

סי' תמז:

צדיק אחד היה נוטה למות ובא אחד שנעשה לו כשפים לו ולאשתו שלא תהיה הרה וביקש כשילך לפני הקדוש ברוך הוא תחלה שיבקש לו שתהר ונדר לו ומת באותה שנה התירה הכשפים לו והרתה.

ובעוד כמה מקומות.
מאידך הוא מזכיר כישוף הפוך 'לקשור לב האיש לאשה'. עי' לדוגמא, סי' תצו, תתשסז.
כישוף כזה נזכר כבר בירושלמי, נזיר, ח א, שם הובאו דברי ריש לקיש, שאדם יכול להתגונן מפני אישומו בניאוף, בטענה: "נאנסתי [לנאוף] מפני כשפים שעשת לי".
ועי' עוד במאמרו המקיף של י' הררי, ''לאשה שתבוא אחריך': כשפי אהבה במגיה היהודית הקדומה', קבלה, ה (תשס), עמ' 264-247.

ייש"כ לעונים ובפרט ח"ב על התשובות המחכימות.

מטעם זה, כלות בוכריות נוהגות לשים בכיסן (יש כיס בשמלת כלה?) סיכת בטחון סגורה.

מנהג זה קדם להמצאת סיכת הביטחון?

ישבב הסופר כתב:מנהג זה קדם להמצאת סיכת הביטחון?

הקשר ברור. ייתכן שלפני כן היה מנעול סגור או סתם חוט קשור. אינני יודע. אינני בוכרי.

מתעניין כתב:ובתרגום ירושלמי שם כתב כעין זה וסיים ארום כל דעבד אלין כפר בחיי עלמא דאתי.

בדע"ז מבעה"ת בפר' בראשית הובא תרגום ירושלמי הנ"ל, ומבואר שם שכוונת התרגום שלא יעגן אדם את ארוסתו אלא ימהר לישאנה. ולא מענין כשפים כלל.

מטעם זה יש נוהגים להסיר כל קשר מהחתן

הנצי"ב כתב שם:

סמיכות האזהרות הרחוקות מאד בענין ניתן לידרש, וכבר נדרש זה בתרגום יונתן

והמכיר אורחו של הנצי"ב יודע כי עצם אזכור דברי פרשן על ידו, מהווה ראיה כי הנצי"ב ראה בו ערך, אע"פ שמיד הוא מציין כי אין זה פשוטו של מקרא לדידו.

בפרשת כי תצא (דב' כד ו) 'לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל'.
ובתרגום יונתן: לא ימשכן גבר ריחיא וריכבא ארום צורכי דבהון מתעביד מזון לכל נפשא הוא ממשכן, ולא יהוי גבר אסר חתנין וכלין בחרשין ארום נפשא דעתיד למיפק מנהון הוא מחבל. וראה כתר יונתן: ולא יהיה איש אוסר חתנים וכלות בכישוף כי נפש שעתיד לצאת מהם הוא מחבל.
וכן בתרג' ירו' על הגליון (וגם בכת"י נאופיטי ב-3 הנוסחאות): לא תמשכנון ריחיא וריכביא ארום צורכי נפשא הוא ממשכן, ולא תהוון איסורי חתנין וכלין ארום כל דעבד אילין כפר בחיי עלמא דאתי.

האם היה מנהג כזה אצל המכשפות?
עוד ראיתי אחד שכתב שאסור לאסור בבית האסורים חתן שלא בא על כלתו. זה כבר להוציא הלכה למעשה מדרוש.

יש לכל דרשה זו שעל הפסוק - חבר בחז"ל, במקום אחר?

יישר כח על ההפניה
וכעת מישהו שלח לי בפרטי:

מוכר אצל הספרדים. והיה מצוי כפה"נ אצל חכמי בבל.

בסוף ספר רבינו האור לציון על רב"צ א"ש, הובא שקיבל מסורת מזקני המקובלים של כוונה מיוחדת להתיר 'קשר' זה. גם באחד המבואות של ר"י שובי נפשי לספרי הגרח"פ כתב בענין זה.

היה גם שהיו עושים את החופה במעמד עשרה בצהרי היום, ובשעת החופה היו רק מברכים שבע ברכות (ועל הברכות האחרות לא היה שמים לב), כך שמעתי גם כמדומני (!) שנהג חכם יהודה צדקה זצ"ל כאשר קידש את רבי יהודה כהן (ר"י יקרי ירושלים, או מישהו אחר ממשפחתו).

אפשר לחבר את האשכולות

ערער בערבה כתב:בדע"ז מבעה"ת בפר' בראשית הובא תרגום ירושלמי הנ"ל, ומבואר שם שכוונת התרגום שלא יעגן אדם את ארוסתו אלא ימהר לישאנה. ולא מענין כשפים כלל.

יתכן שבמקומותיהם של בעלי התוס' כבר לא נודע דבר שכזה.

המיקום של הפסוק לא יחבול ריחים ורכב אכן צריך ביאור - ולכו"ע במשנה תורה המיקום זה לא בכדי

קו ירוק כתב:בפרשת כי תצא (דב' כד ו) 'לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל'.
ובתרגום יונתן: לא ימשכן גבר ריחיא וריכבא ארום צורכי דבהון מתעביד מזון לכל נפשא הוא ממשכן, ולא יהוי גבר אסר חתנין וכלין בחרשין ארום נפשא דעתיד למיפק מנהון הוא מחבל. וראה כתר יונתן: ולא יהיה איש אוסר חתנים וכלות בכישוף כי נפש שעתיד לצאת מהם הוא מחבל.
וכן בתרג' ירו' על הגליון (וגם בכת"י נאופיטי ב-3 הנוסחאות): לא תמשכנון ריחיא וריכביא ארום צורכי נפשא הוא ממשכן, ולא תהוון איסורי חתנין וכלין ארום כל דעבד אילין כפר בחיי עלמא דאתי.

האם היה מנהג כזה אצל המכשפות?
עוד ראיתי אחד שכתב שאסור לאסור בבית האסורים חתן שלא בא על כלתו. זה כבר להוציא הלכה למעשה מדרוש.

יש לכל דרשה זו שעל הפסוק - חבר בחז"ל, במקום אחר?

תראה את פירוש יונתן שם שטוען שהעוון הפלילי הזה מצוי בימיו.

ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ה
(מא - מב) לא יחבול רחיים ורכב כי נפש הוא חובל תרגום ירושלמי לא תהון אסיר חתנין וכלתין וזו קבלה למשה מסיני וזה טעם סמיכות הפסוק לדלעיל מניה דכתיב כי יקח איש אשה חדשה ושמח את אשתו אשר לקח דהיינו מצות עונה כדכתיבנא לעיל וסמך לו לא יחבול רחיים ורכב זו אזהרה שלא ימנע אחר עונתן לא יקשור הרחיים שהוא רמז לאשה ולא הרכב שהוא רמז לאיש ואשכחן לשון טחינה באשה שנאמר תטחן לאחר אשתי ועון פלילי הוא זה והרשע העושה זה אין לו כפרה עולמית ואין לו חלק לעולם הבא כדמסיים בפסוק זה התרגום ירושלמי, ושמעתי מפי החכם ר' עובדיה בנו של ר' זכריה שמעשה היה באדם אחד שקשר יהודי א' ונכרת בתוך שנתו ולא היה אדם יודע רק הרשע הגיד בשעת מיתתו אני קשרתי את פלוני החתן והנה לפני מלאך המות וחרבו שלופה בידו אומר לי שהעון הזה גרם מיתתי וגם אין לי חלק לעוה"ב ומיד פרחה נשמתו, ע"מ:

אוצר החכמה כתב:תראה את פירוש יונתן שם שטוען שהעוון הפלילי הזה מצוי בימיו.

לשונו בדורות 'הללו' נראית כוונתו לדורם של חז"ל.
אא"כ מפאת העתקתו את החרדים הוא נסמך על הסיפור שהוא הביא.

מסתמא לשון החרדים שזה קבלה למשה מסיני, זה לאו בדוקא, כי אין לזה לכאורה חבר בחז"ל, אלא מעיד על כישוף ידוע בימיהם - דרך דרוש.

הגרב"צ א"ש קיבל נוסח להתיר קשר זה מהגרב"צ חזן. ויש אומרים שהגרב"צ א"ש העבירו לר' עזריאל מנצור ראש ישיבת שובי נפשי.

ההגיון והנסיון שכיום בודאי אין יכולת כזו בידי אדם להרע, כי הדורות ירדו.
אבל נלמד מכאן שישנו הד, עוד היום, של חשש לזה מהעבר, כדברי חז"ל בתרגום ירושלמי.
שמא שמירה של חתן-כלה דהאידנא, גם שייך לזה?

קו ירוק כתב:מוכר אצל הספרדים. והיה מצוי כפה"נ אצל חכמי בבל.

מתוך הספר המאיר לארץ להר' נהוראי שמעונוב רב קהילת בוכרה בתל אביב

סקירה על 'קשירת חתנים' עם הרבה הפניות ומ"מ - יעקב בזק, למעלה מן החושים, תל אביב תשמ"ו, עמ' 56-52.

ליהודה רצהבי יש מאמר יפה בעניין.

חד ברנש כתב:ליהודה רצהבי יש מאמר יפה בעניין.

האם כוונת מר למאמרו מוטיב כשפים בשירי חתנים.‏
תרביץ סא,א (תשנב)
עמ'125-117 ?
למאמר -
https://www.jstor.org/stable/pdf/23598923.pdf

כן.
והנה המאמר לטובת החסומים.

וראה עוד ספר אמת ואמונה לרבי יוסף צובירי עמ' ה' -ח' ובהערות ''מראש אמנה'' שם.

הנה מה שראיתי בהקדמת ראש ישיבת שובי נפשי המעיי"ן שליט"א לספר חיים בירושלם למרן החבי"ף זיע"א

האם יש מקור בחז"ל לפירוש הנ"ל

כולל יונגערמאן כתב:המיקום של הפסוק לא יחבול ריחים ורכב אכן צריך ביאור - ולכו"ע במשנה תורה המיקום זה לא בכדי

ובפרט שלפי הפרשיות שבידינו (על פי הרמב"ם על פי בן אשר) הם פרשה אחת.

עץ הזית כתב:

כולל יונגערמאן כתב:המיקום של הפסוק לא יחבול ריחים ורכב אכן צריך ביאור - ולכו"ע במשנה תורה המיקום זה לא בכדי

ובפרט שלפי הפרשיות שבידינו (על פי הרמב"ם על פי בן אשר) הם פרשה אחת.

הנה התייחסות לעניין זה: https://yonimamamoo.wordpress.com/עיונים/תורה/ספר-דברים/כי-תצא/כִּי-נֶפֶשׁ-הוּא-חֹבֵל/