מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ספטמבר 15, 2019 7:59 pm

כו, ה ועָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ד' אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה.

כתב בספר לקט יושר (עמ' קיז) וז"ל,
וזה דרש הגאון ריש גלותא מוהר"ר איסרלין יצ"ו... ולכך קורא על הבכורים ארמי אובד אבי, פירש"י לבן, וגם התרגום פי' לבן. ואין לפרש ארמי אובד אבי לבן הרג ליעקב, אלא הכי פי' לשון אבד, כמו תעיתי כשה אובד דהוי כמתעתע. יעקב הוא התחיל לגרום שיעקב ירד מצרימה. משום דלכתחלה היה עובד ברחל ולא היה בדעתו ליקח לאה והוה י"ב שבטים מחד אשה. ולא הוה יוסף נמכר למצרים, משום דעיקר שנאה [השנאה] באה משום דהוה מד' אמהות. וגם לבן אעפ"י שהוא רשע מ"מ אמר ליעקב לא [יעשה] כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה, ויעקב לא השיב לו תשובה אלא ע"כ הדין עם לבן, כל מי שהוא ראשית צריך לאקדומי למצוה, ולכן קורא אבכורים שהוא ראשית המצוה שעושין בתבואה


ויעו"ש עוד שזה טעם למנהגם להתחיל מגדול העיר שנגש לסליחות.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ספטמבר 15, 2019 8:01 pm

כח, ב וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל ד' אֱלֹהֶֽיךָ.

ולכאורה צ"ב כפילות הלשון שאם הברכות באים עליו, מה עוד יש להם להשיגו.
ועוד, התינח בקללות שייך לומר 'והשיגוך' יען כי הוא בורח מהם, אבל מה זה שייך בברכות.

וביארו הקדמונים (אבן עזרא; רבינו בחיי ועוד) דהיינו לומר שלא תצטרך לרדוף אחר הברכה שהיא עצמה תבא אחריך ותשיג אותך.

וכן פירש הספורנו, והוסיף לבאר את המשך הפסוק "כי תשמע בקול ה' אלהיך" - וזה כשתהיה תורתך קבע ומלאכתך עראי, ולפיכך ישיגוך הברכות בלתי השתדלות.

ולפי דברי הספורנו נראה לבאר את הפסוק בתהילים (כג, ו): אַ֤ךְ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית ד' לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים, שהטוב והחסד ירדפו אותי בלי שאעשה שום השתדלות, וזאת כאשר אקיים בעצמי 'ושבתי בבית ד' לאורך ימים'.

ובספר חסידים (סימן שט) כתב עה"פ ב'אשת חיל' (משלי לא, יד):
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, וז"ל, כאניות סוחר כך הקדוש ברוך הוא מזמין לעוסקים יומם ולילה בתורה כל צרכיהם כשם שהסוחר שהשעה משחק לו מזמין לו הקדוש ברוך הוא מלאכים הממונים עליו נכנסים בלב אחרים להביא לאותו מקום שזה הסוחר שם ומכוון לב הסוחר לקנות ואח"כ מכוין לב אחרים לבא שם אצל הסוחר או הסוחר אצלם לקנות, וכל העוסק בתורה תדיר הקדוש ברוך הוא שולח לו מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכיו לכך נקראת התורה לחם.


ועוד יש לבאר לפי"ז הטעם שכאן כתיב 'והשיגך' חסר וי"ו, ואילו בקללות כתיב והשיגוך מלא (להלן כח, טו, וראה בסמוך), וזאת בהקדם מה שכתב בספר נפש החיים (שער א פרק ח), וז"ל,
ואמרו שם הרבה עשו כר"י ועלתה בידם, והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, היינו רבים דווקא, כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל וכו'.

ובהגה"ה שם:
ולכן בפרשה ראשונה של קריאת שמע כתיב ובכל מאודך, ובפרשת והיה כתיב לא כתיב ובכל מאודכם, כי פרשת שמע כולה בלשון יחיד נאמרה, ויחיד שאפשר לו, הוא צריך לקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דברים ככתבן ממש, לכך נאמר ובכל מאודך פירוש בכל ממונך כמ"ש במשנה סוף ברכות, ר"ל שלא יעסוק בפרנסה כלל, אבל פרשת והיה נאמרה בלשון רבים, לרבים כמעט מוכרחים להתעסק עכ"פ מעט גם בריוח ממון לחיי נפש, לכן לא כתיב בה ובכל מאודכם.

ומעתה מבואר היטב דכתיב 'והשיגך' בלשון יחיד, שכן מידה זו שאדם ספון באהלה של תורה ואינו משתדל כלום לפרנסה אלא הפרנסה וכל הברכות באים אלו היא מידת יחידים ולא מידת רבים.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' ספטמבר 19, 2019 7:42 pm

כח, סה וּבַגּוֹיִ֤ם הָהֵם֙ לֹ֣א תַרְגִּ֔יעַ וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָנ֖וֹחַ לְכַף־רַגְלֶ֑ךָ וְנָתַן֩ ד' לְךָ֥ שָׁם֙ לֵ֣ב רַגָּ֔ז וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ.

איתא בשילהי כתובות (קיא, א):
שלחו ליה אחוהי לרבה (רבה בר נחמני בפומבדיתא היה והיה לו אחים בא"י ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם. רש"י)... אף על פי שחכם גדול אתה, אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו; וא"ת, אין לך רב, יש לך רב, ומנו, רבי יוחנן. ואם אין אתה עולה, הזהר בשלשה דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות, ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב, ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים , אלא שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך וכו'.

ודברי הגמ' צ"ב, וכי רק בחוצה לארץ צריכים להזהר בדברים אלו ובארץ ישראל אין שום קפידא בדבר.

ומטו בשם הגאון מטשעבין זצוק"ל לבאר ע"פ דברי הגמ' בנדרים (כב, א):
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה; ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש, הוי אומר אלו התחתוניות. עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, אמר ליה לעולא יאות עבדי, אמר ליה אין, ופרע ליה בית השחיטה. כי אתא לקמיה דר' יוחנן, א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה, א"ל נפשך הצלת. קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב. א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא.

והנה הגמ' בנדרים מיירי ב'כליון עינים ודאבון נפש' ומפרש לה בתחתוניות, וקאמר שזה מתקיים רק בחוצה לארץ, וא"כ נמצא דהך דקאמר 'אל תרבה בישיבה שזה קשה לתחתוניות זה רק בחו"ל, ובפסוק נאמר בנוסף גם ובפסוק גם נאמר "לב רגז", שזה גם רק בחוצה לארץ, כמבואר להדיא בדברי ר' יוחנן, ומעתה עמידה שקשה ללב נאמר ג"כ רק בחו"ל, וגם האזהרה לא להרבות בהליכה שזה קשה לעינים שזה מרומז ג"כ ב'כליון עינים' מיירי ג"כ רק בחו"ל ולא בארץ ישראל.

(ומצאתי שעיקר הרעיון כבר מובא בשם רבינו הגר"א בחומש הגר"א בשם "וקמץ הכהן" עה"ת כת"י (שנת תקנ"א בערך) לרבי יוסף כהנא מקראטשין תלמיד רבי יוסף מפוזנא).

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' ספטמבר 19, 2019 7:44 pm

הנה בעת שמחת נישואין ושבע ברכות אנו מברכים 'שהשמחה במעונו', ובמטבע לשון היא פירש בספר 'אבודרהם' שלפיכך אנו מברכין בלשון זו לומר לך שהשמחה שאנו משמחין לחתן ולכלה לא ממנו הוא, רק לקוחה השמחה הזאת ממעונו של הקב"ה.

והביא עוד בשם בעל העיטור ואבן הירחי, שלכך תקנו שהשמחה במעונו ולא במכונו ולא בגבולו, משום דאמרינן בחגיגה בפרק אלו דורשין יב, ב: שבעה רקיעין הם, וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. ומפרש שם מעון - שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה לפני המקום, והשירה היא השמחה לפני המקום כמו שנאמר החדלתי את תירושי המשמח אלוקים ואנשים (נ"ב כנראה הכוונה ע"פ דברי הגמ' בערכין יא, א אין שירה אלא על היין), לפיכך אומרים שהשמחה במעונו, ע"כ דברי אבודרהם, וראה רבינו בחיי פרשת תרומה (כה, יח).

והנה כתיב (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים לברך את עמך את ישראל וגו'. וב'כלי יקר' שם כתב וז"ל: לפי שאמר למעלה עשיתי ככל אשר צויתני, ופירש"י: שמחתי ושימחתי בו. ע"כ השקיפה ממעון כמו שאנו אומרים שהשמחה במעונו, ומשם תחזור ותשמחנו, ויעו"ש עוד שהאריך בדברים נחמדים שהחסד שמושפע ממעון הוא בזכות החסד אשר עושים התחתונים.

אכן לא נתבאר בדברי רבותינו, איזה שייכות מיוחדת לשמחת נישואין בדווקא עם השמחה של שירת המלאכים במעון קדשו של הקב"ה.

ונראה לבאר באופ"א בהקדם דברי הגר"א בביאור לתפילת יעלה ויבוא, "ויראה וירצה וישמע", ויראה ברקיע הנקרא מעון כי אין לו להקב"ה מעון מיוחד, כי מלא כל הארץ כבודו, רק ממקום שמברך עם נחלתו שם מעונו וקורת רוחו יתברך.

וניתן להרחיב היריעה בס"ד, ובהקדם דהנה איתא בספר המצווות להרמב"ם (מצוה קלב): היא שצונו לספר טובותיו אשר הטיב לנו והציל אותנו ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצרים וענותם אותנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הביכורים.

וכן הוא בספר החינוך (מצוה תרו): ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו, ומתוך התעוררות נפשו בשבח השם ובטובו זוכה ומתברכת ארצו, ועל כן ציונו ברוך הוא על זה כי חפץ חסד הוא.

ובספר כלי חמדה העיר היכן נזכר בתורה בפרשת ביכורים שמבקש על מכאן ולהבא שיתמיד ד' הברכה.

וביאר שבפרשה הסמוכה פרשת וידוי מעשר נאמר 'והשתחוית', והשתחוואה היינו תפילה כדאיתא בתנחומא, ואמנם בהאי פרשתא נאמר מפורש: השקיפה ממעון קדשך מן השמים לברך את עמך את ישראל וגו'.

ואמנם כדבריו שיש עירוב פרשיות בין פרשת ביכורים לפרשת וידוי מעשר עולה מדברי רש"י בפר' כי תבוא על הפסוק החותם את הפרשה של וידוי מעשר (כו, טז): הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה ד' אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ, וז"ל, ושמרת ועשית אותם - בת קול מברכתו הבאת בכורים היום, תשנה לשנה הבאה.

ומקור הדברים במדרש תנחומא על אתר: יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה שכתוב אחריו היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות, ארשב"ל יצתה בת קול ואמרה לו תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו ואומר לו יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת.

ולפי דברי הגר"א נראה בגדר הדברים, ש'מעון' היינו מעון של ברכה ושמחה וקורת רוח של הקב"ה השמח בשמחת בריותיו, ולכן כאשר אדם מביא את ראשית פרי הביכורים ושמח בהם לפני ד' אלקיו, זהו הזמן המתאים לבקש עוד שיושפע ברכה ושמחה מאותו המקום שנקרא מעון.

ונראה שמכאן נטלו את מטבע הברכה בשמחת נישואין 'שהשמחה במעונו', שיש כאן שמחה גדולה של 'ראשית', ולכך זהו הזמן המתאים לבקש 'שיתמיד ד' הברכה'.

יהושע100
הודעות: 304
הצטרף: ג' אוקטובר 02, 2018 1:21 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי יהושע100 » ו' ספטמבר 20, 2019 4:07 pm

בני היקר שיחי' נשאל בת"ת מדוע בברכה שבפס' י"ג נאמר "והיית רק למעלה" ואילו בקללה נאמר "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" והלא מידה טובה מרובה ממידת פורענות?

עזריאל ברגר
הודעות: 12945
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' אוקטובר 15, 2019 3:48 pm

יהושע100 כתב:בני היקר שיחי' נשאל בת"ת מדוע בברכה שבפס' י"ג נאמר "והיית רק למעלה" ואילו בקללה נאמר "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" והלא מידה טובה מרובה ממידת פורענות?

כמדומני ששמעתי ש"מעלה מעלה" היינו ב מעלות בלבד, משא"כ למעלה - היינו להיות כל הזמן בכיוון של עליה, עד בלי די.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' ספטמבר 01, 2020 1:44 am

כח, כט-לג
וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל.
וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ.
'עשוק' משמש בב' לשונות: חמוס ודפוק (וקרובים המשמעים להיות שוין).
הלכך 'עשוק' קמא מתורגם בתרגום יונתן 'עֲצַיִן', דהיינו 'חמוסים', כמה דאת אמר: 'אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק' – 'יָת עִצְיָא דִּי עֲצָא'.
ו'עשוק' בתרא מתורגם 'טלימין', דהיינו מוכים, כמה דאת אמר (ויק"ר ריש פי"ב): 'הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי' – 'מָחוּ לֵהּ וְלָא מַרְגִּישׁ, טָלְמִין לֵהּ וְלָא יָדַע'.

כיוצא בזה, העשוקים האמורים במזמור 'הללי נפשי': 'עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים', משמעם אנשים שפלים ונדכאים, כעין האמור בפרשת עקב 'עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה'.

ועל דרך זה מתפרשים במדרש רבה (סוף פרשת אמור) העשוקים והעושקים שבמגלת קהלת:
'וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם':
דָּנִיֵּאל חַיָּטָא פָּתַר קְרָיָה בְּמַמְזֵרִים. 'וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים' – אֲבוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, וְאִלֵּין עֲלוּבַיָּא מָה אִכְפַּת לְהוֹן. 'וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם', אֶלָּא 'מִיַּד עשְׁקֵיהֶם כֹּחַ' – מִיַּד סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְרַחַקְתָּן . 'וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם' – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עָלַי לְנַחֲמָן.
לאמר: 'עשוקים' – מושפלים, 'עושקים' – משפילים.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ספטמבר 01, 2020 10:46 pm

כו, יא וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ ד' אֱלֹהֶ֖יךָ.

איתא בברכות (מח, ב): ר
בי מאיר אומר: מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה, תלמוד לומר אשר נתן לך ה' אלהיך דיינך, בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדה פורענות.

אופן הדרשה מבואר במהרש"א ח"א "דלכך כתיבי הכא גבי ברכה ב' השמות ה' אלהיך שהם הרחמים והדין לומר לך שכשם שמברכין על מדה טובה כמפורש בקרא על הארץ הטובה כך מברכין כו'. וכן ביאר בהגהות הג"מ אליהו גוטמכר שציין לדברי הגמ' לקמן (ס, ב): רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר; בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות.

הנה כבר תמהו הרש"ש ועוד, דבפשוטו לפי כל מהלך השמועה שם נראה דר"מ קאי על הפס' בפר' עקב (ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, וא"כ צ"ב למה הפכה הגמ' את התיבות 'אשר נתן לך ד' אלקיך'. ובאמת בפי' מנחת ביכורים על התוספתא הגיה ד' אלקיך... אשר נתן לך.

ובספר שפתי חכמים על ברכות (הירצל) ובספר אבני שהם (להגרמ"ל שחור) כיוונו לדבר אחד, דהגמ' מיירי גם על קרא דידן, דכתיב על הטוב "אשר נתן לך ד' אלקיך", וכן במקביל מצינו להלן בסמוך בפרשת התוכחה (כח, נג): וְאָכַלְתָּ֣ פְרִֽי־בִטְנְךָ֗ בְּשַׂ֤ר בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ ד' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁר־יָצִ֥יק לְךָ֖ אֹיְבֶֽךָ, ועל ב' מקראות אלו – על הטובה ועל מדת פורענות מוסבת כוונת רבי מאיר.

והדברים מחודשים ונפלאים, אולם נראה כי ניתן לצמצם את החידוש ולהגבילו דר"מ קאי על קרא דידן לחוד דכתיב ביה ד' אלקיך, מידת הדין ומידת הרחמים, וכדברי מהרש"א, ואמנם מצינו גם ענין הברכה בפרשתין, כדתנן במעשר שני (פ"ה מי"א): ולא שכחתי - לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

ביכורים - פרי ראשון או אחד משישים?

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' ספטמבר 05, 2020 9:56 pm

כו, ב וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה... וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא.

[א] ובבעל הטורים (להלן פס' ד):
טנא. בגימטריא ס'. רמז לבכורים א' מס' (ירושלמי בכורים פ"ג ה"א) ולכך נעלם סמ"ך בפרשת בכורים.

והנה במתני' ביכורים פ"ב מ"ג: יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור.
ובתוס' יו"ט שם:
פי' הר"ב מדרבנן א' מחמשים אבל בכורים אפי' מדרבנן לא וכן משמע לשונו במשנה ה. ובפ"ק דפאה מפרש דבכורים אין להם שיעור דלא נתנה בהם התורה שיעור משמע דאילו מדרבנן יש להם שיעור. וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות בכורים דמדבריהם צריך להפריש א' מששים. וכתב בכ"מ שהוא מהירושלמי דריש פ"ג ודהכי משמע בגמ' דידן בפ' ראשית הגז וע"ש דף קלז. ולמה שכתבתי בריש פאה בשם רש"י דשיעור תרומה רמוזה בפסוקים יש לומר דה"ק דתרומה יש לה שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא. אבל בכורים אין להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא.

והנה לפי האסמכתא שמצא הבעל הטורים בל' הכתוב לשיעור אחד מששים בביכורים הדרא קושיית התוי"ט לדוכתה.

[ב] אכן מצינו ישוב נפלא לקושיית התוי"ט בביכורים שם בדברי רבינו הגר"א בשנות אליהו הארוך שם:
והא דתני בפ"ב מ"ג יש בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים כו' ויש להן שיעור כו' משא"כ בביכורים וא"א לומר מדאורייתא אין לביכורים שיעור והלא מדאורייתא גם כן לתרומה אין שיעור היינו לפי שהעיקר ביכורים הוא א' לבד (ובזה מיושב מה שהקשה התוי"ט בפ"א מ"ג דפאה ד"ה י"ל שעור עי"ש וק"ל). (מהרב ר' העשיל כ"ץ זצ"ל) והשאר עד ס' הוא תוספת ביכורים.

וכן יסד לן בקוצר אמרים באדרתו כאן, וז"ל,
בכורים עצמן אין להם שיעור. כי ראשונה שבכרה קושרו בגמי. ותוספת בכורים כיון שרואה שביכר עוד קושרו עוד ושיעורן עד אחד מששים מפירותיו, וז"א מראשית קאי על ביכורים עצמן ולא כל ראשית. ועתה הנה הבאתי את ראשית הוא כל הראשית והוא תוספת הביכורים.

ולפי דברי הגר"א נמצא שחלוק השיעור של אחד מששים בביכורים שאינו דין שיעור ונתינה יפה בביכורים, אלא זה הרחבה של עיקר הביכורים שזה הפרי הראשון, וכל השאר עד אחד מששים זה תוספת.

ולפי דברי הגר"א נראה לבאר היטב דברי הכתוב בנחמיה (י, לו): וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית ד'. וברש"י: ובכורי כל פרי עץ - בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים. וכתב המלבי"ם וז"ל,
והוא תמוה דמבואר בירושלמי בכורים דאם הביא בכורים חוץ מז' המינים לא נתקדשו, ונראה מפני שמן התורה אין שיעור לבכורים קבלו עליהם להביא לבית ה' מתנה ראויה אחד מששים כתקנת חכמים.

ועל פי יסודו של הגר"א הדברים מאירים, שהקבלה היתה שמביאים את 'כל' פרי עץ, והיינו מה שנתרבה מ'כל', לא רק הראשית ממש דהיינו הפרי הראשון, אלא גם התוספת ביכורים עד אחד מששים.

[ג] והנה בשנו"א בסוף הדיבור שם יסד עוד:
ואם לא נתן לא עכב כלל את הביכורים ואין צריך להוסיף, אבל בתרומה הכל הוא עיקר תרומה, ואם נתן פחות מששים צריך להוסיף עד ששים.

ולכאורה הוא פירוש נוסף ללישנא דמתני' דמה"ט חשבינן דבתרומה הוי דבר שיש לו שיעור מדרבנן, ואילו ביכורים אין להם שיעור, דמלבד הנפ"מ שבביכורים השיעור יש לו רק דין תוספת ולא עיקר, יש נפ"מ לענין דיעבד, שבביכורים א"צ להוסיף על העיקר אם לא השלים התוספת, ואילו בתרומה הכל הוא עיקר וצריך להוסיף להשלים השיעור עד ששים. [ועי' בדרך אמונה פ"ב הי"ז ביאור ההלכה ד"ה אבל מדבריהם].

ויש לדון להוסיף ולחדש ע"פ דרכו של רבינו הגר"א דבתרומה עד כמה דמיחסרא בגוף מעשה התרומה, בודאי לעולם יכול להשלים, אבל בביכורים – הרי ה'ראשית' זה רק הפרי עצמו, ואילו מה נחשב לתוספת זה נקבע בשעת ההבאה בשימה בטנא, ולכן בביכורים לא רק שאינו מחויב להשלים אם לא הביא שיעור אחד מששים, אלא גם אינו יכול להשלים.

ואם כנים הם הדברים, נמצא איפוא שהרמז של בעה"ט על 'ושמתו בטנא' אינו רמז על שיעור של אחד מששים גרידא, אלא זה מרמז שהשימה בטנא קובעת את השם 'תוספת ביכורים' על מה שמביא יחד עם הביכורים, וכאן מרומז שהשיעור של תוספת ביכורים הוא אחד מששים, שכן רק ע"י השימה יחד עם הביכורים נקבע שם התוספת, וכאמור.

[ד] ובטעמא דמילתא דלדברי הגר"א רק הפרי הראשון הוא ביכורים, יש לומר בפשוטו, דאמנם רק הפרי הראשון הוא נחשב לביכורים, היינו מה שבעל השדה רואהו וכורך עליו גמי.

ברם הגרי"י קלמנוביץ שליט"א רצה לבאר ע"פ דברי הגר"א בפי' אליהו רבא על דברי המשנה ריש כלים (פ"א מ"ו) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות, וז"ל, והבכורים. בכורים לאו משום קדושת ארץ ישראל אלא שהיא חובת הארץ ואינה נוהגת אלא בארץ ישראל. אלא עומר ושתי הלחם מה שאין מביאין אותה אלא מא"י היא משום קדושת א"י.

ורצה הגרי"י להוסיף ולהטעים, דתרו"מ יסודם אינו חובת הארץ כלל, אלא שזה חובת הגברא שצריך להפריש תרומות ומעשרות, ומעתה מבואר ש'ביכורים' אינו דין הפרשה אלא חובת הארץ המחייבת להרים ביכורים, ומה"ט מובן היטב שחלות הביכורים הוא עך פרי אחד ותו לא, שאין זה לפי היבול כלל.

עושה חדשות
הודעות: 12557
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: מילי מעלייתא בפרשת כי תבוא

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 06, 2020 9:33 pm

אין לי מילי מעלייתא להציע כאן, רק לשאול שאלה.

פרשת הברכות מחולקת לכאו' לב' מערכות, המערכה הראשונה של ברכות קצרות, ומערכה שניה של הארוכות.

האם מצינו במפרשים שהציעו לפרש שהמערכה השניה היא פירוט וביאור של המערכה הראשונה?

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה.
בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.
בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.

יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ.
יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.
וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה.
וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 62 אורחים