פורום אוצר החכמה

בס"ד

ספר בראשית פרק ו:

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:

ופירש רש"י:

(ב) בני האלהים - בני השרים והשופטים. ד"א בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז) ראה נתתיך אלהים:

כן הוא בפירוש רש"י הנפוץ, ומצאתי בפירוש רש"י דפוס זאמורה משנת רמ"ז:

בני האלהים בני השרים והשופטים כל אלהים לשון מרות וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים ראה נתתיך אלהים לפרעה. דבר אחר בני אלהים הם שדים שהולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבין בהם:

ולענ"ד נראה שכך צ"ל "שדים", כי לגירסת "שרים" הרי זה כמעט כמו הפירוש הראשון. אבל לא מצאתי מקור הדברים בחז"ל.

והנה להלן נאמר שגם השדים נכנסו אל התיבה, בראשית פרק ו:

(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת:

ופירש רש"י:

(יט) ומכל החי - אפילו שדים (חגיגה טז):
(כ) מהעוף למינהו - (ב"ר) אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ומאליהם באו וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:

ומשמע שהשדים שנכנסו לתיבה הם דווקא אותן שדבקו במינם, אבל לא מאותן "בני האלהים - השדים" שחטאו ונתערבו בהם, שאלו אבדו במבול.

נמצא:
א' - שאף שהשדים הם דבר רוחני שאינם נראים, עם כל זה יש להם אפשרות להתערב עם בנות האדם, כמ"ש רש"י הנ"ל על הפסוק "בני האלהים".
ב' - שהשדים הם בכלל "החי" ויש להם מקום מוגדר, ואבדו במבול מלבד אותם אלו שנכנסו לתיבה, כדמשמע ברש"י על הפסוק "ומכל החי".
ג' - שהמלאכים להבדיל, כנראה לא חטאו בדור המבול, ולא נכנסו אל התיבה.

אודה על כל הערה והוספה. תודה רבה.

כבר העיר זאת המגיה הגדול של פרש"י - ר' שמואל יהושע גולד, עיונים ברש"י, ב"ב תשס"ט, עמ' קג.

באמת הגרסה 'שרים ההולכים בשליחותו של מקום' אינה מחוורת, איזה שרים הולכים בשליחותו של מקום? לגרסת 'שדים' א"ש.

גולד מציין שכבר העיר זאת ברלינר.
ושם כתב שכ"ה בדפוס באסיל.

וכ"ה גם בדפוסי ונציה ש"ח וש"נ.
גם בכת"י לייפציג נראה שכתוב "הם שדים ההולכים וכו'".
אך בהם דברי רש"י "כל אלהים שבמקרא לשון מרות וכו'" מופיעים אחרי הפירוש השני, כלפנינו, ולא אחרי הפירוש הראשון כבדפוס סאמורה שהובא לעיל.

גם הלשון "אף הם היו מתערבים בהם" מתאים לשדים ולא לשרים.

(וע"ע רש"י במדבר כג, כג עה"פ כתועפות ראם לו: "תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים". ומעילה יז ע"ב).

יעקובי כתב:באמת הגרסה 'שרים ההולכים בשליחותו של מקום' אינה מחוורת, אילו שרים הולכים בשליחותו של מקום? לגרסת 'שדים' א"ש.

בראש ספר איוב על פסוק 'ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יי', מפרש רש"י:

'בְּנֵי הָאֱלֹהִים' – צְבָא הַשָּׁמַיִם הַקְּרוֹבִים לַשְּׁכִינָה לִהְיוֹת בְּנֵי בֵיתוֹ, וְעַל שֵׁם כָּךְ נִקְרְאוּ בָּנָיו.

כאן – אומר רש"י – אין הכוונה לאותם מלאכי מעלה שמקומם בקרבת השכינה, אלא למלאכים הנשלחים לעולם השפל בשליחויות שונות.
אדרבה, לגירסה 'שדים' אין פשר לתוספת 'ההולכים בשליחותו של מקום'.
מאידך לגירסה 'שרים' ק"ק מדוע רש"י מכנם 'שרים' ולא 'מלאכים'.

מלאכים? היכן מצינו שנקראו 'שרים'?
בפשטות 'שרים' הם בני אדם חשובים. ובזה לא מובן מהו 'שרים ההולכים בשליחותו של מקום'.
אבל שדים, הם אכן הולכים בשליחותו של מקום, לצורך מה שנבראו.

שבתי וראֹה, כי אפשר והתוספת 'ההולכים בשליחותו של מקום' באה לתת טעם מפני מה נתכנו השדים 'בני האלהים'.
ואם כך, הרי הכף נוטה לטובת הגירסה 'שדים'.

ייש"כ.

לגבי מקור דברי רש"י בפירוש השני שכתב "בני אלהים - הם שדים שהולכים בשליחותו של מקום",

תלמוד בבלי מסכת יומא דף סז עמוד ב
תנו רבנן: עזאזל - שיהא עז וקשה, יכול בישוב - תלמוד לומר במדבר, ומנין שבצוק - תלמוד לומר גזרה. תניא אידך: עזאזל - קשה שבהרים, וכן הוא אומר ואת אילי הארץ לקח. תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

רש"י מסכת יומא דף סז עמוד ב
עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו) כלומר, על העריות מכפר.

לגבי המלאכים אם חטאו בדור המבול,

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כב
ר' יהושע אומר ישראל נקראו בני האלהים, שנ' בנים אתם לה' אלהיכם, והמלאכים נקראו בני האלהים, שנ' ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ואלו עד שהם במקום קדושתן בשמים נקראו בני האלהים, שנ' וגם אחריכם אשר יבואו, ר' לוי אומר היו מולידין בניהם והיו פרים ורבים כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, באותה שעה היו עומדין על רגליהם ומדברים בלשון הקדש ומרקדין לפניהם כצאן, שנ' ישלחו כצאן עויליהם, אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים שלא יבא עליכם את מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם,

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו
סימן ב
[ב] ויראו בני האלהים. בני הדיינים: ויש אומרים מלאכים ממש: מכל אשר בחרו. שגוזלים נשי האנשים:

בזוהר חי (מובא בידיד נפש על הזוהר לך לך דף פ' ע''ב) ש''עזא ועזאל מנגה הם באים, מצד הטוב שבנגה, וגבר בהם היצר הרע ונעשו שדים. לעמותם בני האלהים הם קליפות...''
לפי''ז האומר כי בני האלהים הם שדים דבריו קיימים לפי המדרש שהם עזא ועזאל.
ועיין זוהר בראשית יט, ב וכה, א שעזא ועזאל הולידו שדין מנעמה אמן של שדים.

והראוני בלשם (מצויין אצלי ואם אמצא אביאנו בלשונו) שכתב שכשבנ''א חוטאים יורדים המלאכים ממדריגתם ונעשין בעלי בחירה.

וראה ספר ' ביאור סתומות ברש''י ' (פנחס דורון) כאן