פורום אוצר החכמה

מהו מקור להמון שרשים חדשים, חיבורי תיבות שלא נמצא בשום ספרי קדמונינו אחת מיני אלף שפי׳ רש״ר הירש על התורה מלא מהם.

לדוגמא:
בראשית ברא

ברא קרוב אל ברח/ ברה / פרח / פרא / פרע.

מאין הוציא מילים הללו שאין להם שום קרבות בלשה״ק, לחברם שהם מורים על שאיפה לצאת - ליציאה מן הכח אל הפועל. (ברה, פרא, פרע)

ומכיון שהנח יסוד חדש, בונה גג על גג כדלהלן:
משמעות זו של ברא - היות חיצוני מוחשי וממשי, קרובה למשמעות אחרת של ברא / היות בריא ובעל גוף; ומכאן ברה / בריה / ברית.

והנחה זה מטפס ועולה לגג על גג על גג:
ארוחה ראשונה בבוקר או לאחר צום, שכן הסעודה מחזירה בריות חיצונית לאדם, כביכול, היא עושה אותו גשמי ומוחשי.

מקור השיטה הוא מזמנו של רש"י, וזו שיטת מנחם בן סרוק, שלדעתו יש שורשים בני שתי אותיות (כגון השורש "פר", אשר מורה על יציאה - החוצה - או מתוך הכלל, ואשר הנו שורש המילים: פרד, פרה, פרז, פרח, פרט, פרך, פרם, פרס, פרע, פרץ, פרק, פרר, פרש).
רבנו תם, בספר ההכרעות, הגן על שיטת מנחם, אשר לעיתים הוסכמה גם על דעת סבו רש"י.

הפשטן כתב:מקור השיטה הוא מזמנו של רש"י, וזו שיטת מנחם בן סרוק, שלדעתו יש שורשים בני שתי אותיות (כגון השורש "פר", אשר מורה על יציאה - החוצה - או מתוך הכלל, ואשר הנו שורש המילים: פרד, פרה, פרז, פרח, פרט, פרך, פרם, פרס, פרע, פרץ, פרק, פרר, פרש).
רבנו תם, בספר ההכרעות, הגן על שיטת מנחם, אשר לעיתים הוסכמה גם על דעת סבו רש"י.

לא שאלתי אודות שורשים בעל שתי אותיות

שאלתי קשר המילים:
ברא קרוב אל ברח/ ברה / פרח / פרא / פרע.

למה לא הכניס ״פרה״ מגזירת פרה ורבה, שגם הוא אולי קרוב ל׳ברה׳/ פרח?

מהו קשר המילים
ארץ / ארז / ארס / הרץ?

למיטב ידיעתי, הקשר הסמנטי בין שרשים ששתי האותיות הראשונות שלהם זהות איננו חידוש של הרש"ר הירש, אלא הוא מקובל מאוד גם לפניו וגם עד היום.
לרש"ר הירש היו הרבה מאוד חידושים מפליגים אחרים בענייני לשון (ואם הגאון רבי משנ"ן שליט"א כתב שמקור הדברים מרבו, אז וודאי שכך הוא)

יצחק היינמן במבוא לאגרות צפון:

ועוד קצת בנושא, כאן:

אצרן כתב:לא שאלתי אודות שורשים בעל שתי אותיות.

ההזכרה של שורשים בעלי שתי אותיות, היא לא חלק משאלתך, היא חלק מתשובתי.

אתה שאלת שתי שאלות, כללית ופרטית.

השאלה הכללית (עוד בטרם נתת דוגמאות), הייתה: "מהו [ה]מקור להמון שרשים חדשים, חיבורי תיבות שלא נמצא בשום ספרי קדמונינו אחת מיני אלף שפי׳ רש״ר הירש על התורה מלא מהם". אז על זה עניתי שהמקור הוא השיטה הקדומה - הכללית (בלי קשר לדוגמה כזאת או אחרת) - של מנחם בן סרוק, שקיבלה הגנה מרבנו תם, ושלעיתים הוסכמה ע"י רש"י.

אח"כ שאלת שאלה פרטית, אבל עלי' לא התכוונתי לענות. רק נתתי דוגמה, עבור שיטת מנחם בן סרוק, מהשורש "פר" אשר - לדעת מנחם - הוא גם השורש של פרא פרח פרע וכדומה (המורים על יציאה).

לגבי גוף שאלתך הפרטית המקורית (לא הנוכחית החדשה), "מאין הוציא מילים הללו שאין להם שום קרבות בלשה״ק":
זה שיש קשר של צליל, בין האות ב לאות פ, זה ברור (תנסה להגיד ב - אבל בלחש - כלומר בלי קול אלא רק בשפתיים, ואז תשמע את עצמך אומר פ). למעשה, כבר הראשונים כתבו שאותיות בומ"פ מתחלפות כי כולן מהשפתיים.
גם זה שיש קשר של משמעות, בין פרע פרח ברח ברה ברא פרא פרע וחוזר חלילה, גם זה ברור (פריעה היא יציאת שערות מתוך כלל השיער, פריחה היא יציאת הפרח מהגבעול, בריחה היא יציאה מהכלא בלי רשות, ברי' - היא יצור נברא - בעוד שבריאה היא יציאת היש מהאין, חית פרא היא חי' - שהיא בלתי מבויתת - כלומר שיצאה ושמתגוררת בחוץ, וכל כיוצא באלה). למעשה, כבר מנחם בן סרוק כתב זאת - לפחות לגבי חלק מהפעלים הנ"ל - שלדעתו כולם משורש אחד, ולכן הדעת נותנת כי - רש"ר הירש רק המשיך את אותו הכיוון - ולא שהוא המציא את הכול מתוך עצמו (אף כי, גם אילו התברר שהוא חידש זאת מעצמו מבלי שראה קודם לכן את דברי מנחם בן סרוק, סו"ס שערי חידושים לחומש לא ננעלו, תדע שהלוא אוצר החכמה מלא וגדוש בספרי חידושים עצמיים כאלה לחומש).

אצרן כתב:למה לא הכניס ״פרה״ מגזירת פרה ורבה, שגם הוא אולי קרוב ל׳ברה׳/ פרח?

למה לא תשאל את אותה שאלה על מנחם בן סרוק?
עכ"פ, לענ"ד, כל אחד משניהם התכוון רק לתת דוגמאות (לעצם הרעיון), ולא בהכרח התכוון לכסות את כל האפשרויות.

אצרן כתב:מהו קשר המילים ארץ / ארז / ארס / הרץ?

כבר ענה על כך רש"ר הירש: "החלטיות המכוונת לנקודה אחת, מגמה ושאיפה לייחוד מוחלט".
א. על הארץ כתוב, ותוצא הארץ דשא עשב...ועץ עשה פרי...תוצא הארץ נפש חי' וגו', כך שלמעשה הארץ נתפסת בתור המקור החומרי האחד והיחיד לכל דבר חדש שמתגלה בטבע (נפט זהב וכו'). ב. הארס מיועד להגיע לנקודה אחת ויחידה (הלב). ג. העריץ רוצה שכל נתיניו יסתופפו, תחתיו, כלומר תחת נקודה אחת ויחידה. ד. אורזים את כל החפצים בתוך חבילה אחת ויחידה, בעוד אשר עץ הארז הגבוה והחזק - נראה כשליט על שאר העצים - כמו העריץ האחד והיחיד שמשתלט על נתיניו (ושלגביו ראה לעיל סעיף ג). ה. לגבי הרץ, אין שורש כזה בלה"ק, ולכן פשוט שיש שם ט"ס. אולי הכוונה היא אל הרס, שכן פעולת ההריסה - אשר לבסוף מטשטשת את ההבחנה בין כלל הדברים הנהרסים - מביאה לחורבן אחד גדול שזהו הדבר האחד והיחיד שבו ניתן בסוף להבחין (עכ"פ: מה שכתבתי כעת לגבי הרס, לא יכול להיות ודאי - כל עוד שלא מוודאים מהו נוסח כתב היד - אחרי שהתברר אל נכון שיש שם ט"ס, ואולי בכלל המילה הרץ ראוי' להימחק לגמרי מהדפוסים כי אינה מופיעה בכת"י).

מדבריך ניכר שיש לך ראש ב"ה, ולכן לענ"ד, אחרי שכבר הזכרתי בהודעתי הקודמת את מנחם בן סרוק, כבר לא נזקקת כעת שאאכילך אני בכפית - אלא יכולת לענות בכוחות עצמך על שאלותיך החדשות (שאותן לא ציינת בהודעתך הקודמת). אז אמנם מה שהי' הי', אבל אנא זכור זאת מכאן ולהבא.