יב כה. ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את פנואל. לא נתבאר מפני מה עבר אל פנואל. והמלבי"ם ציין למה שכתב בהושע שרצה ירבעם לרמז על יעקב שראה מלאכים בפנואל. ואולי אפשר לפרש שרצה ירבעם שלא יהיה לו רק מרכז אחד אלא יהיה מוכן לו מקום נוסף בעבר הירדן לעת צרה וכדומה. אך מלשון הכתוב "ויצא משם" נראה שעזב את שכם לטובת פנואל.
ובהמשך עבר ירבעם לתרצה והיא היתה עיר המלוכה של ישראל במשך כמה דורות עד לימי אחאב.
יב כו. ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד כו' ושב לב העם הזה אל אדוניהם וגו'. הכתוב מלמד שזוהי הסיבה לכל ה'חידושים' של ירבעם, אך לעם ודאי שלא אמר שאלו הם נימוקיו, אלא היו לו נימוקים אחרים ועניניים יותר. וכנראה שירבעם ביאר שחלק ממאיסת הקב"ה במלכות בית דוד נתבטלה גם קדושת ירושלים והמקדש ומעתה הם אינם אלא מקדשו של שבט יהודה, אך עשרת השבטים שאין להם חלק ונחלה ביהודה ובירושלים מפני מה יוצרכו לעלות למקדש שאינו שייך אליהם, ובכך הסביר ירבעם שצריך לעשות מקומות עבודה חדשים.
יב כח. ויוועץ המלך ויעש שני עגלי זהב כו' הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. הדבר תימה שהרי ודאי ידע ירבעם את האמור בתורה על מעשה העגל של אהרן ואת תוצאותיו, ואם כן מדוע משתמש ירבעם באותו הדבר וכיצד העם שחרות על ליבו תוצאת העגל "וביום פקדי ופקדתי" הסכימו לעשיית עגלים אלו.
ושתי אפשרויות ידועות לי בזה. האחת שהיה לירבעם איזה נימוק שהבדיל בין עגל אהרן לעגליו ובנימוק זה הסביר שכעת או בצורה שבה זה נעשה יש הצדקה לעבודת העגלים. וכך גם מסתבר ממה שקרא את שמות בניו כשמות בני אהרן, נדב ואביה. אפשרות שניה היא לומר שהיה לירבעם השגות על עצם הסיפור האמור בתורה וטען שבאמת הסיפור האמיתי לא היה כפי שנאמר בתורה חס ושלום.
שם. רב לכם מעלות ירושלים. ציווי זה של ירבעם אינו רק עבירה על דין התורה, אלא הוא מהווה סתירה לעצם המלכתו של ירבעם. ואחיה השילוני שמינה את ירבעם למלך אמר לו שלירבעם יהיו עשרה שבטים ולבית דוד שבט אחד "למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם". ואם כן עצם המלכתו של ירבעם היתה מוגבלת בכדי שלא לבטל את הבחירה בירושלים שהיא העיר בה שם ה' את שמו. ובכך שביטל ירבעם את ישראל מעלות ירושלימה הגדיל את מלכותו מעבר למה שניתן לו ובכך הפסיד אותה בסופו של דבר.
יב כט. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. המקדש בירושלים נבחר להיות במקום מסויים שהוא המרכז לעם ישראל, לעומת זאת ירבעם נקט בדרך הפוכה, במקום לעשות מרכז לכל הארץ הוא תחם את גבולותיה הקדושים של ארץ ישראל בעגלים שחקוקים במרכבת ה'.
יב לא. ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי. בפרשת פסל מיכה בשופטים מבואר שמיכה שמח שהנער הלוי הוא זה שנהיה הכהן שלו, וראה בזה סייעתא דשמיא. וגם כאן הכתוב מציין את זה שירבעם לא רק שלא לקח כהנים מבני אהרן, אלא אף לא היו מבני לוי.