ותהי שרי עקרה אין לה ולד

[דרומי]

'ותהי שרי עקרה אין לה ולד'. ודרשו חז"ל (יבמות סד) שלא זו בלבד שהיתה עקרה בפועל, אלא שלא היה לה בכלל בית ולד. ובפשטות הכוונה שבכלל לא היתה לה רחם.

ונשאלתי, הרי מפורש בכתוב (בתחילת פרשת וירא) 'חדל להיות לשרה אורח כנשים', והיינו, שבתחילה כן היה לה 'אורח כנשים' - ואם לא היתה לה רחם, מהיכן היה יוצא הדם?

[ישראליק]

אולי הכוונה שאפילו הי' לה רחם, לא הי' לה היכולת להתעבר כי חדל להיות לה אורח מטעם הגיל

[הפצת המעיינות]

כנראה אין לכם גישה לאוצר החכמה
אולי לפחות יש לכם בהישג יד שאלות ותשובות שבט הלוי ח"ה סי' קכב

[דרומי]

יישר כח גדול ועצום!

לא שיערתי שהתשובה לשאלה כזאת תימצא דוקא בשו"ת שבט הלוי...

אני לתומי פתחתי 'תורה שלימה' וראיתי שאינו מקשה דבר וחשבתי שאולי הקושיא אינה מתחילה

[השואל ששאלני הקריא לי מתוך איזה עלון שבו נאמר שלשרה לא היה רחם בכלל]

[לבי במערב]

כנראה אין לכם גישה לאוצר החכמה
אולי לפחות יש לכם בהישג יד שאלות ותשובות שבט הלוי ח"ה סי' קכב

נמצא בה"ב.

[פרי יהושע]

אולי י"ל עפ"י התוס' שם למ"ד שטומטומים היו, שע"כ נקרע לפני שנישא לשרה אלא שמ"מ כיון ומתחיל היה כן, נס גדול הוא יותר שיוולד לו לאחמ"כ, ואולי י"ל גם הכא שמלכתחילה הייתה כן, אבל כשנישא לה כבר לא הייתה כן, שאל"כ היו קידושיו בטעות, ועי' עוד לשון רבינו בחיי שנראה שהבין את הגמ' לא כפשוטה אלא שלא היה לה יכולת להוליד, אבל לא הייתה אילונית, (ועוד יש להוכיח כן, דא"כ לא היה לה הוד יופיה שהוא מסימני אילונית).

[שמר]

מן הכתוב אצלי

ובפנים יפות (לעיל טז, ג) כ' וז"ל מקץ עשר שנים וגו'. למדו חז"ל [יבמות סד.] מזה, אשה ששהתה עם בעלה ולא ילדה וכו'. לכאורה קשה דהא אחז"ל ביבמות ס"ד ע"ב שרה אמנו איילונית היתה ולא היה לה בית ולד, א"כ מה ראיה מזה לשאר נשים. ועוד הא דאמרה שרה הנה עצרני ה' מלדת. ואם היתה איילונית משנולדה מאי שייך בה עצירה. וצ"ל בברית בין הבתרים כתיב ויוצא אותו החוצה, פירש"י צא מאיצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה יולדת שרה יולדת באותו שעה נתרפאה שתהיה ראויה לילד, והיינו דכתיב בפ' נח אין לה ולד אפילו בית ולד לא היה לה, והכא כתוב לא ילדה לו.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קכב) כ' וז"ל אבל הפי' לפי שלמדתי מהנסיון ושמעתי מפי רופאים מומחים בארץ ובחו"ל שנשים כאלה אמנם יש להם רחם מלידה אבל רחם שלהם אינו מתפתח לפי שנות גידול האשה רק נשאר רחם קטן וצר כמו רחם של ילדה, שמחמת קטנותו אינו יכול להחזיק ולפתח ולד, והיינו שאין לה בית ולד בית הראוי לולד אף על פי שיש לה כעין רחם, ומיהו הולד אין לו בית, אבל רחם קטן יש לה, ויש לה דם נדות ווסת, והיינו דכ' בשרה אמנו דחדל להיות אורח כנשים מכלל דמעיקרא הי' לה אורח כנשים, ואין זה סתירה לאין לה בית ולד.

ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו, הנה ביאר רש"י (יבמות שם) מנין דייקו שלא היה לה בית ולד ז"ל קרא יתירא הוא דהא כתיב עקרה עכ"ל מבואר דאי כתיב עקרה לבד אין הכוונה שאין לה בית ולד, אולם שם בדף מב: ביאר רש" מהי עקרה וז"ל עקרה - שנעקר רחמה ונטלה האם שלה עכ"ל, וא"כ אכתי תיקשי מה הוסיף הכתוב באומרו אין לה ולד הלא היא היא עקרה.

אולם לפי מה שביאר הגר"ש וואזנר זצ"ל מבואר שפיר דבאמת היה לשרה רחם אלא שלא היה ראוי להחזיק ולד "בית ולד", וזהו שביאר רש"י מהא דכתיב אין לה ולד ולא די במש"כ עקרה שמעינן דאע"פ שהיה לה רחם לא היה ראוי להחזיק ולד.

אבל יש לדחות דיש לחלק בין לשון תורה ללשון חז"ל, דבלשון התורה עקרה אין בהכרח שנטל רחמה אלא כל סיבה שבגינה אין האשה יכולה ללדת נקראת עקרות אלא א"כ פירש לך הכתוב ש"אין לה ולד" כמו כאן, אולם בלשון חז"ל מצינו סתירות בזה אף בפירוש רש"י עצמו ביבמות מב: כתב שעקרות היינו נטל רחמה אולם בעירובין מז. ד"ה עקרה פי' בענין אחר וביאר הערוך לנר ביבמות שם שבכל מקום פרש"י לפי עניינו, ועי' סוטה כד. תוד"ה שאינה.

[עובדיה חן]

וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃ וצ"ב מה הכפילות ואין לה ולד אחרי שאמר שהיא עקרה.

[לבי במערב]

וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃ וצ"ב מה הכפילות ואין לה ולד אחרי שאמר שהיא עקרה.

נכב"ב.

[עובדיה חן]

וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃ וצ"ב מה הכפילות ואין לה ולד אחרי שאמר שהיא עקרה.

שמעתי פשט על דרך הדרש, ע"פ היסוד שהישועה מגיעה לאדם אחרי מצב שאדם מגיע למסקנה שאין לו מגרמיה ולא כלום, אלא הכל מהקב"ה ובקיצור שמגיע למצב של" אין" , שלא השתדלותו או כוחו ואונו עושה לו את העניין אלא הכל מאיתו יתברך, וזה הפשט שרי עקרה, -וכשתיגע למצב של "אין" אז יהיה לה ולד.
ע"פ זה יבואר מש"כ אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, אשא עיני אל ההרים אבל שיגיע למצב של "מאין" אז יבוא עזרי.
וע"ז יבואר מש"כ על תבטחו בנדיבים בב"א "שאין" לו תשועה, אדם שמגיע למצב של "אין" הוא זה שיכול להשפיע על ישועה.

[ישראליק]

מצאינה וראינה:

עקרה, אין לה ולד.PNG (50.19 KiB) נצפה 3177 פעמים

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?f=46&t=30100&p=317788&hilit=%D7%97%D7%93%D7%9C+%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA#p314128

[צופה_ומביט]

לענ"ד דברי השבט הלוי [שהובאו לעיל] מדויקים בגוף הגמרא ביבמות. שלא אמרה בסתם שלא היה לה בית הרחם, אלא אמרה תחילה שאיילונית היתה, וכביאור לזה אמרה שלא היה לה בית הולד.

וזה לשון הגמרא:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה.

ולענ"ד מוכרח מזה שהכוונה כשבט הלוי. שאם כפשוטו לא היה לה בית הולד מכל וכל, מה צורך יש לומר שאיילונית היתה, ועוד להתחיל בזה. ובפרט שלשון הפסוק "אין לה ולד" מתפרש על זה, שלא היה לה בית ולד, א"כ תאמר את העיקר, כן איילונית לא איילונית, תאמר שאין לה בית ולד וחסל. מה שייך לאיילונית המוכר וידוע שעניינו חוסר התפתחות נקבית כראוי.

אלא מבואר בגמרא שכן היה לה רחם, אלא שאיילונית היתה שהרחם שלה אינו מפותח ואינה יכולה להתעבר בו ולשאת בו ולד. ודוק.
והכרח הגמרא לומר דוקא כך, יש לומר שהוא השאלה הנ"ל, שמפורש בתורה שהיה לה דם נידות מקודם.

[צופה_ומביט]

אגב, אונקלוס מתרגם "בעד כל רחם" - פתח ולד, וכן תרגם "פטר רחם". כלומר, שבארמית "רחם" = "ולד". וא"כ היה מקום לפרש את לשון הפסוק הפלא ופלא, ותהי שרי עקרה - אין לה רחם. [ואולי יש טעם מדוע בהקשר הזה/כזה לא אומרת התורה רחם אלא לשון ארמי ולד]. דהיינו שמסביר מדוע ובאיזה אופן היתה עקרה, ומבאר כי לא היה לה כלל רחם, וכדרשת חז"ל מהכפל - היה אפשר לומר שהוא ממש פשט המילים בפסוק. אבל אונקלוס בעצמו תרגם שם "ולדא", כלומר "ילד", ולא "רחם". ויהיה הטעם אשר יהיה, זה מצטרף אצלי לדברי השבט הלוי, שהיה לשרה רחם גם לדברי חז"ל בביאור פסוק זה [אלא שרחם זה לא היה בר הולדה].