האם אדמה נענשת?

[שמר]

ברש"י דברים ל, יט הביא מהספרי

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ - ד"א העידותי בכם היום את השמים וגו' א"ל הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שינו את מדתם שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שינתה מדתה שמא זרעתם אותה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה

ובבראשית א, יא פירש

עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה

ויל"ע איך עולים ב' הפירושים בקנה אחד.

[הרואה]

האדמה לא נתקללה כלפי עצמה אלא כלפי האדם.
וזה מקרא מפורש לא רק רש"י ארורה האדמה בעבורך, מן האדמה אשר אררה ה'.
וגם התירוץ מפורש במקרא:
'לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וגו' בראשית ח כא.

[שמר]

א"כ מה עניין העונש על שינוי הציווי כלפי האדם? ולפי"ד מדוע פרש"י שהמתין עד חטא אדה"ר, הלא לולא חטאו של אדה"ר לא היתה נענשת כלל.

[הרואה]

לא הבנתי את השאלה

[ביקורת תהיה]

יל"ע איך עולים ב' הפירושים בקנה אחד.

ב' הפירושים בהחלט עולים בשני קנים, וכבר נחלקו בזה חכמינו בבראשית רבה (פרשה ה):

לָמָּה נִתְקַלְּלָה? רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם וְרַבִּי פִּנְחָס. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם אָמַר: שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, לְפִיכָךְ נִתְקַלְּלָה. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר: הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה? אֶלָּא כֶּאֱנָשׁ דְּאָמַר: לַיְטִין בִּיזַיָּא דְּהָכְדֵן אַיְנוּק.

וכבר העירו על רש"י, שבפרשת בראשית גופה פליגא דידיה אדידיה, דאצל בריאת הצמחים כתב: 'והיא לא עשתה כן, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה' (כדעת ר"י ב"ר שלום); ואצל קללת אדם הראשון כתב: 'ארורה האדמה בעבורך – משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם' (כדעת רבי פנחס).

[שמר]

יל"ע איך עולים ב' הפירושים בקנה אחד.

ב' הפירושים בהחלט עולים בשני קנים, וכבר נחלקו בזה חכמינו בבראשית רבה (פרשה ה):

לָמָּה נִתְקַלְּלָה? רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם וְרַבִּי פִּנְחָס. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם אָמַר: שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, לְפִיכָךְ נִתְקַלְּלָה. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר: הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה? אֶלָּא כֶּאֱנָשׁ דְּאָמַר: לַיְטִין בִּיזַיָּא דְּהָכְדֵן אַיְנוּק.

וכבר העירו על רש"י, שבפרשת בראשית גופה פליגא דידיה אדידיה, דאצל בריאת הצמחים כתב: 'והיא לא עשתה כן, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה' (כדעת ר"י ב"ר שלום); ואצל קללת אדם הראשון כתב: 'ארורה האדמה בעבורך – משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם' (כדעת רבי פנחס).

מה עניין מח' זו לכאן.
השאלה היתה האם אדמה ברת עונשים, ולא פליגי בזה במדרש שהבאת.

[לבי במערב]

בפשטות, בצירוף חטאה וחטא האדם - 'נענשה'.
[מהו ה'עונש' - שמצמיחה קוצים ודרדרים? וכי איכפת לה לאדמה מה יעלה הימנה?!
אלא ודאי שהעונש הוא כלפי האדם, וכעין "מגלגלין חובה ע"י חייב" (תוספתא יומא פ"ד הי"ב; שבת לב, א; סנהדרין ח, א; ב"ב קיט, ריש ע"ב. וראה גם מכות י, ריש ע"ב)].