מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' נובמבר 02, 2022 9:49 pm

מקור לדברים יש לפנינו עוד לפני הפייט:

בראשית ד, טז: וישב בארץ נוד קדמת עדן.
רש"י: "ומצינו שרוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים שנאמר (דברים ד) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש".

ומקור דבריו במדרשים (בראשית רבה כא, ט, דברים רבה ואתחנן, ועוד).
והיינו שהקב"ה דן אותו כרוצח בשגגה.

וכעין אדה"ר שחטא ונטרד מג"ע לגלות מקדם לגן עדן [שגם הוא נחשב רצחן שגרם מיתה לכל הבריות, דברים רבה שם, תנחומא מסעי יא], כפי שהביא רש"י במשפט הקודם: ""קדמת עדן - שם גלה אביו כשגורש מגן עדן שנאמר וישכן מקדם לגן עדן לשמור את שמירת דרך מבוא הגן שיש ללמוד שהיה אדם שם".
וכתוב על זה בתנחומא מסעי יא:
אמר דוד, רבונו של עולם, אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת ליה, (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". ולא עשית לו כן, אלא הוצאת אותו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה, ואחר כך מת. ומה עשית לו, גרשת אותו מגן עדן, שנאמר, (שם ג, כד) "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם". ולמה נתגרש. על שהביא מיתה על הדורות. והיה צריך למות מיד, אלא שריחמת עליו וגרשתו, כדרך הרוצח חבירו בשגגה, שגולה ממקומו ויושב בערי מקלט.


וכן הוא להדיא במדרש תנחומא כת"י [שהביא ר"ש בובר במבוא לתנ"י עמוד עט, ונמצא סרוק כאן בעמוד הימני בטור האמצעי, בערך אחרי שליש מלמעלה]:
אמר הקדוש [א"ה: ברוך הוא. במדרשים ישנים וכן במכילתא נקרא "הקודש" בסתם], לא כדין רוצחים דינו של קין, שהרי לא שמע פרשת רוצחים, אלא דינו בגלות שהוא שוגג. ולכך נע ונד יהיה בארץ.

והאריך בזה בתורה שלמה שם אות ק.

אמנם יש להעיר שדברי המדרש הזה, לכאורה כך היא דעת כמה גאונים וראשונים, שאומרים שאדם מצוה וחייב בחיוב גמור כולל עונש על מה שהשכל ואובנתא דלבא מחייב, גם אם לא שמע כלל שום ציווי ע"ז מהקב"ה. ולמשל כ"כ החזקוני בפרשת נח ז, כא - ומביא כדוגמה את קין. וזה לשונו:
וא״‎ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצוות. וי״‎ל יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכוח סברת הדעת אעפ״‎י שלא נצטוו ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אעפ״‎י שלא נצטוה על כך.


ומצינו כעין דברי התנחומא כת"י הנ"ל במדרש רבה (ב"ר כב, יב), ושם המשמעות מעט שונה, שלא ידע מהי רציחה ומהו מוות. [וכפי שהבאתם בסוף דבריכם, והוא בתנחומא בראשית סימן ט], ואולי זה יוסכם לכו"ע, שדי היה עכ"פ בזה לרחם עליו לדונו כשוגג. וזה לשון הב"ר:
רבי נחמיה אמר: לא כדינן של רוצחנין, דינו של קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך, כל הורג קין, יהרג.

יש להבין בכוונת הב"ר שלא היה לו ממי ללמוד מהו מוות ורציחה.
[אבל יש גם לומר שהכוונה ע"ד מש"כ הרס"ג בהקדמתו לפירוש התורה הארוך, ובעוד מקומות בכתביו, שאחת מתכליות סיפורי התורה היא האיום, כי לא די בציווי וגם לא באזהרה, אלא תכלית ושלימות הציווי - וממילא החובה הגמורה על בני אדם - היא כשמראים לאדם מה קרה למי שלא עשה כך, עיי"ש. ולפי זה, לרוצח הראשון היה חסר האיום הזה. ויתכן שגם היה חסר אצלו ההתראה בעונש, כי אולי השכל גוזר אמנם שאסור לרצוח אבל לא גוזר מה יהיה העונש ע"כ. (ודאתינן להכי אולי היה דינו של קין שוגג מצד שלא היתה התראה לעונש מיתה, ויש לפלפל). אבל חלק זה יש לדחות, דאדרבה, הצדק המוטבע בבני אדם אומר בפשיטות "עין תחת עין" ו"כאשר עשה כן יעשה לו", ופשוט לצדק הטבעי של בני אדם שהרוצח - יומת. ובכל מקרה - אם זו כוונת הב"ר - אזי גם זה לא כדברי הגאונים וראשונים הנ"ל, ולמשל החזקוני שכתב להדיא שאותו חיוב השכל ואובנתא דלבא - מחייב גם עונש].

צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' נובמבר 02, 2022 9:57 pm

עושה חדשות כתב:
לעמל יולד כתב:בראשית

בראשית ד יא
והשלישית שיהיה נע ונד בה והטעם שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה אבל יהיה גולה לעולם כי עונש הרוצחים גלות

ויש להקשות כי הרי קין הרג הבל במזיד ולא בשוגג כפי שביאר רבינו שדיבר עם הבל בערמה, וכן רצה שהעולם יבנה הימנו?
ואולי כך היא המידה, שהקב"ה ידע שיחזור בתשובה מיראה, והנה קין חשב שהעונש שיהיה נע ונד בעצם הוא חיוב מיתה, כמו שאמר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני, אבל אח"כ חזר בתשובה מפחד העונש כמפורש בפסוקים, ואמרו שהשב מיראה עונותיו נעשו שגגות, ולכן ענשו היה בגלות ולא במיתה, כי היה כמו הרוצחים השוגגים.


יש לתלות את התירוץ של הרב לעמל יולד [להיכן נעלם? מתגעגעים!] בחילוק שבין הגמרא [סנהדרין לז] למדרש [ויק"ר פ"י], מה ביטל לקין חצי גזירה, שנגזר עליו "נד ונע" ולבסוף לא התקיים בו אלא "ארץ נוד". לגמרא - הגלות כיפרה לו מחצה. למדרש - התשובה עושה מחצה.
נמצא, שלגמרא אפשר לומר שהתשובה המירה לו את העונש ממיתה לגלות, והגלות עצמה כיפרה מחצה. אבל למדרש חזינן שגזירת הגלות היתה לפני/לולא תשובתו, ומששב - נתכפר לו חצי גלות.
ועיין.

ולגבי הרעיון שהיראה היא שהועילה לו,
הנה הביא הרד"ק [ד, טו] בשם ב"ר [ואינו לפנינו]: "לכן שיראת ממני אני מאריך לך עוד שבעה דורות".

צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' נובמבר 06, 2022 1:23 am

בראשית יב, א:
אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען. ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך" ואז נתעכב וישב בה.

למעשה, מפורש בתורה שאברהם הגיע לארץ כנען - ואף התיישב בה - באותה שנה שיצא מחרן.

כי נאמר שיצא מחרן בגיל 75,

ובהמשך הפרשה [טז, ג] נאמר: "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה".

["שבת אברם בארץ כנען", היינו "ויט אהלו" בין בית אל ובין העי. לפני כן לא מוזכרת ישיבת קבע של אברם בארץ, אלא רק "ויעבור אברם בארץ". וגם כשנראה אליו הקב"ה בשכם אלון מורה נאמר רק שבנה אברם מזבח, ולא שהתיישב שם, אלא אדרבה, ויעתק משם ההרה וגו' ויט אהלו וגו', ושם בנה מזבח וגם קרא שם בשם ה', היינו ששם היה מקום קביעותו. גם הרוצה להתווכח לא יוכל להקדים את "שבת אברם בארץ" לפני הגעתו למקום שכם אלון מורה, שרק שם נגלה לו הקב"ה ואמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת ובנה שם אברם מזבח. ועוד לפני שהגיע לשם כבר נאמר "ויעבור אברם בארץ", דהיינו שהיה הולך ונוסע גם בתוך ארץ כנען].

ולאחר מכן נאמר שישמעאל נולד כשהיה אברהם בן 86 [ובינתיים אף הספיקה הגר להפיל הריון ראשון ולהתעבר שנית, כמש"כ רש"י].

א"כ מסירת הגר לאברם היתה כשהיה אברם בן 85.

שהוא בדיוק 10 שנים אחרי שיצא מחרן. והתורה כותבת שהוא גם סוף 10 שנים לשבת אברם בארץ כנען.

הרי שיצא מחרן והתיישב בארץ כנען באותה השנה.

וקצת קשה לי היאך מתאים על זה לשון הרמב"ן "היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען".

אליסף
הודעות: 1124
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 6:11 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אליסף » א' נובמבר 06, 2022 5:46 am

באותו ענין נתקשתי - אם כי לא על הרמב"ן תלונתי - אם הקב"ה לא אמר לא"א להיכן ללכת הוא יכל להגיע לסין??
צ"ל שבהשגחה מיוחדת הלך לכוון א"י?

צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' נובמבר 06, 2022 9:40 am

אליסף כתב:באותו ענין נתקשתי - אם כי לא על הרמב"ן תלונתי - אם הקב"ה לא אמר לא"א להיכן ללכת הוא יכל להגיע לסין??
צ"ל שבהשגחה מיוחדת הלך לכוון א"י?

בראשית יא, לא:
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

בראשית יב, ה:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.

רמב"ן בראשית יב, א:
ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען לא להתישב בה כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג) כי היה תועה כשה אובד. ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען או על כולה או על אחת מכל הארצות האל ושם פניו אל כלל ארץ כנען כי שם הארץ אשר יראנו באמת.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' נובמבר 07, 2022 7:55 pm

צופה_ומביט כתב:בראשית יב, א:
אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען. ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך" ואז נתעכב וישב בה.

למעשה, מפורש בתורה שאברהם הגיע לארץ כנען - ואף התיישב בה - באותה שנה שיצא מחרן.

כי נאמר שיצא מחרן בגיל 75,

ובהמשך הפרשה [טז, ג] נאמר: "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה".

["שבת אברם בארץ כנען", היינו "ויט אהלו" בין בית אל ובין העי. לפני כן לא מוזכרת ישיבת קבע של אברם בארץ, אלא רק "ויעבור אברם בארץ". וגם כשנראה אליו הקב"ה בשכם אלון מורה נאמר רק שבנה אברם מזבח, ולא שהתיישב שם, אלא אדרבה, ויעתק משם ההרה וגו' ויט אהלו וגו', ושם בנה מזבח וגם קרא שם בשם ה', היינו ששם היה מקום קביעותו. גם הרוצה להתווכח לא יוכל להקדים את "שבת אברם בארץ" לפני הגעתו למקום שכם אלון מורה, שרק שם נגלה לו הקב"ה ואמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת ובנה שם אברם מזבח. ועוד לפני שהגיע לשם כבר נאמר "ויעבור אברם בארץ", דהיינו שהיה הולך ונוסע גם בתוך ארץ כנען].

ולאחר מכן נאמר שישמעאל נולד כשהיה אברהם בן 86 [ובינתיים אף הספיקה הגר להפיל הריון ראשון ולהתעבר שנית, כמש"כ רש"י].

א"כ מסירת הגר לאברם היתה כשהיה אברם בן 85.

שהוא בדיוק 10 שנים אחרי שיצא מחרן. והתורה כותבת שהוא גם סוף 10 שנים לשבת אברם בארץ כנען.

הרי שיצא מחרן והתיישב בארץ כנען באותה השנה.

וקצת קשה לי היאך מתאים על זה לשון הרמב"ן "היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען".


יישר כח על דבריך מחממי לב!
אני נכנס מידי פעם, אבל אין עיתותי עמי לכתוב כבעבר.

לעניין מה שכתב מע"כ, עי' מה שכתב הרמב"ן בפרשת בא (יב, מ) שדעתו כשיטת הסדר עולם, שאברהם היה בן שבעים בברית בין הבתרים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' נובמבר 07, 2022 7:56 pm

צופה_ומביט כתב:
עושה חדשות כתב:
לעמל יולד כתב:בראשית

בראשית ד יא
והשלישית שיהיה נע ונד בה והטעם שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה אבל יהיה גולה לעולם כי עונש הרוצחים גלות

ויש להקשות כי הרי קין הרג הבל במזיד ולא בשוגג כפי שביאר רבינו שדיבר עם הבל בערמה, וכן רצה שהעולם יבנה הימנו?
ואולי כך היא המידה, שהקב"ה ידע שיחזור בתשובה מיראה, והנה קין חשב שהעונש שיהיה נע ונד בעצם הוא חיוב מיתה, כמו שאמר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני, אבל אח"כ חזר בתשובה מפחד העונש כמפורש בפסוקים, ואמרו שהשב מיראה עונותיו נעשו שגגות, ולכן ענשו היה בגלות ולא במיתה, כי היה כמו הרוצחים השוגגים.


יש לתלות את התירוץ של הרב לעמל יולד [להיכן נעלם? מתגעגעים!] בחילוק שבין הגמרא [סנהדרין לז] למדרש [ויק"ר פ"י], מה ביטל לקין חצי גזירה, שנגזר עליו "נד ונע" ולבסוף לא התקיים בו אלא "ארץ נוד". לגמרא - הגלות כיפרה לו מחצה. למדרש - התשובה עושה מחצה.
נמצא, שלגמרא אפשר לומר שהתשובה המירה לו את העונש ממיתה לגלות, והגלות עצמה כיפרה מחצה. אבל למדרש חזינן שגזירת הגלות היתה לפני/לולא תשובתו, ומששב - נתכפר לו חצי גלות.
ועיין.

ולגבי הרעיון שהיראה היא שהועילה לו,
הנה הביא הרד"ק [ד, טו] בשם ב"ר [ואינו לפנינו]: "לכן שיראת ממני אני מאריך לך עוד שבעה דורות".


יישר כח גדול!!!

צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' נובמבר 07, 2022 8:05 pm

לעמל יולד כתב:לעניין מה שכתב מע"כ, עי' מה שכתב הרמב"ן בפרשת בא (יב, מ) שדעתו כשיטת הסדר עולם, שאברהם היה בן שבעים בברית בין הבתרים.

א. במה זה נוגע למה שכתבתי?

ב. הוא מביא שם את הסדר עולם ושזו היא דעת רבותינו במכילתא, אבל לאחר מכן כותב את דעתו בדרך הפשט והיא שונה, ולענ"ד כך נוקט הרמב"ן עכ"פ בנוגע לפירוש הכתובים.
מהיכן אני יודע זאת?
ממה שבפרשתנו לך לך יב, א [הובא בהערה לעיל] הוא נוקט דלא כסדר עולם, כי קשה לו למה הלך אברהם בגיל 75 מחרן לארץ כנען דוקא, הרי הקב"ה לא אמר/גילה לו להיכן ללכת, ולא מזכיר במילה אחת - אפילו במהלך השני שכותב - שאברהם כבר היה שם מקודם ושם נגלו לו אלקים בברית בין הבתרים. הלוא אין לך סיבה גדולה מזו מדוע ילך לשם כעת! ועאכו"כ למהלך השני, כשכותב שאברהם ידע מבראשונה וכו' והאמין כי ירמוז וכו' - איך השמיט ולא כתב שלא רק ידע אלא כבר היה שם ונתאמת לו הדבר בנבואה והבטחת הארץ שכבר קיבל שם בפועל!
וגם בסוף פרשת נח שמאריך הרמב"ן בפרוטרוט על סדר הדברים במולדת אברהם ומגוריו בחרן ועד שהגיע לארץ ישראל, לא מזכיר הרמב"ן במילה אחת שבגיל שבעים היה אברהם בארץ כנען [ושאז היתה ברית ביה"ב].

להתהלך
הודעות: 180
הצטרף: ב' ינואר 02, 2023 12:34 pm
שם מלא: אורי הולצמן

Re: חדש - פשוטו של מקרא

הודעהעל ידי להתהלך » ב' פברואר 06, 2023 9:30 am

להתהלך כתב:וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה.ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים
(רמב"ן)
והוא פלא שהרמב"ן כאן מנסה לבאר, סיפור בתורה שברור שיש כאן מסר של נס, בדרך טבעית, פלא פלאות, כנראה שהיום היו מחרימים את זה

באמת אני תמה על הרמב"ן וה' יאיר עיני, איך הוא לומד על סיפור כזה, שהמסר העיקרי שלו הוא התלות בידי ה', וכל הסיפורים מלפנים ואחור, הוא מעשה ניסים כמו י' מכות וקרי"ס ופרששת המן ומים מן הסלע, ובדיוק כאן יש כאן מהלך שהיא דווקא במהלך טבעי.

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: חדש - פשוטו של מקרא

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' פברואר 06, 2023 9:38 am

הרמב"ן אינו מחפש הסבר טבעי לנס, אלא מבקש פתרון ללשון "ויורהו", ועל כך הוא מפרש שיש כאן ענין של לימוד והוראה אודות טבע/סגולת העץ. אין איסור לומר שקורים דברים טבעיים ולא על כך הדיון. הדיון הוא על מקרים שבהם "המוטיבציה הפרשנית" היא עצם מציאת הסבר טבעי למעשה נסים.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: חדש - פשוטו של מקרא

הודעהעל ידי י. אברהם » ב' פברואר 06, 2023 9:38 am

להתהלך כתב:באמת אני תמה על הרמב"ן וה' יאיר עיני, איך הוא לומד על סיפור כזה, שהמסר העיקרי שלו הוא התלות בידי ה', וכל הסיפורים מלפנים ואחור, הוא מעשה ניסים כמו י' מכות וקרי"ס ופרששת המן ומים מן הסלע, ובדיוק כאן יש כאן מהלך שהיא דווקא במהלך טבעי.

הרי הרמב"ן כותב להדיא ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד כו' נראה בדרך הפשט.

להתהלך
הודעות: 180
הצטרף: ב' ינואר 02, 2023 12:34 pm
שם מלא: אורי הולצמן

Re: חדש - פשוטו של מקרא

הודעהעל ידי להתהלך » ב' פברואר 06, 2023 9:56 am

ברור לי מה שדוחק לרמב"ן לומר את זה, ובכל זאת צל"ע וה' יאיר עיני.

זיז שדי
הודעות: 542
הצטרף: ג' נובמבר 29, 2022 10:15 pm

Re: חדש - פשוטו של מקרא

הודעהעל ידי זיז שדי » ב' פברואר 06, 2023 7:08 pm

להתהלך כתב:
להתהלך כתב:וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה.ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים
(רמב"ן)
והוא פלא שהרמב"ן כאן מנסה לבאר, סיפור בתורה שברור שיש כאן מסר של נס, בדרך טבעית, פלא פלאות, כנראה שהיום היו מחרימים את זה

באמת אני תמה על הרמב"ן וה' יאיר עיני, איך הוא לומד על סיפור כזה, שהמסר העיקרי שלו הוא התלות בידי ה', וכל הסיפורים מלפנים ואחור, הוא מעשה ניסים כמו י' מכות וקרי"ס ופרששת המן ומים מן הסלע, ובדיוק כאן יש כאן מהלך שהיא דווקא במהלך טבעי.

לא הבנתי? למה למי שהוא בדרגת משה וכלל ישראל, וניסים מצויים בכל שעה, האם באמת יש להם נפק"מ אם זה בדרך סגולי או בדרך ה"טבע" או בדרך נס גלוי? הרי היה ברור להם שכל מעשיהם הם נסים אין להם טבע ומנהגו של עולם כלל. וא"כ יש להבחין מה הפשט ההולך יותר בפשט הפסוקים, ואין כל חילוק בזה

להתהלך
הודעות: 180
הצטרף: ב' ינואר 02, 2023 12:34 pm
שם מלא: אורי הולצמן

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי להתהלך » ב' פברואר 06, 2023 9:57 pm

לפי דבריך מה צריך בכלל לכל הניסים מתחילת ספר שמות, עד אחרי הכניסה לארץ, האם אתה מכיר עוד סיפור בתורה שה' עושה משהו והוא לא מתבטא בזה שזה נעשה לא בצורה טבעית, אתמהה?

זיז שדי
הודעות: 542
הצטרף: ג' נובמבר 29, 2022 10:15 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי זיז שדי » ב' פברואר 06, 2023 10:59 pm

להתהלך כתב:לפי דבריך מה צריך בכלל לכל הניסים מתחילת ספר שמות, עד אחרי הכניסה לארץ, האם אתה מכיר עוד סיפור בתורה שה' עושה משהו והוא לא מתבטא בזה שזה נעשה לא בצורה טבעית, אתמהה?

וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ולא שלח מלאכים שרפים לשרפם,
יש הרבה נסים בתורה שנעשו בהם דברים טבעיים כדי למעט עוצמת ההתערבות במנהגו של עולם, ואפילו הנס הכי גדול של קריעת ים סוף נאמר 'ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה' והוא דרך הנהגת ה' בעולמו, ומה פלא שיורהו ה' עץ? והיאך הגיע העץ לשם? אם לא ע"י נס.
ויש להוסיף דזה גופא ההוראה שלימד למשה שכן דרכו בעולמו למעט בניסיו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 08, 2023 11:32 am

בהרמוניא דחכמי אתרא הדין, אולי אוכל להרחיב קצת בעניין קושיית הרב להתהלך, ואני מתנצל על האריכות, אבל כולו נוגע לגוף הנדון.

הרב זיז, הלא הרמב"ן מתייחס לעניין זה להדיא.
הרי שכתב בבראשית (יא, כח) בזה הלשון:
והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו או נס נסתר שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא ספר הכתוב זה הפלא כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו

וכוונתו למה שכתב להלן (בראשית מו, טו) בזה הלשון:
שלשים ושלש - ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים, אלא זו יוכבד שנולדה בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, זו היא שיטת רבותינו (סוטה יב).
ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים, ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה, וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים דרך הגדה או דברי יחיד, אלו דבריו.
והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו אני צריך לענות אליו, ואומר, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו לא מתיחסת אליו כמו שכתוב (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ועוד כתוב (שמות ו כ) את יוכבד דודתו, והנה אם נאמר כי הוליד אותה בבחרותו כאשר הוליד כל בניו והיתה לידתה אחר רדתו למצרים מעט, הנה היא בלדת משה זקנה מאד כמנין שאמרו רבותינו או קרוב לו, ואם נאמר שנולדה לו אחר שבתו במצרים ימים רבים והנה נחשוב שהוליד אותה אחר רדתו למצרים חמשים ושבע שנה והוא יהיה בן מאה שנה כי ברדתו היה בן מ"ג שנים, והנה יהיו בזה שני פלאים שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב (לעיל יז יז) הלבן מאה שנה יולד וכתיב (לעיל יח יב) ואדני זקן, ותהיה היא זקנה בלדת משה בת ע"ג, ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי הנה יהיה פלא גדול משל אברהם.
אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה, או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פינחס (במדבר כה יב) וזולתו במקומות הרבה, ולמה יזכירם הכתוב כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם, ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרענו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם כאשר הזכרתי זה כבר (לעיל יז א) ועוד אפרשנו בעזרת השם (שמות ו ב ויקרא כו יא).

-----
הרי לך להדיא שהתורה אינו מספר על ניסים נסתרים אלא על הניסים משני הטבע. וכמו כן מפורש ברמב"ן שקריעת ים סוף היה נס משנה טבע.
וז"ל (בראשית יז, א)
אל שדי. שני שמות כל אחד תואר לעצמו. ופירוש "אל" תקיף מלשון אלי מואב (שמות טו טו) ופירוש "שדי" אמר רש"י שיש די באלהותי לכל בריה.
ובספר מורה הנבוכים (א סג) פירש הרב כלומר שאינו צריך במציאות מה שנמצא ולא בקיום מציאותו לזולתו אבל מציאותו תספיק בעצמה.
ורבי אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזרת שודד כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים.
וזהו הנכון כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (ב"ר לה ד) "מדת הדין של מטה", וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כו ג-מו), ובפרשת והיה כי תבא (דברים כח א-סח) בברכות ובקללות שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלהים ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית וכן כל היעודים [ההבטחות מה יקרה אם יקיימו מצוות או לא יקיימו מצוות] שבתורה. אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפירסום והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו

-----
ועל מה שכתוב בקריעת ים סוף שהיה רוח קדים כל הלילה, הלא לא היה זה למעט את הנס, חלילה לנו עירוב פרשיות כזאת, והלא הרמב"ן בעצמו ביארו מפורש ולא ברמז בזה הלשון:
ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' - היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו וייחרב מעיינו השגיא למצרים ויאבדם (ע"פ איוב י"ב כ"ג), כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אע"פ שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם. וזה טעם וחזקתי את לב פרעה ויבאו אחריהם שחזק לבם לאמר ארדוף אויבי ואשיגם בים ואין מידי מציל ולא זכרו עתה כי ה' נלחם להם במצרים.


הלא לא היה עניין רוח זה למעט את הנס, אלא שהטעה לב פרעה, וכמו כל עצת היצר כאשר ילך האדם לקראת נחשים, יתלה הרים וגבעות בשערה על מנת לעשות כתאוות לבו.

וגילה לנו הרמב"ן בחידוד מה חשב פרעה בכל המעשה הזה, והוא שפרעה תלה הכל על המקרה, כי לא אבה להאמין בה' אלקי ישראל. והנה אם בדרך מקרה הוכה פרעה והמצרים עשרה מכות, הלא בכל מכה ומכה יוקטן הסיכוי עד אפס מקום לה', שיבוא מכה להכות דווקא המצריים ולא יכה את אויביהם בני ישראל. ומעתה בבואו לים וראה רוח קדים גוזר את הים לגזרים הלא אפסו הסיכויים שבמקרה יטיב הטבע דווקא עם בני ישראל אחרי שהטיב עמהם עשרה פעמים ויותר בזה אחר זה, והלא גברו ועצמו כל הסיכויים שדווקא הפעם יטיב הטבע עם המצריים, ופרעה מלך חכם היה, ודווקא משום הכי רדף אחרי בני ישראל תוך הים. אבל חכמתו לא עמדה לו כי ראשית חכמה יראת ה', וזה הדבר אשר לא השכיל כי אין מקרה בעולם.

ועל כל פנים ברור שלא היה מטרת הרוח להמעיט את הנס, אלא להעצים את הנס, שפרעה ברוב אוולתו לא שת ליבו אף לזאת, וכמו שכתב הרמב"ן להדיא בהתחלת הפרשה בזה הלשון:
וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם - בעבור שפחד פרעה מהם במכת הבכורות ובקש מהם וברכתם גם אותי (לעיל יב לב) לא היה בלבו לרדוף אחריהם אפילו אם יברחו אלא שיעשה משה בהם כרצונו ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את לבו לרדוף אחריהם ולמטה (פסוק יז) אמר פעם אחרת הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם ואין בכל המופתים כפלא הזה וזה באמת שגעון להם אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים


(וגם בזה נקט הרמב"ן כשיטתו, שעניין כבדות לב פרעה היה שמצא לו סמך על דרך הטבע לתרץ כל המופתים אשר ראו עניו. יעויין דברי רבינו (שמות ז, טז) וז"ל:
"והנה לא שמעת עד כה" - בעבור שזאת מכה ומעתה יחל להכותו אמר לו כי רשעו גורם לו להביא עליו עונש שלא שמע למצות בוראו והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שלא ישמע ולא ישלח רק בפעם הראשון שאמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (לעיל ה ב) ולא היה גוער בהם רק שומע דבריהם ושותק כי יפחד מהמכות מעת שעשו לפניו מופת התנין ובלע מטותם אך במכות הראשונות מנסה את החרטומים לעשות כהם כלומר שהם מעשה כשפים והנה הוא ירא ומתחזק וזה טעם ויחזק לב פרעה
.
-----
ולגוף קושיית הרב להתהלך, אין ספק שכוונת הרמב"ן הוא לפרש הפסוקים כפי פשוטם, וכמו שכבר הורו הרב סגי נהור והרב אברהם. ואכתי יש בזה מן הקושי לאור דברי הרמב"ן במקום אחר, הלא המה דבריו הנפלאים בפרשת בהעלותך (במדבר יא, כב) בעניין המתאווים, וז"ל:
אבל הענין בעצמו תמה כמו שאמר רבי שמעון מי שכתוב בו (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק להם, ועוד כי כלם ראו כבר נפלאות גדולות מזו. ור"א תירץ כי משה היה חושב שלא יחדש השם מופת כי אם להצדיק נביאו, וגם זה איננו נכון בעיני כי כבר עשה עמהם כזה בשליו ראשון (שמות טז יג), וכן במים (שם יז ו) ובמן (שם טז), כי כולם על תלונותם נתנו להם.
והנכון אצלי כי כאשר יעשה השם אותות ומופתים לישראל, חסד הם מאתו וכולן לטוב להם, כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, זולתי כאשר יצא הקצף על עוברי רצונו שיעשה עמהם באף ובמדת הדין לרעה גמורה. והנה אין בנסים רק טובה גמורה שלימה ברחמים או נקמה במדת הדין, אבל עתה כשאמר לו שיתן להם שאלתם ויאכלו בשר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, ידע משה רבינו שלא יהיה אות מאת השם לבראות להם בשר כאשר נתן להם דגן שמים כענין שיאמרו חכמים (סנהדרין נט ב) אין דבר טמא יורד מן השמים, ועוד כי כל הנסים יודיעם למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) הנני עומד לפניך שם על הצור (שם יז ו) אבל בכאן שאמר לו ואל העם תאמר התקדשו למחר (במדבר י״א:י״ח) ולא הודיעו הבין משה שלא יהיה זה בנס מאתו יתברך. ועל כן שאל בתמיה מה יעשה להם כדרך כל הארץ אם ישחט להם צאן ובקר מכל סביבותיהם לא יספיק להם ואם יאסף להם כל דגי הים אשר במקום ההוא הקרוב להם לא יספיק להם. והשם השיבו כי אין יד השם קצרה לתת להם שאלתם גם בדרך המקרים.
וזה טעם היקרך דברי אם לא ואמר "היד ה' תקצר" כלשון ויין מלכות רב כיד המלך (אסתר א ז). ולא אמר ה' "הממני יפלא כל דבר" כי לא יעשה זה במופת. וכן היה שנסע רוח מאת השם (במדבר י״א:ל״א) כמנהגו של עולם לא "רוח ים חזק מאד" ולא "רוח קדים עזה" כאשר יזכיר במופתים (שמות י יט שם יד כא) אבל רוח סתם כנהוגים ויגז שלוים מן הים לא שנבראו עתה בעבורם ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם.

דברי הרמב"ן האלו נפלאים ביותר, ומובנים על פי דרכו, שלאבות היו הניסים נסתרים בגלוי שם קל שקי, ואשר על כן נאמר לאברהם "היפלא מה' דבר", שיבוא לו נס גלוי. אבל משה רבינו כל דרכיו היה על דרך הניסים הגלויים, ומשום הכי נאמר לו היפך מה שנאמר לאברהם, "היד ה' תקצר" כי אין יד השם קצרה לתת להם גם בדרך המקרים! כי עד הנה לא היה למרע"ה הנהגה זו בכלל, עד כי תמה איך יעשנה נס דרך המקרים. והדברים נפלאים!

ומעתה, תמיהת הרב להתהלך מתעצם, הלא פירושו של הרמב"ן ויורהו עץ מורה על נס מן המקרים אף הוא. [ולהרב זיז, יש בדברי הרמב"ן אלו תוספת הנוגע לעניינינו, שכתב "רוח קדים עזה" לא היה רוח רגיל מן המקרים. ואפשר לפרש בכמה פנים, ובזה רק באתי להעיר].

אמנם נראה שפתח פתרון העניין נמצא בדברי הרמב"ן בפרשת בחוקותי (המפורסמים), שכשיבואו ניסים נסתרים תמיד מתוזמן לעם אחד בהיותם שלימים לה', הנס נהפך להיות נס גלוי, ואעפ"כ לא נתיישב ליבי לגמרי גם בזאת. וצ"ע.
(עוד רגע קט אדבר, מובא באריז"ל בליקוטי תורה בפרשת וארא, ששם קל שקי בגמטריא משה. ולכאורה זה תימה, הלא דווקא להאבות היה הגילוי בשם זה, והלא למשה היה הגילוי בשמו הגדול. אבל לאור דברי הרמב"ן בפרשת בחוקותי יובן היטב, שבאמת כל הניסים הנסתרים הם עצמם הופכים לגלויים בהיותם באים תמיד בתדירות, וזה היה עניינו של משה (וכמו שהמרב"ן מבאר בסוף וזאת הברכה ע"ש ותמצאו נחת) שההנהגה איתו עמו היה התמידיות של הניסים הנסתרים וע"י כן נעשו ניסים גלויים.

צופה_ומביט
הודעות: 4519
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' פברואר 08, 2023 11:49 am

הרב לעמל יולד!
גלית לדרעך ונפל נהורא בבי מדרשא!
הלוואי ונזכה לראותך כאן יותר.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 08, 2023 12:02 pm

אחרי שכתבתי כל הנ"ל, ואולי בזכותו, עלה במחשבתי פתח אחר, אולם אכתי לא מתיישב לגמרי.

הרמב"ן יסד (דברים יג, ב) מה בין "אות" ובין "מופת". וזה לשונו:
ונתן אליך אות או מופת - ענין אות, סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר (במדבר ב ב): "איש על דגלו באותות", כי כשיבא הנביא ויאמר "דבר פלוני עתיד להיות" לדמיון שיהיה כך, ייקרא אות, כענין שנאמר (ישעיה ז יד): "לכן יתן אדני הוא לכם אות", שהאל עימנו, משם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן (דברים לג ב): "אתה".
והמופת ייאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם, כענין שנאמר (דברי הימים ב לב לא): "לדרוש המופת אשר היה בארץ", (יואל ג ג): "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש". והיא מלה מקוצרת מן "מופלאת", כמו (דברי הימים א יב לח): "שרית ישראל". וישאילהו הלשון לדבר שהוא חוץ מן המנהג, כמו שנאמר (יחזקאל כד כד): "והיה יחזקאל לכם למופת", ואמר (יחזקאל כד כז): "ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת", כי מעשיו פלא בעיני הרואים, כדרך (איכה א ט): "ותרד פלאים". וכן (דניאל ג לב): "אתיא ותמהיא... אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין", האותות והמופתים, כי הפלא והתימה ענין אחד.

והיו ביציאת מצרים אותות, והם הדברים שיאמר להם מתחלה (שמות ח יט): "למחר יהיה האות הזה", והיו שם מופתים, שיעשו בחידוש בלי שיקדימו להודיע בו.
וכן (ישעיה לח כב): "מה אות כי אעלה בית ה'", שיקדים להודיעו, ואמר באות ההוא בעצמו (דברי הימים ב לב לא): "לדרוש המופת אשר היה בארץ", לדעת החידוש ההוא איך נתחדש אצלם.
וכן המטה אשר נהפך לנחש קראו (שמות ד יז): "אות" כאשר הודיע בו לבני ישראל, וקראו (שמות ד כא): "מופת" כאשר עשאו לפני פרעה לחידוש.
וכן (ישעיה כ ג): "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש", כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה, ופלא במנהג שילך הנביא ככה.


ולפי שורש זה יש לפרש הרבה מן המקראות בנוגע למכות. כגון מכת כינים שהיה שינוי טבע, בניגוד למכת דם וצפרדע, כי לדם וצפרדע הזהיר משה את פרעה, ודי בזה שהיה אות, אבל בכינים שלא הזהיר את פרעה הרי שאין כאן אות, ומשו"ה בהכרח היה מופת משנה טבע. וכן על דרך זה.

וזה כוונת הרמב"ן בדבריו בפרשת בהעלותך הנ"ל
אבל עתה כשאמר לו שיתן להם שאלתם ויאכלו בשר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, ידע משה רבינו שלא יהיה אות מאת השם לבראות להם בשר כאשר נתן להם דגן שמים כענין שיאמרו חכמים (סנהדרין נט ב) אין דבר טמא יורד מן השמים, ועוד כי כל הנסים יודיעם למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) הנני עומד לפניך שם על הצור (שם יז ו) אבל בכאן שאמר לו ואל העם תאמר התקדשו למחר (במדבר י״א:י״ח) ולא הודיעו הבין משה שלא יהיה זה בנס מאתו יתברך.

(אכן קצת קשה לשון הרמב"ן "ידע שלא יהיה אות" כי לכאורה היה צריך לומר "ידע שלא יהיה מופת").
ומעתה י"ל ש"ויורהו עץ" באמת לא היה על דרך שינוי הטבע, אלא יותר על דרך "אות". וכאמור אכתי לא נתיישב ליבי לגמרי בזה.

זיז שדי
הודעות: 542
הצטרף: ג' נובמבר 29, 2022 10:15 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי זיז שדי » ד' פברואר 08, 2023 7:39 pm

לעמל יולד כתב:אחרי שכתבתי כל הנ"ל, ואולי בזכותו, עלה במחשבתי פתח אחר, אולם אכתי לא
ומעתה י"ל ש"ויורהו עץ" באמת לא היה על דרך שינוי הטבע, אלא יותר על דרך "אות". וכאמור אכתי לא נתיישב ליבי לגמרי בזה.

ייש"כ מורינו הרב, הבאת הרבה מהרמב"ן בצורה מאוד יפה ועמלך ביישוב דברי הרמב"ן ניכר היטב.
ביסוד דבריך כבר עמדתי על שיטת הרמב"ן שאין הבדל בין טבע לנס, ולא יסופר נס בתורה אא"כ נתנבא עליו קודם, ובאמת מבואר כן בפסוק 'כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים' ומה שלא נתנבא עליו אפילו יהיה הנס היותר גדול, כיציאת אאע"ה מתוך כבשן האש, והולדת יוכבד בת ק"ל, ונוסף עליהם עוד הרבה ממדרשי חז"ל, וכל אלו לא יבואו בתורה כי לא נתחדש בהם הרבה באמונה יותר ממה שנתחדש בכל נשימה ונשימה, וכל יום הבורא ב"ה מסבב הגלגל בכח עד אין סוף שהוא נס עצום,
ועיקר סיבת הבאת הניסים בתורה הוא לחזק עניין האמונה בנבואה ולכם יבואר אפילו הניסים היותר קטנים והניסים אשר נעשו בדרך כל הארץ כל עוד אשר נתנבא הנביא עליהם מקודם.
והנה אם נעבור בכל הנסים בתורה נוכל לסווג באחד מד' סוגים.

א - ניסי הבריאה וחידוש העולם, שלא הובאו בתורת נסים אלא בדרך סיפור דברים ורב ההעלם על הנגלה. ונכלל בזה כל סיפור מעש"ב

ב- נסים הנעשים ע"פ הדיבור, והרבה מהם נעשים על צד היותר טבעי ועיקר החידוש הוא שנתנבא הנביא עליהם, נכלל בזה ב' סוגים והם הנעשים להצלת הצדיקים, ולהענשת הרשעים, והם מעשה המבול, ודור הפלגה, מהפכת סדום ועמורה, לידת יצחק, עלית יוסף למלוך, כל עשר המכות, קרי"ס וטביעת המצרים, הבאר המן והשליו, פתיחת פי הארץ. הריגת סיחון ועוג, וכו' ונכלל בזה התגלותו בנבואה לאבימלך, לבן, ובלעם, למען עבדיו.

ג-הצלחת ה' את חסידיו והענשתו את אויביו בעיקר ע"י טבע הארץ אבל בהתערבות ניסית והשגחתית, והוא העשרת אברהם, ונגיעת פרעה ואבימלך, הצלחת אברהם במלחמה, ברכת יצחק, ועושר יעקב, מלחמת עמלק, ונגיפת העם על העגל, שילוח נחשים שרפים, וכל מגפות העם וכו' (ופתיחת פי האתון, וקברותו של משה יתבאר נמי ע"ד זה) וכל שכר ועונש שבתורה ע"ד זה כגון כרת וערירי, וציווי הברכה בשנה השישית, וברכות וקללות שבתו"כ ובמשנה תורה. (חוץ מן הסוטה שיכנס לגדר הב')

ד - השראת שכינתו בעם. והוא מתן תורה, ושכינת כבודו והראתו באוהל מועד וכו'
וחוץ מזה הניסים שיצאו מדרך הטבע אינם כתובים בתורה כלל, והם הצלת אאע"ה מכבשן האש, והפיכת צוואר יעקב ומשה לאבן השיש, ולידת משה כשאימו בת ק"ל, וענני הכבוד השומרים ומצילים, והריגת בלעם בפריחה באוויר, והפיכת קש ועפר לחיצים וחרבות, ועוד רבות כאלה מאוד. ונדרשות מדרשות חז"ל ומסורת אבות.
ויוצא מכל אלו הנס של מרה, אשר לא נתנבא עליו משה ולכאורה יצא מגדר מנהגו של עולם לגמרי וע"פ דרכו של הרמב"ן לא היה לזה להיכתב בתורה, ולכן ביאר אשר העץ הוא בטבעו להפוך מר למתוק ואע"פ שהטבע הזה בגדר נס לפי שלא מסתבר כלל שעץ מר יהפך מר למתוק, אבל הורהו ה' יתברך שכך דרכו בעולם, אשר כל טבע העולם מונהג ע"פ נס ולא ע"פ סברא כלל, וע"ז נאמר ויורהו כי הוא הוראה לדורות אשר אפילו הנהגת ה' ע"פ דרך הטבע הוא נס שאין בו שום סברא כלל ורק על פי רצונו והנהגתו אשר יהיה עולם נוהג כמנהגו.
ואם תסתכל במה שכתבתי, תראה שכתבתי זה בקצרה כבר בראשון, והורני אם שגיתי או החסרתי פרט. ודייק היטב

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ג' יוני 13, 2023 3:54 am

הרמב"ן ריש סדר במדבר כתב בטעם שספרו את ישראל באחד לחדש השני
"ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה. כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה', והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף. וזה טעם "כל יוצא צבא בישראל", כי המנין מפני צבא המלחמה. ועוד שיחלק להם הארץ למספרם, וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם. כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד"
משמע לכאו' דעתו דגם קודם המרגלים היו פני ישראל פונים לערבות מואב ליכנס לארץ דרך שם

אולם בריש פר' שלח כתב
"והנה משה אמר להם עלו זה בנגב, וטעמו עלו זה הדרך בנגב, שידעו את העם היושב בארץ הנגב מפאת הרוח אשר ישראל שם החזק הוא ויצטרכו בענינם להשתמר מאד ולהחלץ, וכן הערים אם הם בצורות שישגבו בהן ויצטרכו לבנות דיק וסוללות או שיבואו מצד אחר. ואמר עוד שידעו בארץ עצמה הטובה היא אם רעה, כי אם היא רעה יכבשו תחלה מן המקומות האחרים, כי הם היו תרים הר האמורי מצד חברון, כי גם יהושע לא כבש את כולם. וזה טעם ומה הארץ אשר הוא יושב בה, על העם היושב בנגב"
משמע דדעתם היה ליכנס מדרך הנגב ורק אם יהיה איזה צורך יבאו מצד אחר, ויל"ע

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' יוני 19, 2023 1:31 pm

בהרמוניא,
קושיית מע"כ צריך להיות על לשון הרמב"ן מניה וביה. הרי שהרמב"ן האריך לבאר עניין שתי הפקידות, הראשון בפרשת במדבר והשני בפרשת פנחס, וכאן ארכביה אתרי רכשי ומידי דברו על המניין הראשון הוסיף עניין הפקידה שבערבות מואב משום מה.
ותו, הרי שהקדים שלולי חטא המרגלים בכלל לא היו נכנסים דרך ערבות מואב, אלא שהיו נכנסים לארץ מיד, ומה עניין הפקידה אף כי המלחמה של ערבות מואב לכאן. כי הלא לא עמדו עתה בערבות מואב בכלל אלא במדבר סיני כמו שביאר בריש הפרשה (וממילא מתורץ קושייתך מפרש שלח, כי באמת שם לא עמדו בכלל בערבות מואב, רק אחרי הארבעים הוצרכו ליכנס משם).
ולא מצאתי מנוח לנפשי בלשונו הק' עד שראיתי שבפירוש הטור (שכולו מבוסס על פירוש הרמב"ן) שהשמיט מילים אלו "בערבות מואב".

האמנם אף שלא עלה בידי ליישב גרסת הספרים אשר לפנינו לגמרי אבל עכ"פ ארשום כמה נקודות שיהיו למורה דרך.
שיטת הרמב"ן הוא שמצות עשה לכבוש כל השטחים שהובטחו להאבות, כלומר משני צידי הירדן כמו שכתוב: מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. שיטתו זה מבואר בפרשת חוקת וכן בספר המצות.
מעתה י"ל שהדגיש הרמב"ן כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, הרי שחילק מערכת המלחמה לכבוש את שני המקומות, ארץ ישראל , ואף כי ארץ האמורי אשר אשר מעבר הירדן. ומעתה איכא תרי טעמי לציווי הפקידה, א' לעצם המלחמה שזה נוגע לשני חלקי הכיבוש, וב' בעבור חלוקת הארץ, שנוגע רק לארץ ישראל אשר מעבר הירדן וכמו שסיים הרמב"ן כאן את דבריו (ועי' דבריו בפרשת חוקת שלפני בקשת בני גד ובני ראובן היו משארים עבר הירדן מזרחה שממה).
וא"כ י"ל שממילא היו צריכים ללחום בערבות מואב, ולכן הכניס הרמב"ן דברים אלו.

ויתכן עוד , שהרי הרמב"ן כתב בפרשת חוקת (כא, א. וע"ע בפרשת שופטים דברים כ, ד) שבאמת במלחמות מצוה לא היה ראוי שיפקד מהם איש, והמלחמות מצוה של משה באמת לא נפקד מהם איש, וזהו פירושו של הפסוק וישב ממנו שבי ע"ש, והרמב"ן מציין שמשה הוצרך להזהיר להם רק בגלל חטא המרגלים, כי בעת קלקלתם יתכן ויפלו מהם אנשים אף אם יצאו מנוצחים כדרך המלחמות.
ואולי לאור דבריו בזה יש לפרש אמאי הוזקק להכניס הך דערבות מואב לכאן, דאף על פי שהתורה ציותה גם המניין הראשון כעניין מלכות וחלוצי מלחמה, אבל אכתי לא היה זה אלא שכך דיני התורה, אבל במלחמת מצוה לא היה זה נפק"מ למעשה, ורק משום חטא העל הוצרכו לפקידה השניה ואזהרות של המלחמה ההיא. ועי'.

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ג' יוני 20, 2023 1:28 am

לעמל יולד כתב:קושיית מע"כ צריך להיות על לשון הרמב"ן מניה וביה. הרי שהרמב"ן האריך לבאר עניין שתי הפקידות, הראשון בפרשת במדבר והשני בפרשת פנחס, וכאן ארכביה אתרי רכשי ומידי דברו על המניין הראשון הוסיף עניין הפקידה שבערבות מואב משום מה.


לא ראיתי שיאריך לבאר [עכ"פ כאן בתחילת במדבר] עניין הפקידה שבערבות מאב [חוץ ממה שכתב 'ואחר כל דבר המגפה ימנם וכו' '], ובפשטות הבנתי שעיקר קשייתו [ותירוצו] 'ולא הבינותי טעם המצוה וכו' כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים וכו' קאי על המנין שבסיני [הגם שיתכן שממילא יוקשה ויתיישב גם שאר המניינים אבל כאן הוא עוסק במניין שבסיני]
וכן כשכתב 'כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן (שלכו' הכוונה לסיחון ועוג 'שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן' כלשון הכתוב דברים ג ח ודברים ד מז- הגם שיש לידחוק ולאמר שכוונתו לאמורי שבעבר המערבי ונקט לשון הקרא למליצה) ועם השאר כולם, כמו שאמר נוסעים אנחנו אל המקום' בודאי כוונתו למנין סיני ששם נאמר נוסעים אנחנו

וכן כשכתב 'והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב' בודאי כוונתו למנין סיני שרק שם היה נשיאים משא"כ בערבות מאב כמבואר ברמב"ן שם מקודם

לכן כתבתי שנראה מדבריו שבעודם בסיני היה דעתם ליכנס לארץ דרך ערבות מאב, ואם אכן כן דעתו איני רואה שום קושיא בדבריו מניה וביה

לעמל יולד כתב:ותו, הרי שהקדים שלולי חטא המרגלים בכלל לא היו נכנסים דרך ערבות מואב, אלא שהיו נכנסים לארץ מיד,

מאן יימר שלא היו נכנסים לארץ דרך ערבות מואב מיד

לעמל יולד כתב:ומה עניין הפקידה אף כי המלחמה של ערבות מואב לכאן. כי הלא לא עמדו עתה בערבות מואב בכלל אלא במדבר סיני כמו שביאר בריש הפרשה


אכן שעמדו במדבר סיני אבל בכדי ליכנס לארץ היו צריכין ליסע משם, וכמו שהזכיר נוסעים אנחנו, וכמו שאכן עשו שנסעו עד קדש ברנע, ויתכן שלולי חטא המרגלים היו ממשיכים בנסיעה עד ערבות מואב ויכנסו לארץ מיד, וכן נראה מדברי הרמב"ן כאן, רק הקשיתי שבפרשת המרגלים משמע מדברי הרמב"ן שהיו נכנסים לארץ דרך הנגב [היינו מקדש ברנע עצמו או קרוב לה]

ייש"כ על ציון דברי הטור שהשמיט הא דערבות מואב, ויש לציין שגם השמיט 'אשר בעבר הירדן' וכתב סתם 'מלכי האמורי' ואם בכוונה השמיט בודאי דעתו [של הטור] לחלוק על מה שנראה מדברי הרמב"ן כאן [הגם שאפשר לידחוק שהגם שדרכו להעתיק דברי הרמב"ן אבל גם דרכו לקצרו, וכמו שקיצר גם כאן 'וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת'] ומצאנו גם שאר ראשונים החולקים ע"ז עיי' בספורנו סוף פרשת בהעלותך שכתב בפירש שנסעו לקדש ברנע בכדי ליכנס שם, וכ"ה לכאו' דעת רש"י [אולם יל"ע במה שכתב על 'והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן'-'ולא תוכלו לעבור', ויש ליישב, ואיכהמ"ל] אבל כ"ז אינו נוגע לדעת הרמב"ן

שאר הדברים שכתבת הם טובים מאד על דרך הדרש אבל בדרך הפשט עדיין קשה [וכמו שכתבת שהם באו למורה דרך]

ובכל אופן ייש"כ על התגובה

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' יוני 20, 2023 3:55 pm

לא ראיתי שיאריך לבאר [עכ"פ כאן בתחילת במדבר] עניין הפקידה שבערבות מאב [חוץ ממה שכתב 'ואחר כל דבר המגפה ימנם וכו' '], ובפשטות הבנתי שעיקר קשייתו [ותירוצו] 'ולא הבינותי טעם המצוה וכו' כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים וכו' קאי על המנין שבסיני [הגם שיתכן שממילא יוקשה ויתיישב גם שאר המניינים אבל כאן הוא עוסק במניין שבסיני]


כוונתי "האריך לבאר" הוא שכל פירושו מבוסס על יסוד זה שהיו שתי פקידות, והראשון היה כשהיו עודנו בסיני, והשני בערבות מואב. וז"ל בהתחלת הפרשה: והזכיר כאן "במדבר סיני" להגיד שלא נסעו משם בעת שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב, והדבור באהל מועד. ע"כ.
וכמו שמע"כ ציין לנכון שכל קושייתו שלא הבין טעם פקידה זו קאי על מנין הראשון.

וכן כשכתב 'כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן (שלכו' הכוונה לסיחון ועוג 'שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן' כלשון הכתוב דברים ג ח ודברים ד מז- הגם שיש לידחוק ולאמר שכוונתו לאמורי שבעבר המערבי ונקט לשון הקרא למליצה) ועם השאר כולם, כמו שאמר נוסעים אנחנו אל המקום' בודאי כוונתו למנין סיני ששם נאמר נוסעים אנחנו

אכן כדברי מע"כ כן הוא, ולכן ציינתי שיטתו שחייבים לכבוש שני עברי הירדן וכמ"ש.

וכן כשכתב 'והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב' בודאי כוונתו למנין סיני שרק שם היה נשיאים משא"כ בערבות מאב כמבואר ברמב"ן שם מקודם

מכאן יצא קושייתי, למה הוצרך להאריך "ומה יפקוד עליו בערבות מואב", הלא אע"פ שהיו חייבים לכבוש אף את עבר הירדן מזרחה, אבל במניין הראשון לא היה שום צורך לדעת מה יפקוד עליו בערבות מואב יותר משאר הארץ. והנחתי את זה כפשוט שלא היו מוכרחים ליכנס לארץ מערבות מואב דווקא, וכמו שהביא מע"כ מדבריו בפרשת שלח, וכי למה הוצרכו ישראל לעלות צפונה לערבות מואב בכדי לכבוש את הארץ, הלא כל סיבת בואם דרך זו היה כי לקו בארבעים בגין חטא המרגלים. ולענ"ד זה חידוש גדול להניח שממה נפשך יכנסו דרך ערבות מואב.
ואם כנים אנחנו בעל כרחך שכוונת הרמב"ן "ומה יפקוד עליו בערבות מואב" שייך רק לאחר חטא המרגלים ולמניין השני.

ייש"כ על ציון דברי הטור שהשמיט הא דערבות מואב, ויש לציין שגם השמיט 'אשר בעבר הירדן' וכתב סתם 'מלכי האמורי' ואם בכוונה השמיט בודאי דעתו [של הטור] לחלוק על מה שנראה מדברי הרמב"ן כאן [הגם שאפשר לידחוק שהגם שדרכו להעתיק דברי הרמב"ן אבל גם דרכו לקצרו, וכמו שקיצר גם כאן 'וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת'] ומצאנו גם שאר ראשונים החולקים ע"ז עיי' בספורנו סוף פרשת בהעלותך שכתב בפירש שנסעו לקדש ברנע בכדי ליכנס שם, וכ"ה לכאו' דעת רש"י [אולם יל"ע במה שכתב על 'והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן'-'ולא תוכלו לעבור', ויש ליישב, ואיכהמ"ל] אבל כ"ז אינו נוגע לדעת הרמב"ן

לכאורה הסיבה אשר הטור השמיט "וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ" הוא משום קושיא אחרת.
הרי נחלקו רש"י והרמב"ן (בכמה מקומות, ועי דבריו בפרשת פנחס כו, נד) איך נתחלק הארץ, לדעת רש"י הארץ נתחלק לפי גודל השבטים, ולדעת הרמב"ן כל השבטים קבלו חבל נחלתם בשווה. ומעתה דברי הרמב"ן כאן "ועוד שיחלק להם הארץ למספרם, וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם" נראים סותרים משנתו, שהרי לא הארץ לא נתחלק לפי מספרם בכלל.

וביישוב גרסת הספרים נראה שכוונת הרמב"ן אינו על עצם החלוקה לשבטים, הלא ידעו לחלק את הארץ לשתים עשרה חבלים כמניין השבטים, ולא לזה הוצרכו לפקוד על צבא מרום. אלא המניין הוצרך לחלוקה כל אחד ואחד לנחלתו בתוך כל משפחה שחלוקה זו לפי גודלם, או לחלוקה לפי משפחה ומשפחה, כמה חבלים יפלו לפי כמות המשפחות שבכל שבט וכמו שביאר בפרשת פנחס.
ומעתה לשונו הראשון "וכן מספר כל שבט ושבט" צריכים לדחוק שאין הכוונה כמה יש בכל שבט, אלא כמה משפחות לשבט, או כמה נפשות לכל משפחה. ולפי גרסת הטור קושיא מעיקרא ליתא.

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ד' יוני 21, 2023 2:36 am

לעמל יולד כתב:
וכן כשכתב 'כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן (שלכו' הכוונה לסיחון ועוג 'שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן' כלשון הכתוב דברים ג ח ודברים ד מז- הגם שיש לידחוק ולאמר שכוונתו לאמורי שבעבר המערבי ונקט לשון הקרא למליצה) ועם השאר כולם, כמו שאמר נוסעים אנחנו אל המקום' בודאי כוונתו למנין סיני ששם נאמר נוסעים אנחנו

אכן כדברי מע"כ כן הוא, ולכן ציינתי שיטתו שחייבים לכבוש שני עברי הירדן וכמ"ש.


לכאו' כוונת מע"כ לתר' בדרך מילתא אגב אורחא קמ"ל, שהיו צריכין לכבוש גם ארץ סיחון ועוג וגם 'השאר כולם'

ומ"מ עדיין אינו מיושב לגמרי דלמה הקדים המלחמה עם סיחון ועוג [וגם עשה מהם העיקר] קודם להמלחמה 'עם השאר כולם', משמע לכאו' שפניהם היה ללכת קודם לסיחון ועוג [ומ"מ אם נסבול הדוחק הרי הוא תי' נחמד, וייש"כ]

לעמל יולד כתב:והנחתי את זה כפשוט שלא היו מוכרחים ליכנס לארץ מערבות מואב דווקא, וכמו שהביא מע"כ מדבריו בפרשת שלח, וכי למה הוצרכו ישראל לעלות צפונה לערבות מואב בכדי לכבוש את הארץ, הלא כל סיבת בואם דרך זו היה כי לקו בארבעים בגין חטא המרגלים. ולענ"ד זה חידוש גדול להניח שממה נפשך יכנסו דרך ערבות מואב.

בודאי הפשטות כן, אבל יש לציין לדברי הפני יהושע גיטין ב א ד"ה ואור"י שכתב בזה"ל "ואי לאו דמסתפינא היה אפשר לומר דארץ פלשתים היה נגד כל דרומו של ארץ ישראל מן קצה המזרח ועד קצה המערב והיה מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ ישראל והיינו דכתיב ולא נחם דרך ארץ פלשתים", ולפי"ז פשוט שהיו מוכרחים ליכנס מצד המזרח

(והנה בספר אלה מסעי להרב דן שווארץ -מהדורא תשע"ה- נקט בפשטות דמתחילה היו צריכין ליכנס דרך הירדן, ושם עמ' רלג ואילך [ובעוד מקומות] הביא כמה מקורות שמראות [לדעתו -ולדידי מקופיא אינן מכריחות] כנ"ל, [וגם הביא דברי הפנ"י הנ"ל] והביא גם דברי הרמב"ן ריש פרשת בשלח "אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא ", וזה בודאי יש לדחות שנקט כן מפני שכן היה באמת, ופלא שדברי הרמב"ן בריש במדבר הנ"ל שלכאו' מכריחות יותר לא הביא)

ועוד יש לי מקום עיון בזה במ"ש הרמב"ן בריש סדר דברים עה"פ אחד עשר יום מחרב וגו' 'וקדש ברנע הוא סוף המדבר בגבול הר האמורי שהוא נחלת ישראל ושם ארץ סיחון ועוג וכו'' דמשמע קצת דעתו דקדש ברנע היה אצל סיחון ועוג, ובכלל לא הבנתי לנכון דבריו שם, למה שיודיענו שיעור המדבר, ואולי מע"כ יעמידנו בזה על הנכון

לעמל יולד כתב:לכאורה הסיבה אשר הטור השמיט "וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ" הוא משום קושיא אחרת.
הרי נחלקו רש"י והרמב"ן (בכמה מקומות, ועי דבריו בפרשת פנחס כו, נד) איך נתחלק הארץ, לדעת רש"י הארץ נתחלק לפי גודל השבטים, ולדעת הרמב"ן כל השבטים קבלו חבל נחלתם בשווה. ומעתה דברי הרמב"ן כאן "ועוד שיחלק להם הארץ למספרם, וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם" נראים סותרים משנתו, שהרי לא הארץ לא נתחלק לפי מספרם בכלל.

וביישוב גרסת הספרים נראה שכוונת הרמב"ן אינו על עצם החלוקה לשבטים, הלא ידעו לחלק את הארץ לשתים עשרה חבלים כמניין השבטים, ולא לזה הוצרכו לפקוד על צבא מרום. אלא המניין הוצרך לחלוקה כל אחד ואחד לנחלתו בתוך כל משפחה שחלוקה זו לפי גודלם, או לחלוקה לפי משפחה ומשפחה, כמה חבלים יפלו לפי כמות המשפחות שבכל שבט וכמו שביאר בפרשת פנחס.
ומעתה לשונו הראשון "וכן מספר כל שבט ושבט" צריכים לדחוק שאין הכוונה כמה יש בכל שבט, אלא כמה משפחות לשבט, או כמה נפשות לכל משפחה. ולפי גרסת הטור קושיא מעיקרא ליתא.

יתכן שזה הטעם שהשמיט, אבל מלבד זה נראה שבהרבה מקומות השמיט, לדוגמא בקטע הראשון שבסדר במדבר השמיט כמה שורות באמצע ובסוף

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' יוני 26, 2023 2:35 pm

בודאי הפשטות כן, אבל יש לציין לדברי הפני יהושע גיטין ב א ד"ה ואור"י שכתב בזה"ל "ואי לאו דמסתפינא היה אפשר לומר דארץ פלשתים היה נגד כל דרומו של ארץ ישראל מן קצה המזרח ועד קצה המערב והיה מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ ישראל והיינו דכתיב ולא נחם דרך ארץ פלשתים", ולפי"ז פשוט שהיו מוכרחים ליכנס מצד המזרח

עי' רמב"ן בראשית י, טו. דברים ב, כג.
ועכ"פ היה אפשר לישראל לבוא ארצה דרך אדום (כמו שבקשו בפועל) או קרוב אליו, בלי לעבור דרך ארץ סיחון ועוג, וכמו שכתב הרמב"ן בריש פרשת וישלח שאדום הוא בגבול הדרומי של ארץ ישראל. וכמו שכתב להדיא (עי' במדבר כ, כ-כא. ע"ע לב, יט) שמתחילה לא חשב משה לכבוש את ארץ סיחון ועוג רק נחלת ארץ כנען מעבר הירדן ימה.

ועוד יש לי מקום עיון בזה במ"ש הרמב"ן בריש סדר דברים עה"פ אחד עשר יום מחרב וגו' 'וקדש ברנע הוא סוף המדבר בגבול הר האמורי שהוא נחלת ישראל ושם ארץ סיחון ועוג וכו'' דמשמע קצת דעתו דקדש ברנע היה אצל סיחון ועוג, ובכלל לא הבנתי לנכון דבריו שם, למה שיודיענו שיעור המדבר, ואולי מע"כ יעמידנו בזה על הנכון

רמז לשיטתו שמדבר צין ומדבר סיני שתי מדברות היו (עי' דברי הרמב"ן שמות טז א, ולדעתו מדבר סיני הוא מדבר פארן שהוא כיום ירדן או סעודיה, וזה המדבר הגדול והנורא), וקדש ברנע איננו קדש (כדעת רש"י וראב"ע, ויעויין דברי הרמב"ן במדבר כ, א.) כי שתי מקומות הם.

אין עיתותי עמי להעלות כל עניין הגבולות לשיטת הרמב"ן, הגם שבעניין אחד מצוה רבה היא כי רבים נשתבשו בהבנת דבריו הקדושים. ואם יגמור ה' בעדי עוד חזון למועד.

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ב' יוני 26, 2023 11:54 pm

לעמל יולד כתב:ועכ"פ היה אפשר לישראל לבוא ארצה דרך אדום (כמו שבקשו בפועל) או קרוב אליו, בלי לעבור דרך ארץ סיחון ועוג, וכמו שכתב הרמב"ן בריש פרשת וישלח שאדום הוא בגבול הדרומי של ארץ ישראל.


בספר אלה מסעי תי' ע"ז דהכוונה היתה לעבור דרך אדום מדרום לצפון כדי להגיע משם אל ארץ סיחון ועוג [ובאמת הוא דבר מחודש מאד, אבל איני יודע פירכא לזה מן הכתובים] ומ"ש מע"כ מדברי הרמב"ן ריש וישלח דאדום הוא בדרום אינו מן הנמנע שהכוונה לדרום מזרח ואפשר לעבור משם לסיחון ועוג

לעמל יולד כתב:וכמו שכתב להדיא (עי' במדבר כ, כ-כא. ע"ע לב, יט) שמתחילה לא חשב משה לכבוש את ארץ סיחון ועוג רק נחלת ארץ כנען מעבר הירדן ימה.


בעניי לא מצאתי שם שמשה לא חשב מתחילה לכבוש ארץ סיחון ועוג [ומה שפתח בדברי שלום לסיחון היה מדרך הנימוס, וידע שלא יקבל, וכמו שכתב רש"י דברים ב כו], וכמ"ש גם מע"כ ש'שיטת הרמב"ן הוא שמצות עשה לכבוש כל השטחים שהובטחו להאבות, כלומר משני צידי הירדן כמו שכתוב: מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. שיטתו זה מבואר בפרשת חוקת וכן בספר המצות'

לעמל יולד כתב:לדעתו מדבר סיני הוא מדבר פארן שהוא כיום ירדן או סעודיה


אם הבנתי לנכון היינו דישראל כשהיו בקדש ברנע אשר במדבר פארן כבר היו למזרחה של ים המלח, וא"כ אין כ"כ פלא שירצו ליכנס דרך הירדן ולא דרך הדרום

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' יוני 27, 2023 11:40 am

בעניי לא מצאתי שם שמשה לא חשב מתחילה לכבוש ארץ סיחון ועוג [ומה שפתח בדברי שלום לסיחון היה מדרך הנימוס, וידע שלא יקבל, וכמו שכתב רש"י דברים ב כו], וכמ"ש גם מע"כ ש'שיטת הרמב"ן הוא שמצות עשה לכבוש כל השטחים שהובטחו להאבות, כלומר משני צידי הירדן כמו שכתוב: מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. שיטתו זה מבואר בפרשת חוקת וכן בספר המצות'

הרמב"ן חולק על רש"י ביסוד האי דינא דקריאה לשלום, ודבריו מבוארים הטיב בדברים כ, י, וכן בדברים כג, ז-ט (ובקצרה רמז לזה אף בפרשת חוקת דלהלן), ובספר המצוות. ושיטתו שאף בז' אומות איכא מצוה לקרוא לשלום, וזה טעם הקריאה לשלום לסיחון, ולהדיא אין כוונתו לדברי רש"י.
אמנם עמכם הסליחה המראה מקום הנ"ל שהתכוונתי אליו, הוא במדבר פרק כא, כא, (ולא בפרק כ כמו שציינתי לפני כן בטעות) וע"ש.

ועם כל זה לא באתי לחלוק ולומר שלא יתכן שהיו צריכים ליכנס דרך ארץ האמורי מעבר הירדן מזרחה, אלא שכ"ז לאו דווקא, ואפשר שהיו נכנסים לארץ דרך ארץ שעיר, והיו כובשים את שני מעברי הירדן בזה אחר זה, אבל לאו דווקא שנזקקו לכבוש ארץ סיחון ראשון.

לעמל יולד כתב:
לדעתו מדבר סיני הוא מדבר פארן שהוא כיום ירדן או סעודיה
בינה להבין כתב:
אם הבנתי לנכון היינו דישראל כשהיו בקדש ברנע אשר במדבר פארן כבר היו למזרחה של ים המלח, וא"כ אין כ"כ פלא שירצו ליכנס דרך הירדן ולא דרך הדרום

אכן ברור! ואכתי אין לזה הכרח וכהנ"ל.

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ג' יולי 04, 2023 6:03 pm

כבר כתב הרב 'לעמל יולד' שיש לרמב"ן שיטה מיוחדת בענין גבולות הארץ והמסתעף, אמנם לא ביאור כל הצורך מחמת חוסר העת

וראיתי בפרשת וישמע הכנעני (במדבר פרק כא פסוק א) שכתב הרמב"ן דברים שיש ללמוד ממנו דעתו בעניין הנ"ל, אמנם אני כשלעצמי לא הבנתי, ויבא מי שיש בידו לבאר ויבאר

וז"ל
'וישמע הכנעני - מצינו בכיבושי יהושע (יהושע יב יד) מלך ערד אחד, ועוד כתיב במסעות (להלן לג מ) והוא יושב בנגב בארץ כנען, והכתוב לא יקרא ארץ כנען סתם מעבר לירדן מזרחה, כמו שאמר (להלן לד ב) ארץ כנען לגבולותיה וכו'

והנכון בעיני, כי זה מלך ערד הוא יושב בנגב מעבר לירדן ימה בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהיא בנגב, ושמע מרחוק בבוא בני ישראל ובא דרך האתרים אל ערבות מואב להלחם עמהם שם, וזה טעם "וישמע", ולכך ספר הכתוב "והוא יושב בנגב בארץ כנען" כי בא מארץ אחרת אל מקום ישראל וכו'

והוא מה שנאמר בספר שופטים (א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, ושם כתוב (פסוק יז) וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה וכו'

וטעם כי בא ישראל דרך האתרים - על דעת אונקלוס, כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב וחזרו להם הרגישו בהם יושבי הארץ, ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב בנגב ובא בדרך שהלכו הם עד הגיעו למחנה ישראל, ויפה פירש'


וכמה מילי מעלייתא אפשר ללמוד מדבריו לכאו'

א. הר ההר על גבול ארץ אדום הוא למזרח הירדן [וזה בא לשלול שלא נאמר היות והיו ישראל שם גם ערד ששמע היה שם בסמוך רק היה במערב הירדן ושמע ובא מרחוק] (והאע"ז כתב בפי' שערד היה במזרח הירדן, א"כ גם דעתו שישראל היו אז במזרח הירדן)

ב. גבול יהודה בנגב [כולל חברון וערד] הוא על יד הירדן [והיינו שהירדן יורד למטה לדרום הרבה יותר ממה שאנו מכירים] (אגב איני יודע היכן מצינו שערד סמוך לחברון חוץ ממה ששניהם בנגב, ולכאו' נראה שכתב כן מפני שהמרגלים הלכו לחברון וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת שלח 'כי הם היו תרים הר האמורי מצד חברון', ודעתו כאן שמלך ערד הלך בדרך המרגלים כדלקמ')

ג. הר ההר הנ"ל [שבאות א, שבעבר הירדן המזרחה] הוא בערבות מאב

ד. הר ההר הנ"ל הוא בסמוך למקום שבו שלחו ישראל המרגלים ושבו אליהם [ולפי"ז גם קדש ברנע היתה בעבר הירדן המזרחה בערבות מואב]

(ולעיל התקשיתי במה שכתב ריש סדר במדבר שספרו את ישראל בכדי לדעת 'מה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה', ולפי"ז לא קשה כלום שהרי מיד אחר המספר הלכו בדרך לקדש ברנע שהוא בערבות מואב, ושם יצטרכו ללחום [וכמו שאכן לחמו שם בסוף הארבעים עם מלך ערד ועם סיחון ועוג, ואם בתחילת הארבעים היו ממשיכים לארץ ישראל בודאי יצטרכו ללחום מיד את אותם המלחמות או בדומה להם, וגם לחמו שם בתחילת הארבעים עם העמלקי והכנעני]

ומה שכתב בפרשת שלח שהם היו ברוח הנגב ושם רצו לכבוש תחילה, היינו שהיו בעבר הירדן המזרחה -ערבות מואב- שכנגד הנגב, ורצו לעבור את הירדן באותו צד ולכבוש שם, וגם המרגלים עברו את הירדן בכדי ליכנס לארץ לצד חברון, ובסוף הארבעים בא מלך ערד ועבר את הירדן לצד מזרח ונלחם עמהם שם)

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ב' יולי 24, 2023 6:18 am

עוד בהנ"ל
כתב הרמב"ן ריש סדר דברים שמשה אמר להם לישראל 'ה' אלקינו דבר אלינו בחרב אחרי שנתן לנו עשרת הדברות שנכבש הארץ מיד ונעבר את הירדן וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה'
וגם מכאן משמע דדעת הרמב"ן דבכדי ליכנס לארץ אחר מתן תורה קודם גזירת המרגלים צריכין לעבור את הירדן כנ"ל
נערך לאחרונה על ידי בינה להבין ב ד' ינואר 03, 2024 11:26 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

אליסף
הודעות: 1124
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 6:11 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אליסף » ב' אוגוסט 07, 2023 11:45 pm

כ' הרמב"ן בעקב וגם בבשלח שבנ"י 'רעבו מאד' למן
מה כוונתו?
שכל יום היו רעבים? - מהכי תיתי?
או שבפעם הראשונה ששאלו, רעבו עד שנענה להם הקב"ה והמטיר את המן

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי באמונתו » ג' אוגוסט 08, 2023 2:09 am

דברים פרק ח פסוק ג (פרשת עקב):
וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ ...

אליסף
הודעות: 1124
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 6:11 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אליסף » ג' אוגוסט 08, 2023 4:09 am

ברור הרי על זה מדבר הרמב"ן
כוונתי שאם כונת הרמב"ן שכל יום 'רעבו מאד' כלשונו, למה יהיו רעבים? הלא שבעו מהמן של אתמול? רעבים לא יותר מכל אדם שקם בבוקר

חיים סופר
הודעות: 447
הצטרף: א' מאי 30, 2021 9:28 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי חיים סופר » ד' אוגוסט 09, 2023 2:09 am

ברמב"ן על ויקרא פרק כג פסוק מב
ופשוטו של מקרא על דרך הקבלה, מפני שאמר הכתוב תורה אחת יהיה לכם [ו]לגר ולאזרח הארץ, ואמר (שם טו טו) ככם כגר יהיה לפני ה', לא יצטרך להשיב ולהזכיר בכל מקום כל האזרח והגר ואמר כל האזרח בישראל, ע"כ.

וראיתי כל הדפוסים החדשים פה אחד הגיהו וציינו (במדבר ט יד) והגיהו (תורה) [חוקה]
רק איזה מהם עזבו נוסחא הישנה בעיגולים וכמה ומהם מ"י מחקו לגמרי גירסא הישנה

ואני עומד משתומם על מה זה ועל מה זה הגיהו והלא מקרא מפורש יש
שמות יב, מט
תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָֽאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶֽם
ולכאורה יותר מבואר שכיון לפסוק זה דהוא קודם ובזה אתי שפיר לומר דכיון שכבר הזכיר התורה בשמות ענין זה לא הוצרך לחזור עליו בכל פעם משא"כ מה שהזכיר כן בסדר במדבר לא אתי שפיר כ"כ

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי באמונתו » ד' אוגוסט 09, 2023 5:21 pm

"לכם לגר ולאזרח הארץ" יש בפרשת בהעלותך בלבד.

חיים סופר
הודעות: 447
הצטרף: א' מאי 30, 2021 9:28 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי חיים סופר » ה' אוגוסט 10, 2023 6:34 am

אכן ידעתי מזה - ונכון להגיה כן אם מספר מילים הוא הדרך המוביל והקובע בהגה
אך כפי הכוונה יותר נכון להביא פסוק הקדום מינה - כי איך יקשה למה נזכר כאן גר מכיון שיאמר במאוחר תורה אחת
והבן
ומסתבר כי לא דק המעתיק בהבאת הפסוק כלשונו - אך ברור כי כוונת הרמב"ן היתה לפסוק דפרשת שמות

עושה חדשות
הודעות: 12556
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' אוגוסט 13, 2023 1:11 am

הרמב"ן בפ' ראה, מה פשר המילים המודגשות?

ועל דרך האמת עצרת היא כנסת ישראל, ובא ללמדנו סוד היום. אבל איננו שוה לעצרת של שמיני, כי השמיני רגל בפני עצמו, והקרבן של כנסת ישראל ואיננו כקרבנות של שבעת הימים, אבל שביעי של פסח הוא מכלל הרגל ועצרת, כי לפעמים תמנה שמינית ולפעמים תהיה בכלל, והנה היא כשבת שיש בה זכור ושמור, כבוד יום וכבוד לילה. והקרבן בשביעי מכלל הרגל, ועל כן אמר כאן עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה, ושם אמר והקרבתם אשה לה' עצרת היא, כי האשה עצרת, ולכך היא סעודה קטנה, והמשכיל יבין. ולא הזכיר כאן השמיני של חג, שכבר הוזכר, ואיננו חייב שנעלה בו לרגל פעם אחרת:

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי באמונתו » א' אוגוסט 13, 2023 1:22 am

רמב"ן שמות כ':ז':
ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור, ועל הכלל יהיה הזכירה ליום והשמירה ללילה, וזהו מאמר החכמים: שאומרים בערב שבת: בואי כלה בואי כלה, בואו ונצא לקראת שבת מלכה (בבלי ב"ק ל"ב:), ויקראו לברכת היום קִדושה רבה (בבלי פסחים ק"ו.) שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה.
הרמב"ן רומז אל ה"סוד גדול" הזה בעוד מקומות. זכור כמו זָכר, שמור כנגד נקיבה, ומידת זכור - זָכר ביום, מידת שמור כנגד נקיבה היא בלילה.
(וינוחו בה/בו/בם, מפני שמנחת שבת עת רצון, הזדווגות שתי הבחינות אל שלימות אחת).

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ד' אוקטובר 18, 2023 2:10 am

בינה להבין כתב:ב. גבול יהודה בנגב [כולל חברון וערד] הוא על יד הירדן [והיינו שהירדן יורד למטה לדרום הרבה יותר ממה שאנו מכירים]


ועוד ראי' לזה ממ"ש בפרשת וזאת הברכה (לד א) "ויהודה נטל כל דרומה של ישראל מן הירדן ועד הים"

מן הדרום
הודעות: 708
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 11:26 am

דברי הרמב"ן על שמשון

הודעהעל ידי מן הדרום » ו' דצמבר 29, 2023 1:32 pm

כתב רמב"ן בפרשתנו

"לישועתך קויתי ה'" - לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון שהוא הנחש הזה כדכתיב (שופטים ב יח) והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט והוא היה האחרון לשופטים כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם ובימיו מלכו המלכים וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה אמר לישועתך קויתי ה' לא לישועת נחש ושפיפון כי בך אושע לא בשופט כי תשועתך תשועת עולמים

לא הבנתי, הרי המלכים שמלכו אחר כך נלחמו ונצחו, בעיקר דוד
אז גם לכתחילה שמואל אמר שה' אינו רוצה שימנו מלך
אבל אחרי מעשה, מסיבה כלשהי נהיו מלכים
ואף מלך המשיח עושה מלחמות כלשון הרמב"ם
ולא אומרי- לישועתך קויתי ותו לא

בינה להבין
הודעות: 134
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2022 5:51 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי בינה להבין » ה' פברואר 29, 2024 6:10 pm

ברמב"ן (שמות ל לד) כתב "כי 'אקסי' עץ בארמית"
היכן מצינו כן?


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים