מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 17, 2021 2:06 pm

צופה_ומביט כתב:הרא"ש:
ראש 1.jpeg

ראש 2.jpeg



תבורך מן השמים!

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 23, 2021 4:23 pm

תצוה
כח ב
והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן ויתכן שיהיו צריכין כוונה ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (פסוק ג) שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי


ומבואר בדברי רבינו שצריכים שני דברים שאחד שבגדים יעשו לשמה, והשני שיכוון בהם הכוונות המיוחדות שלהם.

וצ"ע דרבינו במלחמות ה' (סוכה ד. בדפי הריף) שהביא מהירושלמי מח' בין רבנן ורשב"ג, וכתב שם
מ״מ, למדנו פלוגתא דרשב״ג ורבנן בכל דבר שבקדושה, כגון פלוגתא של כתיבת תפילין ומזוזות ובגדי כהונה ואבני מזבח וכיוצא בהן, דבכולן לרשב״ג צריכין לשמן ולרבנן הזמנה לאו מלתא היא ולא מיתפסי בקדושה וא״צ לשמן, עד שיפרוט לך הכתוב, כגון עשיית ציצית וכן ס״ת וע"ש שהאריך בזה
ועכ"פ פסק כרבנן שלא בעי לשמן בבגדים. וראיתי שכבר נתעורר הגאון בעל התכלת מרדכי בזה.

עוד יש להקשות מהגמ' ביומא כה.
כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה כהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד, מבואר שכהן עובד עבודת יחיד בבגד שלא נעשתה לשמה.


ושמעתי לתרץ שיתכן ודין זה שכתב רבינו היה הוראת שעה ואין הדין לדורות, ואם כנים הדברים יתורץ שתי הקושיות.

והנה במה שכתב רבינו שמעבר לעשיה לשמה גם צריך כוונה, לכאורה לא יתכן שכוונתו שצריכים לכוונה כמו "מצות צריכות כוונה", דהא דעת רבינו בהשגותיו בספר המצוות (מצות עשה לג) דעשיית הבגדים אינו אלא הכשר מצוה, ומה שייך בו כוונה לשם מצוה? ובאמת נראה שכוונת רבינו שהיו צריכים כוונה לעליונים בעניינים הנשגבים שעליהם הבגדים רומזים. וא"כ לכאורה גם זה אינו דין לדורות שצריכים לעשות את הבגדים בכוונה כזה, וא"כ כל מה שכתב רבינו בפסקא זו היה דין רק לאותו שעה ולא לדורות, והכל מיושב.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ג' פברואר 23, 2021 4:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 23, 2021 4:25 pm

תצוה
כח ה
"והם יקחו את הזהב" - הנה כל הצואות עד כאן היו במשה עצמו ועשית תעשה (לעיל כו א) ועתה צוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים ולכן אמר והם יקחו את התכלת ואת הזהב שיקבלו הנדבה מן הצבור ויעשו בה את הבגדים והטעם לאמר שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה כי נאמנים הם כענין שנאמר (מלכים ב יב טז) ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים


והנה בגמ' ב"ב ח:
אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות כח, ה) והם יקחו את הזהב וגו' שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן
(ועי' יו"ד רנ"ז ס"ב).
וצ"ע שהרי רבינו לומד מהפסוק "והם יקחו את הזהב", שנאמנים הם, והגמ' למד מ"והם" שצריך שניים לשררה, הלא לכאורה משמע שגם לנאמנות צריך שתיים, כי זה המשך הפסוק "והם יקחו את הזהב"?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 24, 2021 11:26 am

תצוה
כח לא
אבל המעיל כסות מקיף את הגוף כלו מצוארו ולמטה עד רגלי האדם ואין לו בית יד כלל ובשאר המעילים יש לו בית צואר כנגד כל הצואר תפור בו ואותו בית צואר נקרא פי מעיל וצוה הכתוב שיהא ארוג עמו והמעיל כלו מחולק מלפניו עד למטה מכניס ראשו בנקב פיו ונמצא צוארו חגור בפי המעיל ומלפניו שתי כנפים מכסה בו ומגלה כרצונו כמין גלימא שאין לה בית ראש שחלקו התפירה שלפניה מקמי שפה ולמטה ולכן יבא בו לשון עטיה לעולם.


וברמב"ם פ"ט ה"ג מהלכ' כלי המקדש:
המעיל כולו תכלת וחוטיו כפולין שנים עשר ופיו ארוג בתחילת אריגתו. ואין לו בית יד. אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד.


ועי' במנחת חינוך (מצוה צ"ט אות ד), שהקשה למה לא היה המעיל חייב בציצית מאחר שהיה לו ארבע כנפות.

והנה במרכבת המשנה כתב:
דהרמב"ן ביאר שאין המעיל כעין חלוק כדפי' רש"י דהא כתיב עוטה מעיל והחלוק שיש לו בית יד נקרא לבישה ולא עטייה אלא ודאי שהמעיל צורתו כעין מנטי"ל שלובשין האשכנזים בבית הכנסת שאין לו בית יד אלא שהיה שינוי בצורת המעיל מה שהיה שפה לפיו באריגה סביב בית הצואר ודרך שם הכניס ראשו והיה לו שני כנפים ר"ל שנחלק ואינו כבגד מחובר סביב לגוף וכמ"ש הרמב"ן שהתפירה שלצד פנים חלוק כדכתיב ויחזק בכנף מעילו ויקרע מכלל שפתוח לב' כנפים כעין מנטי"ל שמכסה ומגלה כרצונו ודלא כהבנת פאר הלכה שהיה נחלק לצדדין כעין ד' כנפות אלא דפי' נחלק שאינו מחובר סביב הגוף ודברי רבנו אות באות כדעת הרמב"ן.
והיינו שלדעת הרמב"ם ורבינו היה רק שתי כנפיים ולא ארבע.
ולכאורה זה מדוייק במה שכתב רבינו ונמצא צוארו חגור בפי המעיל ומלפניו שתי כנפים מכסה בו ומגלה כרצונו כמין גלימא שאין לה בית ראש שחלקו התפירה שלפניה מקמי שפה ולמטה.
אבל בהמשך דברי רבינו נראה שאכן היה ארבע כנפות, שכתב רבינו:
אבל רבותינו אמרו שהיו שבעים ושנים זגין ובהם שבעים ושנים ענבלין ותולה שלשים וששה מצד אחד ושלושים וששה מצד אחר כדאיתא בזבחים בפרק המזבח (פח) ומכאן תלמוד שאינו כמין חלוק וכתנת אלא יש לו כנפים.
והנה לדעת המרכבת המשנה, איך יהיה שלושים וששה מצד אחד ושלושים וששה מצד אחר, הלא הכל אחד מלמטה חוץ ממה שפתוח מלפניו לשתי כנפיים? וא"כ לכאורה מבואר כאן כמנחת חינוך, שהיה שתי צדדים כעין הטלית קטן שלנו, ושפיר אמרו שלושים וששה מצד אחד ושלושים וששה מצד אחר.

רציני
הודעות: 853
הצטרף: ד' יולי 30, 2014 5:28 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי רציני » ד' פברואר 24, 2021 5:19 pm

לעמל יולד כתב:תצוה
עוד יש להקשות מהגמ' ביומא כה.
כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה כהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד, מבואר שכהן עובד עבודת יחיד בבגד שלא נעשתה לשמה.

לכאורה אפשר לבאר את הגמרא שעשתה לשמה

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 24, 2021 7:47 pm

ז"ל רש"י שם "כדקתני רב שמואל בר יהודה - לקמן בפרק ג' (דף לה:) שהיו אמותיהן של כהנים עושות לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה להראות תפארת עושרן ונוי מלאכתן וכמה הן מהדרות מצות דקתני כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד:"

והיינו שעשו את הבגדים לבניהם לצורך הדיוט, וכהן שרוצה יוכל לעבוד בה עבודת יחיד, וע"ש עבודתו מקדש את הבגדים.

רציני
הודעות: 853
הצטרף: ד' יולי 30, 2014 5:28 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי רציני » ד' פברואר 24, 2021 7:52 pm

סליחה על אי הבנתי.
מאיפה כת"ר מביא ראיה? ממה שכתוב שלהראות עושרן ונוי מלאכתן?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 24, 2021 8:05 pm

הגמ' מקשה שם ע"פ מה שהביא ברייתא שהכהנים היו לבושים מצנפות בעת הפייס, ואי סלקא דעתך בבגדי חול מצנפת בבגדי חול מי איכא וע"ז הגמ' עונה אין, כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה כהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד 
והיינו שאכן היו לבושים בבגדי חול, כי אמותיהם של הבנים היו עושות בגדים עבור בניהם כעין בגדי קודש, אבל עכ"פ היו בגדי חול.

הרי מפורש שהיו עושות את הבגדים כבגדי חול.

רציני
הודעות: 853
הצטרף: ד' יולי 30, 2014 5:28 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי רציני » ד' פברואר 24, 2021 8:08 pm

בגדי חול זה משום שלא תרמו אותם לבית המקדש או בגלל הלא לשמה?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 24, 2021 9:13 pm

רציני כתב:בגדי חול זה משום שלא תרמו אותם לבית המקדש או בגלל הלא לשמה?


האמהות עשו את הבגדים שבניהם ילבשו אותם כבגדי חול, ולא כבגדי כהונה, מה שייך לשמה בזה? הרי לא עשו את הבגדים בכלל כבגדי כהונה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' מרץ 03, 2021 4:06 pm

כי תשא
ל לד
"נטף" - הוא צרי וכתוב בפירוש רש"י והצרי קורין לו טריאקה ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים או המגיד כחש לו כי הטריאקה איננה סם אחד אבל היא מרקחת רבת ההרכבה יכנס בה שאור ודבש ובשר שקצים ורמשים כי יכנסו בה אבק העקרבים ובשר האפעה כי לכך נקראת כן כי הארס בלשון יון תריאק וכן בלשון תלמוד טרקיה חויא (שבת קט) וכן הוזכרה המרקחת בלשונם כי טוריאקה לכוליה גופא (נדרים מא) וחלילה שיכנס בקטורת בשר שקצים ורמשים


הנה לעיל פסוק כג כתב רבינו ואחרים (הראב"ד בהל' כלי המקדש פ"א ה"ג) אמרו איך יכנס בקטרת ובשמן הקדש דם חיה טמאה גם זו אינה קושיא כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחייה אין בו לא טומאה ולא מאוס.
וע"ש בכסף משנה שתירץ דברי הראב"ד מ"ש שאין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה כ"ש דם חיה טמאה יש לומר שכיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא והוא בשם מריח ריח טוב ביותר למה יגרע. והנה רבינו לא נקט כדבריו לתרץ דברי הראב"ד כי בפסוק כאן מבואר לכאורה בדברי רבינו שדעתו אף "אבק העקרבים" אינו ראוי להיות בקטורת עכ"פ.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' מרץ 03, 2021 4:08 pm

כי תשא
לא יג
"אך את שבתותי תשמורו" - אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן לשון רש"י ולא נתכון אצלי כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת אבל המיעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין את השבת וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ"ח ה"ה) ומנין שספק נפשות דוחה שבת רבי אבהו אמר רבי יוחנן אך את שבתותי תשמורו מיעוט ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בה בכאן


והנה בפרשת ויקהל לה ב כתב רש""י
"ששת ימים" - הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת,

ורבינו כתב שם
"אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה" - אמר "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות" על מלאכת המשכן וכל כליו וכל עבודתו והקדים השבת לאמר כי ששת ימים תעשה מלאכת אלה הדברים ולא ביום השביעי שהוא קדש לה' ומכאן שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ולא ממדרש אך כמו שפרשתי בסדר כי תשא (לעיל לא יג).


וצ"ע בין לרש"י ובין לרבינו למה צריכים שתי לימודים שאין מלאכת המשכן דוחה שבת?

ואולי לרבינו יש ליישב ע"פ מה שכתב שם בריש הפרשה
ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה
ולכן משה חזר גם על אזהרת השבת.
אבל לרש"י צ"ע טפי שהרי כתב להדיא בפסוק לא יח
"ויתן אל משה וגו'" - אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן.
וצ"ע

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' מרץ 03, 2021 4:09 pm

כי תשא
לג ז
אבל לא יבא זה כהוגן ממה שאמר הכתוב (דברים ט יח יט) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וגו' וכתיב (שם ט כה) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום האחרונים אחר שנאמר לו (להלן לד א) פסל לך ועלה אלי ההרה כי היו ברצון וכבר ביטל להשמיד אתכם

וקשה שהלא רבינו עצמו ביאר לעיל לב יא
ואמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו' כאומר הוצרכתי להתנפל לפני ה' בעבורכם ארבעים יום כי מתחלה אמר ה' להשמיד אתכם עד שהתפללתי אליו אל תשחת עמך
, וא"כ למה לא יבאר כך גם לדעת הפרקי דרבי אליעזר?

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' מרץ 05, 2021 2:05 pm

גירסאות הפוכות!!

לב, כא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה.

פירש"י: מה עשה לך העם הזה - כמה יסורים שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה. והקשה עליו הרמב"ן: ואיננו נכון בעיני, כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור. ואולי אמר לו כן להגדיל אשמתו, ויעו"ש.

והנה בדברי הרמב"ן מפורש שנקט שזה חטא דיהרג ואל יעבור, וזה חידוש, שאם מצד לפני עור על חטא ע"ז שיעברו העובדים לעגל, הרי שפתי הרמב"ן ברור מללו בספר תורת האדם (שער המיחוש ענין הסכנה) וז"ל, ואי קשיא לך והא אמרינן גבי קאקי ודמונקי דיהבינן להו ופלחי בהו לבי נורא משום דלהנאת עצמו הוא, התם נמי לאו ע"ז ואבק ע"ז הוא אלא משום ולפני עור לא תתן מכשול, דהוא משאר חייבי לאוין שבתורה ואיסורא דשייכא בשאר כל המצות וכו'. הרי מפורש דלפנ"ע דע"ז דינו ככל הלאוין.

ועי' קובץ הערות בהשמטות סי' מח שעמד בזה וכתב: אמנם באמת אין כוונת הרמב"ן ללאו דלפ"ע, אלא ללאו דואלהי מסכה לא תעשו לכם, וזה מאביזרייהו דע"ז, עיין בהשגותיו לספר המצוות ל"ת ה'. [ויעו"ש עוד], וכ"כ בספר אמת ליעקב כאן.

[ועי' באוה"ח כאן שנקט בפשטות שגם על עשיית פסל אין דין אביזרייהו אלא כלאו, "פירוש לצד שאיסור מעשה עבודה זרה לאחרים אינו אלא בלאו (רמב"ם הל' ע"ז פ"ג) ומלקות לבד הוא שחייב, ואין זה מדברים שנאמר בהם יהרג ואל יעבור וכל שאנסוהו הרי זה פטור, יעו"ש].

ויש לציין שבדברי הרא"ם חזינן שהיתה לו גירסא הפוכה
"הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואיננו נכון בעיני, שאין החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור. ואני שמעתי ולא אבין, כי גם רש"י ז"ל לא אמר אלא שהיה לו לסבול יסורין, לא שיהרג".

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ש' מרץ 06, 2021 11:38 pm

לכאורה פשוט כגרסא שלפנינו, אחרת אין לדברים מובן.

ובגוף הדברים:

א. בתנחומא תצוה סימן י כתב וז"ל: "וּמָה רָאָה שֶׁיְּגַדֵּל לְאַהֲרֹן וּבָנָיו לְקַדֵּשׁ אוֹתָם? אָמַר רַבִּי מָנִי דְּשָׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמְרוּ לְאַהֲרֹן, קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים (שמות לב, א). עָמַד חוּר בֶּן כָּלֵב וְגָעַר בָּהֶן, מִיָּד עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. רָאָה אַהֲרֹן וְנִתְיָרֵא מֵעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו (שמות לב, ה). הֱוֵי קוֹרֵא בּוֹ, וַיִּירָא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. תֵּדַע לְךָ שֶׁהָרְגוּ לְחוּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָהָר מָה אָמַר לָהֶם: הִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵיהֶם (שמות כד, יד). כְּשֶׁיָּרַד, אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהִזְכִּיר לְחוּר לֹא בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת. וּמַהוּ אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ וְגוֹ' (שמות לב, כא) הֱוֵי, שֶׁהָרְגוּ לְחוּר.

וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ (שמות לב, ה). מִיָּד נָטַל שָׁם טַס נֶזֶם שֶׁל זָהָב וְהִשְׁלִיכוֹ לָאוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה (שמות לב, כד). וְהָיָה אַהֲרֹן מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יֵשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו כְּלוּם. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי, לְרוֹמֵם וּלְגַדֵּל לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, לְפִי שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו שֶׁלֹּא עָשָׂה אַהֲרֹן אֶלָּא מִיִּרְאָה, וּלְפִיכָךְ הוֹדִיעָם שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו כְּלוּם".

מפורש כאן שמחד - אהרן עבר כאן איסור [אחרת מה צורך לטעם שעשה מיראה שיהרגוהו], ומאידך - שהיה זה איסור שאינו ביהרג ואל יעבור.

וכ"ה בתנחומא כי תשא סימן יט: "מיד עמד חור וגער בהם. עמדו עליו והרגוהו. כשראה אהרן כך, נתיירא והתחיל מעסיקן בדברים, והם אומרים לו, קום עשה לנו אלהים. והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים. אמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו, חס ושלום שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה. כיון שלא שמעו להם, מה כתיב, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם. אמר רבי ירמיה, כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכג א), אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כרחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם וכו'".

ב. ראה ברמב"ן לב, א בביאור כלל ענין חטא העגל, שלא היה כאן עניין של ע"ז כלל אפילו מצד ישראל, וכל שכן שלא מצד אהרן (ולהלן בפסוק ה כתב שעכ"ז לאחר שכבר נעשה העגל היו בישראל כאלה שכיוונו אליו כאלוהות עיי"ש, אבל עכ"פ לא זו היתה תביעתם מאהרן מתחילה, וא"כ על אהרן אין טענה כלל אפילו לא של לפני עיוור, ולהלן פסוק ו מוכיח זאת בראיה עצומה מזה שלא נאמר למשה "לך רד" ביום שעשו את העגל אלא רק ביום ממחרת שאכלו ושתו וצחקו לפניו). ומאידך להלן שם פסוק ד כתב שעברו בזה על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ושולח לדבריו בפסוק זה ויל"ע היטב. (ואולי כוונתו על אלו שלמחרת כיוונו אל העגל כאלוהות ממש?). ובפסוק ז אומר שגם אלו שלא זבחו וחטאו בעגל ממש חטאו בקיצוץ בנטיעות, וביחד עם החוטאים בעגל בע"ז ממש היו רוב העם, ועל כן היה כעס בכל העם להורגם, ושונה שוב ואומר שרוב החוטאים היו רק במחשבה רעה כמו שפירש לעיל, ומעט חטאו בעגל בע"ז ממש (וגם זה רק לאחר שנעשה, כך משמע בדבריו לעיל וכנ"ל).

וצ"ב רוב ישראל שרק רצו מורה דרך וכו' כביאור הרמב"ן על איזו עבירה עברו. והוא בעצמו כותב שהיה זה חטא במחשבה בלבד שרק ה' היודע מחשבות ולבות ידע אותו, כלומר לכאורה מפורש בדבריו שלא היה זה הלאו של "אלהי מסכה לא תעשו לכם". ואולי זהו חטא של "אל תפנו אל האלילים" [ראה רמב"ן שם] וביותר לפי דרשת חז"ל "אל תפנו אל מדעתכם". וצתו"ב.

ג. ובפסוק דידן פסוק כא ויכוח משה עם אהרן, לכאורה תמוה מה שכותב הרמב"ן שעבר אהרן איסור של יהרג ואל יעבור, ודלא ככל דבריו לעיל. והתשובה לכאורה שכ"ז כותב כאן הרמב"ן בביאור טענת משה [שחשב שהיתה כאן ע"ז ממש] לפני ששמע את תשובת אהרן [שהסביר למשה מה שביאר הרמב"ן לעיל, והובא ברמב"ן הנ"ל בפסוק א כראיה לדבריו].

ובהמשך דבריו כאן מדייק הרמב"ן את טענת משה עצמה מדוע אינו טוען לאהרן על חטא עצמו אלא רק על מה שהחטיא את העם, ומסביר הרמב"ן "ויתכן שגם משה נכון לבו בטוח בצדקת אחיו שכוונתו לא היתה רעה אבל על אשמת העם האשים אותו כי היה ראוי להוכיחם והם נכשלו על ידו והוא השיב שהטעוהו בדבריהם". וכלומר שגם לפי מחשבת משה שהיה כאן חטא ע"ז ממש ידע שאהרן לא חטא בעצמו אלא רק הכשיל את ישראל בע"ז [לפי מחשבת משה, ואהרן הסביר שגם זה לא היה, כי ישראל ביקשו ממנו משהו אחר כנ"ל].

והנה, למרות שכתב כן הרמב"ן - עכ"ז לא חזר כעת לפרש כפירש"י את לשון הפסוק "מה עשה לך העם הזה" [איזה יסורים הביאו עליך עד שהכריחוך לעשות להם את העגל] ומשמע שעדיין נשאר הרמב"ן [לפי מחשבת משה כנ"ל] שזה ביהרג ואל יעבור, גם אם מחשבת אהרן היתה לשמים ורק הכשיל את העם, זה בעצמו הוא יהרג ואל יעבור. ודלא כדבריו בתורת האדם. וצ"ע.

ומאידך - לא כותב שמשה טען לאהרן שזה בעצמו חטא, היינו שאהרן בעצמו חטא במה שהכשיל את העם [שא"כ זהו שוב חטא של אהרן - ואף ביהרג ואל יעבור - והרי הרמב"ן בא לבאר מדוע לא טוען משה לאהרן שהוא בעצמו חטא], אלא שמשה רק אומר לאהרן שהביא על העם חטאה גדולה, והיה לו להוכיחם, והם נכשלו על ידו.

וצ"ב מה פשר דבר, איך מחד הכשלת הרבים בע"ז [לפי מחשבת משה כנ"ל] הוא חטא של יהרג ואל יעבור [כך משמע ברמב"ן כנ"ל מזה שלא חזר לפרש את הפסוק כפירש"י] - ומאידך אינו נחשב לאהרן לחטא עצמי. וילי"ש שעצם מה שהחטא כאן [אף אם הוא ביהרג ואל יעבור] הוא רק משום הכשלת הרבים ולא שאהרן בעצמו חטא בעגל, זהו דקדוק לשון משה "הבאת עליו חטאה גדולה" [שבא הרמב"ן ליישב], וכלול בזה חומר האיסור לעשות כן, שהוא ביהרג ואל יעבור [לפי דיוק דברי הרמב"ן כאן כנ"ל]. והרמב"ן בא רק ליישב מדוע גם לפי מחשבת משה שהיה כאן חטא ע"ז ולא שמע עדיין כלל הסברים מאהרן -עכ"ז לא אמר לאהרן שהוא בעצמו חטא בעצם מה שעשה עגל, היינו בחטא העגל בעצמו. ואת זה יישב כנ"ל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' מרץ 09, 2021 1:02 pm

ויקהל (יתרו/ אמור)

לה ג
ורצה רבי נתן לומר שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש שכבר אמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (לעיל טז כג) אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין יהיו מותרות כי זה מעונג שבת לכך נאמר לא תבערו אש לאסור הכל


הנה מבואר בדברי רבינו שעונג שבת הוא מן התורה. ורבינו נקט כן לשיטתיה, ע' משנ"ב (ובשע"צ שם) ריש סימן רמ"ב שהביא דברי רבינו בפרשת אמור כמקור שעונג שבת מדאורייתא, כי כתב שם רבינו (כג:ב)
וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות נקיה ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר בקבלה (נחמיה ח י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם והנה "מקרא קדש" מלשון קרואי העדה (במדבר א טז) אחרי כן יאכלו הקרואים (שמואל א ט יג) וכן על כל מכון הר ציון ועל מקראיה (ישעיהו ד ה) המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט א) לשון מאורע בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש.
ורבותינו ז"ל אמרו (ספרי פנחס קמז) ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקדש וגם זה דעת אונקלוס.

ועי' מה שכתב הב"ח בריש רמ"ב
נראה דלפי דבשבת איכא ב' מצות, א' מצות עשה לקדש את השבת כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו ודחז"ל זכרהו על היין ובכלל זה לענגו וכמ"ש ישעיה (נח', יג') וקראת לשבת עונג, ב' שלא לעשות כל מלאכה

והיינו שהב"ח נקט כדעת רבינו שעונג שבת מן התורה, רק מפסוק אחר, כי רבינו למד הדין מפרשת אמור וכנ"ל, והב"ח למד מזכור את יום השבת לקדשו.

אמנם רבינו בפרשת יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו כתב:
וטעם "לקדשו" - שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר (ישעיה נח יג): "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד". והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מלכים ב ד כג): "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת", שהיה דרכם כן. וכך אמרו רז"ל (ראש השנה טז.): "מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל". וזה טעם שביתת הבהמה, שלא תהא בלבנו מחשבה עליה.


הרי רבינו גם הזכיר עניין העונג בפסוק דזכור את יום השבת לקדשו, והנה העונג שהזכיר אינו עונג דאכילה ושתיה אלא "לתת עונג לנפשנו בדרכי ה'". ובאמת נבוך אני בכוונת דברי רבינו אלו, שהלא הגמ' בפסחים סח: (וע"ע שבת קיח:) למד מפסוק וקראת לשבת עונג שלכ"ע בשבת בעינן לכם, והיינו במאכל ובמשתה, ומדברי רבינו לא משמע שביאר רק טעם העונג של מאכל ומשתה שצריך להתפנות ללמוד את דבר ה', אלא שהעונג צריך להיות עונג צריך להיות עונג רוחני ממש, ולא הזכיר מאכל ומשתה בכלל. ולכאורה בגמ' כתוב להיפך ממש, שמקרא זה ידעינן שבשבת בעינן לכם?

ועכ"פ נראה שרבינו למד דין עונג משני פסוקים, בפרשת יתרו למד שהעונג צריך להיות עונג שכולו לה' ומפרשת אמור שיהא עונג של מאכל ומשתה.
וצ"ע למה בעינן תרי פסוקים? ומה שתי העניינים האלו בעניים העונג?
(ובאמת גם באמור התחיל רבינו שהמצוה להיקבץ בבית ה' ויתכן שכוונתו למה לכעין מה שכתב בפרשת יתרו, כדרך שביאר שם זכור את יום השבת שנזכור מעשה בראשית ונודה שיש לעולם בורא, והמשיך עם עניין העונג בפירושו ב"לקדשו", וא"כ יותר צ"ב למה לי תרי פסוקים).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' מרץ 09, 2021 1:09 pm

ויקהל
לה כב
"וטעם ויבואו האנשים על הנשים" - בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר וכלן היו להן ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד ובאו תחלה והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן

וקשה שלעיל (יב ח) פירש רבינו ויבואו האנשים על האנשים כמו "ובמצות עם מרורים יאכלהו" , והיינו לא שהנשים היו שם תחילה ונטפלו להם האנשים, אלא הנשים עם האנשים, וצ"ע.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' מרץ 09, 2021 1:19 pm

וטעם "לקדשו" - שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר (ישעיה נח יג): "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד".


לענ"ד כוונת הרמב"ן כאן להביא/להוכיח רק ממילים אלה שהדגשתי, היינו מה שהפסוק בישעיה קורא לשבת "[יום] קדוש ה'". לא מהעונג והכבוד המוזכרים שם, ולא אותם פירש כאן כעסק ועונג מהקדושה. [אם כי הזכיר בתוה"ד שניתן עונג לנפשנו בכך, כנראה מהקשר הפסוק כולו שא"א להתעלם ממנו]. והיינו מזה שנקראת השבת "קדוש ה'" מבינים אנו מהו "זכור את יום השבת לקדשו", היינו שנקדשהו בזיכרון ה' ועסק ברוחניות וכו', ונעשה את היום הזה קודש לה' ונעסוק בענייני הקודש.
ומה שהביא את הרמב"ן לפרש פסוק זה כך, ולא ע"ד שפירש "מקרא קודש" בפרשת אמור על עונג גשמי, כי לא מדובר כאן על הזמנה והכנה ועשיה, אלא על "זיכרון", ומה שייך "לזכור" מאכל ומשתה וכו'. ומה טעם יש בה. אלא הכוונה לזכור את הקודש ואת הקדוש ב"ה.

ורק שהפסוק בישעיה אומר, דהיות שיום השבת הוא יום "קדוש ה'" - על כן יש לענגו ולכבדו [כמו כל "מקרא קודש" בתורה, שפירשו חז"ל קדשהו] במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, וכמש"כ הרמב"ן בפרשת אמור. וקראת לשבת [יום שביתת הקב"ה מהבריאה והנח"ר שלו בה, ושביתתך מעסקי העולם והתמקדותך בקב"ה] עונג, [מדוע? משום שהוא / וליום שהוא] קדוש ה' [על כן יהא יום זה] מכובד.

[וכן, ידוע שלחז"ל פשוט שככל שהיום יותר קדוש לה' כך יש יותר לשמוח בו באכילה ושתיה וכסות נקיה, וכך הבינו את ציוויי התורה הנ"ל, כמפורש בנחמיה ט' לגבי ר"ה ש"קדוש היום לאדוננו" ולכן "אכלו משתנים ושתו ממתקים" וכו'. ועד כדי ששאלו חז"ל במה מתקיים מקרא קודש ביוכ"פ, וענו בכסות נקיה, וכבר האריכו המדברים בזה ואכמ"ל].

נמצא לענ"ד שאין שום סתירה ומבוכה בדברי הרמב"ן. זכור את יום השבת לקדשו, היינו לזכור את הקודש ולעסוק בקודש ביום זה, ועל כן נקרא יום זה "יום קדוש ה'". ומקרא קודש וכן ציווי הפסוק בישעיה הוא לענג את השבת במאכל ומשתה וכסות נקיה [באשר הוא יום קדוש ה' כנ"ל].

וזה טעם שני הפסוקים. אין כאן שום כפילות. האחד מגדיר מה עניינו של יום השבת [זכור את יום השבת לקדשו וכנ"ל], והאחד [שגם הוא מזכיר מהות זו, ששבת היא יום קדוש ה'] מצוה על העונג הגשמי בו. [ומזכיר את היות השבת יום קדוש ה' כנימוק לציווי, ולכן את חלק זה מהפסוק מביא הרמב"ן כהוכחה לביאורו ל"זכור את יום השבת לקדשו"].

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' מרץ 09, 2021 1:27 pm

ברור שזה כוונת הרמב"ן לבאר את סיום הפסוק "לקדשו", וסיום הפסוק "לקדוש ה' מכובד".
אבל, האם לדעתך העונג שבת שהזכיר בפרשת יתרו אין לו שום קשר עם המושג "עונג שבת" שאנו מכירים ושהזכיר שבפרשת אמור?
ועוד לכאורה היה רבינו צריך להזכיר "וקראת לשבת עונג" שמצווים שיהיה עונג שבת, וזאת בכדי שנוכל להתפנות לדרכי ה'. אבל לא כתב כן, אלא ביאר את כל העונג כעניין רוחני כאן.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' מרץ 09, 2021 1:49 pm

לגבי מה שהזכיר גם כאן שיהיה בזה עונג לנפשנו, כתבתי שאולי זהו כי א"א להתעלם מהקשר הפסוק בישעיה שמדבר על עונג, אבל לא זה עיקר עסקו של הרמב"ן כאן, וגם אילו לא היה בזה עונג עדיין היה העיסוק ברוחניות ובקב"ה עניינו של יום השבת. יום שבית המענייני העולם והתעסקות בקודש.

אני לא ראיתי בדברי הרמב"ן בשום מקום [ולכן גם לא התייחסתי להצעה זו בדבריי לעיל] שלעונג הגשמי בשבת יש מטרה והיא כדי להיות פנויים לעסוק בקודש. [לכאורה זה עוד מטריד, ואל מפנה]. אלא כתבתי שדבר פשוט הוא בתורה ובחז"ל שיום קדוש יש לכבד ויש לשמוח בו. זהו יום מיוחד, יום נעלה, וממילא יש לכבדו ולשמוח בו. וכיצד היא שמחת בני אדם [כל עוד לא הפכו למלאכים]? במאכל ומשתה וכסות נקיה. זה מה שאומר הפסוק בישעיה, בהיות שזהו יום שבת ויום קדוש ה', לכן יש לענגו ולכבדו.

כלומר העונג והכבוד של שבת אינם אמצעי להיותו אצלנו "קדוש ה'" אלא תוצאה מהיותו "קדוש ה'".

ממילא כאשר הרמב"ן עוסק בביאור הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" שהפסוק עצמו לא הזכיר עונג וכבוד, והרמב"ן עסוק לבאר מהו עסק הקודש בשבת, אין זה מעניינו ולא דחוף לו כלל להזכיר כאן שמשום קדושת יום זה יש לענגו ולכבדו. זה יסביר הרמב"ן בפרשת אמור, שם אומרת זאת התורה בעצמה, שזהו יום מקרא קודש.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' מרץ 09, 2021 2:01 pm

לעמל יולד כתב:ויקהל
לה כב
"וטעם ויבואו האנשים על הנשים" - בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר וכלן היו להן ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד ובאו תחלה והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן

וקשה שלעיל (יב ח) פירש רבינו ויבואו האנשים על האנשים כמו "ובמצות עם מרורים יאכלהו" , והיינו לא שהנשים היו שם תחילה ונטפלו להם האנשים, אלא הנשים עם האנשים, וצ"ע.


מה קשה, בשני המקומות כתב אותו הדבר. גם שם כתב שלא כתב "עם" כדי לומר שאין חובה לכרכן ולאכלן בבת אחת, וגם כאן כתב שבסופו של דבר היו האנשים "עמהם".

כלומר: א על ב' הכוונה שבסך הכל יהיו זה עם זה, אבל לא בבת אחת ממש, אלא אחד קודם לשני.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' מרץ 09, 2021 2:14 pm

ז"ל שם בפרשת בא: "ומצות על מרורים יאכלוהו" - שיעורו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ובמצות עם מרורים יאכלוהו וכן על מצות ומרורים (במדבר ט יא) כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים (להלן לה כב) וכן ראשו על כרעיו ועל קרבו (בפסוק הבא) ולא אמר "עם" ללמד שאינו חובה שיהא כורכן בבת אחת ואוכלן
והיינו שפירוש "על" הוא "עם", ולא "אחרי" (כמו שפירש אברבנל שם) והיינו שהשוה הפסוק חיובו של אכילת מצה ואכילת מרור שאין באכילתם מצוה בפני עצמו, אלא שהם חלק ממצות אכילת הפסח, ואם אין פסח פטור הוא ממצות מצה ומרור.

ואמת נכון הדבר ש"עם" היה במשמע שיאכל אותם בבת אחת ממש, ולכן לא כתב "עם" אלא "על", אבל עכ"ז "על" פירושו "עם", אם כי שאין חובתו לאכלם בבת אחת. ובפירוש הפסוק שהביא האנשים על הנשים כוונתו לומר שבאו עם הנשים ולא אחריהם.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' מרץ 09, 2021 2:37 pm

ראיתי, והבנתי, ועדיין חושב שאין הבדל משמעותי אלא כדבריי מקודם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' מרץ 22, 2021 12:16 pm

צו
ו א
ובא רבי שמעון לחלוק ולומר שפעמים יבא הלשון הזה בדבר שאינו מיד ולדורות בעבור שיש בו חסרון כיס, כגון הצואה האמורה בשמן המאור (להלן כד ב)

מבואר שבשמן למאור לא היה הציווי מיד ולדורות, ודבר זה תימה שהרי רבינו כתב שם (כד ב)
אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם צוה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם לה כז כח) והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור, ואע"פ שאמר שם (שם כז כא) "חוקת עולם לדורותם" הוא על ההדלקה ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון
ומפורש שהיו צריכים השמן מיד ולדורות?
ואולי כוונת רבינו לפרשת ואתה תצווה ששם גם הוא בלשון ציווי אבל הציווי ההוא היה רק לדורות כמו שביאר רבינו שם שלא היה להם דרך לעשות השמן במדבר בכלל והנשיאים הביאוהו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' אפריל 22, 2021 1:51 pm

קדושים
כ ג
וזה טעם עם הארץ ירגמוהו באבן (פסוק ב) כי לא אמר מות יומת באבן ירגמו אותו כאשר אמר בכולן אלא הזכיר עם הארץ לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו כי לכולם יזיק כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל לכך תרגם אונקלוס עמא בית ישראל כי "הארץ" ירמוז לכל ארץ ישראל לא לארץ אשר העובד יושב בה וכענין כי לי הארץ (להלן כה כג)


וצ"ע מה כוונת רבינו, מה האחריות כאן המוטלת על כל ישראל יותר מכל עבירה הרי לכולם צריך בית דין להמיתו ואף כאן כך הוא, ואיך מתבטא האחריות לכל ישראל?

ואולי אפשר לבאר ע"פ מה שכתב רבינו בבראשית יט ח: בעניין פלגש בגבעה:
והנה פנות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם שנאמר (שם כ יג) ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה ולא נתכוונו למיתה שלה וגם לא מתה בידם וישלחוה מאתם כעלות השחר והלכה מאתם לבית אדוניה ואחר כך מתה אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום ראו השבטים לעשות סייג לתורה שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל כמו שאמרו ונבערה רעה מישראל (שם) וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו) בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפלגש ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה ועשו ההסכמה שלא מדעתם ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להנגף בתחילה מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין והגדר עצמו על שבט בנימין היה מוטל לעשותו ולא עליהם שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד) והנה שתי הכתות ראויות להענש כי בנימין מרשיע שאינו חושש ליסר הרעים ולא לגעור בהם כלל וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין


ומבואר שמוטל על השבט לדון את שבטו, והוא כדעת רבינו בריש פרשת שופטים שהיו מושיבים בי"ד לכל שבט ושבט, ובפלגש בגבעה היה טענה על כלל ישראל שהם שפטו ועשו מלחמה שלא כדין שזה לא היה מוטל עליהם בכלל.

וא"כ אפשר לומר שדעת רבינו שכשמעביר זרעו למולך, אין הדין דווקא שהשבט ישפוט את הרשע הזאת, אלא בכאן מצוה על כל ישראל בשווה לדון אותו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' אפריל 29, 2021 1:49 pm

אמור
כב ח
והטעם בעבור שהזכיר טומאת האדם לכל טומאותיו כי הזכיר הצרעת והזוב שיכלול הזכר והנקבה וטומאת המת ושכבת הזרע והשרץ חזר להזהיר מן הקדשים בטומאת הנבלות

ולא זכיתי להבין דברי רבינו, מה יתורא יש לצרעת וזוב שכתב שהם בזכר ונקבה, הלא גם טומאת מת שכבת זרע ושרץ בזכר ונקבה?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' אפריל 29, 2021 1:51 pm

אמור
כב לא
וטעם ונקדשתי בתוך בני ישראל על דעת רבותינו (תו"כ פרק ט ד) מצות עשה שנקדש את שמו במצות ליהרג עליהן ולא נעבור וזה טעם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים שהוא טעם יכלול כל המצות שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים

ובתו"כ בהמשך (אות ו)
כתוב: המוציא אתכם מארץ מצרים"-- על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי שתמסרו את עצמכם לקדש את שמי.
וכך כתב רש"י כאן "על מנת כן".

ונראה לומר בזה ע"ד הדרוש, בהך שישראל שרו שירה בים, ולא מיד כשיצאו ממצרים, שהרי יציאת מצרים היה על תנאי שימסרו עצמם על קדושת שמו ית' ועד קריאת ים סוף היו תלויים ועומדים בתנאי ההיא, אבל בקריעת ים סוף קפץ נחשון בן עמינדב וקידש שמו, וע' רש"י תהילים קי"ד
היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר (לעיל ס"ח) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו
. וא"כ אז בים נתקיימה התנאי ונחשבו גאולים ודאי, ולכן אמרו שירה על הים ולא מיד כשיצאו ממצרים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' אפריל 29, 2021 1:54 pm

אמור
כג טו
"וטעם וספרתם לכם" - כמו ולקחתם לכם (להלן פסוק מ) שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד שימנה בפיו ויזכיר חשבונו

מקור דברי רבינו הוא במנחות סה:
ת"ר (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד.

אבל בסוכה מא:
דת"ר (ויקרא כג, מ) ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם במשלכם
וע"ש בתוס
בסוכה ולקחתם שתהא לקיחה לכל א' וא'. מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד.

וצ"ע שבכאן משמע שמוספרתם "לכם" למדו שתהא ספירה לכל אחד ואחד. אבל בסוכה למדו "לכם משלכם" ומוכח שלקיחה לכל אחד ואחד למדו כמו שכתב התוס' מהא שלא כתוב בלשון יחיד? (ועכ"פ בסוכה למדו מלכם עוד לימוד, ולמה לא למדנו כאן לימוד נוסף?).

עוד יש להעיר שתוס' שם במנחות כתב
וגבי זבה דכתיב (שם טו) וספרה לא שייך בה ברכה כיון שסותרת דאי חזיא אפילו בשביעי סתרה
ולכאורה אם הלימוד לדעת תוס' שזבה חייבת בספירה הוא מלשון רבים של וספרתם, למה כתוב בזבה ו"ספרה" בלשון יחיד? (ובנוי"ב ביאר את התוס באופן אחר, אבל פשטות התוס' וכמו שבן הנודע ביהודה כותב בהגהה הוא כמו שכתבנו).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' מאי 19, 2021 11:20 am

במדבר

ג מה
"תחת כל בכור בבני ישראל" - הנה הבכורים נתקדשו להיות לשם מעת שצוה (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם וגו' והיו בכורים רבים בישראל ולא נפדו עד הנה שעדין לא נאמר למי יהיה הפדיון כי עתה הוא שנתקדשו הכהנים ועדין לא נצטוו במתנות הכהונה והנה הם עומדים בקדושתן סתם ויתכן שהיתה בהן עבודת הקרבנות כדברי רבותינו (זבחים קיב) והנראה אלי כי הבכורים האלה כלם לא נולדו במדבר בשנה אחת כי לא נתרבו העם שם כל כך רק כל הבכורים אשר היו בישראל נמנו כי כלם נתקדשו כאשר פרשתי שם (שמות יג יא) ועתה החליפם בלוים והם פדיונם וצוה שיפדו הנותרים ונתן הפדיון לאהרן ולבניו כאשר היא מצוה לדורות

ובאמת נחלקו רבותינו בעניין הבכורות הנולדים במדבר בבכורות ד: א
יתמר ר' יוחנן אמר קדשו בכורות במדבר וריש לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר
ובגמ' שם הסיק
מתקיף לה רב פפא ובמדבר לא קדשו והכתיב (במדבר ג, מ) פקוד כל בכור זכר לבני ישראל אלא אי איתמר הכי איתמר רבי יוחנן אמר קדשו ולא פסקו וריש לקיש אמר קדשו ופסקו
והנה רבינו כאן כתב כמסקנת הגמ' שם.
אבל קשה שרבינו בשמות יג יא כתב להדיא
אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וצוה כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור וצוה בפדיונם לדורות
וצ"ב.
ונראה שדעת רבינו שכל הבכורות שנולדו במצרים וכן באותו שנה ראשונה כולם נתקדשו אז, אבל מי שנולד אחרי השנה הראשונה במדבר לא נתקדש. והיינו שלא היה יציאת מצרים הקו שעד אז נתקדשו אלא כל מי שנולד עד ציווי זה.
ואם כנים הדברים יתכן שכוונת חז"ל שם בבכורות אם קדשו בכורות במדבר, לדעת רבינו יתכוון על הבכורות שנולדו אחר השנה הראשונה. ויל"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' מאי 19, 2021 11:22 am

במדבר
ב ב
דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהא כנגדו ראובן שהוא בעל תשובה והתשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה ועליו גד שהוא בעל גבורה ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו ושניים יסעו שהתשובה היא שניה לתורה


והחתם סופר הקשה הלא שמעון חטאו רק בסוף ארבעים שנה בפעור, ולמה היה צריך כפרה כל המ' שנה?

ונראה לבאר ע"פ מה שכתב רבינו להלן (ג יד) בטעם שלוי היו מיעוט אוכלסין
ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה


והנה כמו שמצינו אצל אהרן שנתחייבו עכ"פ חצי בניו מיתה (כי תפילה עושה מחצה) ונדב ואביהוא נפטרו בגלל האש זרה, והיינו שמצא בעל חוב מקום לגבות חוב אביהם, כך גם בשמעון שכעס אותו זקן היה עליו, וכשיחטא ימצא בעל חוב לגבות את חובו, ולכך היה צריך כפרה. וזה יהיה כמו שכתב רבינו בויקרא ט ז : ו
הסמיכה בבניו מפני שהתאנף על אהרן להשמידו (דברים ט כ) והוא כלוי בנים (ויק"ר ז א) הוצרכו גם הם להתכפר בו
והנה נא ידעת שדעת רבינו שאכן יצטרכו שבט שמעון כבר עכשיו כפרה כי כעס אותו זקן היתה בהם לנגוף בהם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יוני 11, 2021 12:22 pm

קרח

יז א
"כי קדשו" - המחתות והם אסורין בהנאה שכבר עשאום כלי שרת לשון רש"י ולא ידעתי טעם לאיסור הזה שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש אבל יש לומר כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קדש כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלהים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם


ובמנחת חינוך (מצוה מ א) העלה בדעת הרמב"ם (ביאת מקדש פ"ט הי"ד) שבכגון דא שזר מקריב מבחוץ קרבן לה' צריך לגנוז את הכלים בגלל שיש בהם קדושה ע"ש. אבל דעת רבינו כאן מבואר שלא יספיק כוונת הזר שיהיה לשם שמים, אלא בגלל שהיה ע"פ משה וגם שעשו לשם שמים הוקדש.

ובאמת צ"ע שהרי כלי שרת עבודתם מחנכתם, ואיך נתקדשו בלא שהיה עבודה בהם? וצ"ל שכוונת רבינו שככל שעשו ע"פ משה, עכ"פ עבודה איקרי, ולכן חונכו בעבודה וכלי שרת נינהו, כי לולי שנעשה עבודה בהם ולא היה כאן משיחה, באמת לא יתקדשו. וא"כ מוכרח שהיה כאן עכ"פ הוראת שעה ממשה שיקריבו, והיה בזה עבודה ממש.

וקשה שבדברים י"א ו כתב רבינו:
"ואשר עשה לדתן ולאבירם" - ולא הזכיר קרח ועדתו שיצאה אש מלפני ה' ותאכל אותם בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטורת הוא מלאוי התורה (במדבר יז ה) ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה גם לעזיהו (דהי"ב כו יט) על כן לא מנאו באותות המדבר
הנה ביאר רבינו שטעם מיתם היה משום זרות, ואם היה להם הוראת שעה ממשה, לא היה כאן זרות בכלל.

ואולי י"ל שההוראה ממשה לא היה אלא ששיקריבו הקטרת בחוץ, וככל שהקריבו בחוץ באותו שעה יהיה כמו שהקריבו בפנים. ומשום זה באמת היה כאן עניין זרות, כי הם היו זרים שהקריבו קטרת, ובשעה זו הקרבה של הקטורת בחוץ כבפנים דמיא, ולכן באמת נתקדשו הכלים ונחשבו המקריבים זרים. ובודאי לא הורה להם משה שיקריבו ככהנים ויהיה להם למצוה, כי אדרבה כל כוונתו היה להראות שאינם נבחרים והם כזרים ורק זה התיר בהוראת שעה שהקטורת יקרב בחוץ באותו יום.

וזה מבואר בדברי רבינו לעיל טז ה ו ו
הנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים
והיינו שהסתפק רבינו אם ההיתר היה שאהרן יקריב עוד מנה של קטורת או שיקריב את קטורת הבוקר בחוץ, ועכ"פ זה היה ההוראה לשעה. וזה ברור.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' יולי 01, 2021 1:02 pm

פנחס
כו נט
"וטעם אשר ילדה אתה ללוי במצרים" - על דרך הפשט לפי שכל בני יעקב עם כל בניהם ובנותיהם ירדו למצרים ואין בהם מי שהוליד שם אחרי כן זולתי לוי שהוליד אם הבנים שמחה כי איחר השם לידתה כי לא הגיע הקץ כאשר פירשתי כבר (בראשית מו טו)


מבואר כאן בדברי רבינו שיוכבד נולדה במצרים באיחור, וה' עשה זאת כי לא הגיע הקץ. וציין רבינו למה שכתב בפרשת ויגש.

הנה שם כתב רבינו להוכיח שאכן היה יוכבד בת ק"ל בלידתה את משה, וא"כ למה הוצרך להוליד את יוכבד באיחור בגלל שטרם הגיע הקץ, הרי משה עצמו ילדה יוכבד בנס בת ק"ל, ואם נולדה היא עוד לפני ירידתם לארץ מצרים, אז הוצרכנו להוסיף מעט מאד אם יום או חודש או שנה לק"ל שנים ללידת משה, ומה תועלת היתה לזה שהיא נולדה מאוחר?

וביותר לפי מה שסיים רבינו דבריו שם
והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותינו מפני שרצה האלהים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם ולא יפלא מה' דבר
ואם נוסיף הדברים שכתב כאן, נמצא שגם יוכבד נולדה באיחור כי לא הגיע הקץ, וגם משה נולד באיחור, וכ"ז למה לי, למה נצרך לאחר גם לידת יוכבד וגם לידת משה?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' יולי 08, 2021 2:04 pm

מסעי

לה כט

"בכל מושבתיכם" - לימד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל לשון רש"י וכן הדבר שלאחר החורבן אינה נוהגת לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ כמו שאמרו רבותינו בפרק ארבע מיתות בית דין (סנהדרין נב) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים יז ט) בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט ושנו במכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד) אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית אבל לא מצאתי במצוה שתלויה בזמן הבית שיאמר בה "לדורותיכם בכל מושבותיכם" כי זה יורה אפילו על זמן הגלות בחוצה לארץ כמו שנאמר בשביתת חג השבועות (ויקרא כג כא) ובאיסור החדש (שם פסוק יד) לחייב בהם בחוצה לארץ בזמן הזה שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה


וקשה שהלא דעת רבי ישמעאל בקידושין לז. שחדש אינו נוהג בחוץ לארץ מן התורה, ושם בסוגיא דנו בגמ' טובא מאי משמעות "מושב" לדעת ר"י?

ועוד יש להעיר, שהרי רבינו לא נקט כשיטת רבי ישמעאל להלכה, וכתב שחדש אסור מן התורה בחו"ל. והרי שם בגמ' מבואר שדעת ר"י בזה מקורו בהא דסובר ר"י שלא קרבו נסכים במדבר ומאותו לימוד הוא, ור"ע חולק עליו, והנה רבינו סובר בזה כרבי ישמעאל (עי' במדבר טו ב ובעוד מקומות) שלא הקריבו נסכים במדבר?

אור עולם
הודעות: 1347
הצטרף: ד' ספטמבר 02, 2020 8:26 pm
מיקום: "שבתי בבית הוי"ה כל ימי חיי"

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אור עולם » ו' יולי 09, 2021 1:59 pm

בפרשה: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה".
רמב"ן: "על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה', ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי:) במצות הישיבה בארץ ישראל, ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א, ח). אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. ומה שפירשנו הוא העיקר". ובהערותיו על סה"מ האריך בזה.

ראיתי להקשות, דהרי במשנה מוזכר הדין ד"הכל מעלין לא"י" יחד עם הדין ד"הכל מעלין לירושלים", לכאו' אין מצווה לשבת בירושלים יותר מבשאר א"י, וא"כ אין ה"הכל מעלין" מצד מצווה אלא מצד ה'עניין' או ה'קדושה'. וא"כ ליתא לראית רמב"ן.

האכן דאין מצווה לשבת בירושלים דווקא? והאם זה תלוי בזה"ז או בזמן הבית? והאם ישנם ישובים נוספים לדברי רמב"ן?

אשמח לכל מידע בעניין.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' אוגוסט 02, 2021 3:31 pm

עקב
יא א
"ושמרת משמרתו" - ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות או ושמרת משמרתו שתשמור מה שהשם שומר שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה וכענין שנאמר במקום אחר (מלכים א ב ג) לשמור את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ואמרו (שבת קלג) מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וכו'

רבינו מבאר כאן "משמרתו" על שתי אופנים או מצד היראה או מצד שנשמור מה שהוא שומר.
והנה בפרשת תולדות (כו ה) כתב
ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי העבודה זרה וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו מצותי ככל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה חקותי ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם ותורותי המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהן תורה להם.
וצ"ע למה לא פירש "משמרתו" כאן כעניין האמונה האלקות בלב כמו שפירש שם?

והנה לפי שיטת הבה"ג הביאו רבינו בספר המצוות, שאין אנכי ה' מצות עשה של אמונה כי הוא שורש לכל התורה אבל איננו מצוה. וא"כ אנו לא נצטווינו בכלל במצות אמונה מצד עצמו ולפי שיטה זו א"א לפרש שהמשמרת כאן הוא האמונה בלב. אבל באבות כתב רבינו כמה פעמים שזה היה עיקר עבודתם לקרוא בשם ה' ולפרסם את האמונה בו ית' (ע' דברי רבינו בראשית יב ח, ובראשית מו א), ולכן באבות פירש רבינו את המשמרת שהיה להם היינו האמונה, אבל לנו פירש המשמרת כיראה.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ג' ינואר 25, 2022 1:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' אוגוסט 04, 2021 2:29 pm

ראה

יג א
ענין אות, סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר (במדבר ב ב): "איש על דגלו באותות", כי כשיבא הנביא ויאמר "דבר פלוני עתיד להיות" לדמיון שיהיה כך, ייקרא אות, כענין שנאמר (ישעיה ז יד): "לכן יתן אדני הוא לכם אות", שהאל עימנו, משם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן (דברים לג ב): "אתה".

הנה רבינו ביאר שורש המילה אות מן "אתה" כמו ואתה מרבבות קודש, ושם ביאר רבינו "כי בא הכבוד" כלומר ש"אות" יורה על הדבר הבא.

והנה בפסוק בישעיהו (כא יב) כתוב אמר שומר אתא בקר, וע"ש במצודות שביאר אתא בלשון ביאה כמו ואתה מרבבות קודש, וכך ביארו המלבים שם.
אבל רבינו בפרשת בראשית (א א) כתב
ומלת "אֵת", כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרה מן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" (ישעיהו כא יב). וכן אמרו רבותינו (ברשית רבה פרשה א): "אֵת הַשָּׁמַיִם", לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; "וְאֵת הָאָרֶץ", לרבות האילנות ודשאים וגן עדן.
והביאור בדבריו שהמילה "את" הוא כתוספת וריבוי לדבר היש, ו"אתה בוקר" רומז על הבא ממנו והוא התוספת "וגם" לילה.
ונראה לפרש הפסוקים בישעיהו מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל. אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ. שהנביא או המלאך קורא מגלות שעיר (ע"פ רש"י) אל ה' "שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה הזאת", והקב"ה עונה שמן הלילה עצמו יבא הבוקר, לא מלשון ביאה ריקנית אלא כתוספת על הלילה, והיינו שמתוך חשכת הגלות יזריח אור הגאולה.

(וליתר הדגשה הביאור הוא- דווקא מתוך עוצם החכשה בא יבוא האור. והעניין ידוע כי לו נתכנו עלילות וכך פעל א-ל שמתוך עוצם הצרה יבוא הישועה. ורבינו תיקן בתפילתו על הים הממציא יש מאין ותשועתו כהרף עין (ואלי הוא המקור הראשון ללשון ישועת ה' כהרף עין) ונראה לומר שזה הכוונה, שהישועה הוא כהרף עין, כי בהרף עין הוא ברגע הסגירה ונדמה לרואה כי נחשך עולמו ותיכף ומיד יפתח עינו ובא יבא האורה. (ואולי יש לצרף דברי הרמב"ן בפרשת עקב (ח ב) כן ה' אלהיך מיסרך מתחלה בענוי המדבר ונסיון המן, שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה ואני מסתפק אם הוא מן העניין).

ואולי אפשר לבאר עוד ע"פ דברי רבינו בפרשת האזינו (דברים לב כו) ו
זה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק לו) שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד וכענין שנאמר (ישעיהו סג ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו מבואר שעצם הצרות שאנו סובלים בגלות הן הם הסיבה שיגאל אותנו בקרוב.
והנה מתוך החשכה הנורא של הגלות המר ונמהר הוא עצמו הסיבה שהקב"ה ישמע תפילתנו ויקבל תשובתנו ויגאל אותנו לחרות עולם).

ועכ"פ מהא שרבינו בבראשית לא הביא בבראשית הפסוק "ואתה מרבבות קודש" וממרחק הביא לחמו מישעיהו, נראה שדעתו שאין הלשון "ואתה" מרבבות קודש ו"אתא" בוקר עניין אחד עכ"פ.

אבל נ"ל שבאמת שתי המילות ואתה ואתא שורש אחד להם. רק שמלשון "ואתה" מרבבות אין אתה למד עניין התוספת לעצם הדבר אלא הוא כעניין הביאה, אבל "אתא בוקר" הגם שגם הוא עניין ביאה, יש בו גם משמעות של תוספת לעצם הדבר, ולכן הביא רבינו בבראשית את הפסוק מישעיהו ולא מוזאת הברכה, הגם שביסודם דבר אחד הוא, ועניינו דבר העתיד לבא. וא"כ לשון "אות" יהיה דבר שיבוא מן הדמיון אשר יתן הנביא, והוא כעניין שני הלשונות כאחד "ואתה" ו"אתא", רק רבינו דימה אותו ל"אתא" כי יש בו תוספת הבנה מביאה ריקנית, כי הוא יבא מעצם הדבר.

ואם כנים דברי האחרונים תוכל לחזות בהם דבר מופלא, שהדמיון שהנביא עושה אינו רק סימן בלבד, אלא הוא הגורם להנבואה להתגשם, והוא חלק מהנבואה בעצם. וכבר ביארנו דבר זה בעניין "הפועל דמיון" שדיבר בו רבינו בפרשת לך לך, שהוא הגורם להנבואה להתגשם. והנה בלשון "אות" כבר נגזר כל העניין, והוא מפלאי לשון הקודש שמגדיר בדיוק נפלא כל מהות.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' אוקטובר 26, 2021 8:37 am

פרשת וירא

"ואמר ונוכחת כי שרה לא נתפייסה לו, אבל עם כל זה היתה מתוכחת עמו בטענות, לאמר שלא תמחול לו, ובשבחה דבר הכתוב. ואברהם נתפייס ויתפלל עליו".

מנין לרמב"ן שהכתוב משבח את שרה על כך שלא נתפייסה למחול לאבימלך כבעלה אברהם, ומהו השבח בזה.

מקדש מלך
הודעות: 4638
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי מקדש מלך » ג' אוקטובר 26, 2021 9:56 am

בפשטות הוא מסברא. כלומר אחר שהכתוב סיפר כן, מן הסתם הוא לשבח או לגנות, שהרי אין טעם לספר פרטים חסרי משמעות.

ופשוט שהוא שבח. שלא נטה ליבה אחריו חלילה, אף שהיה מלך נכבד וניסה לפתותה להיות מלכה בהיכלו, אלא נשארה בריחוק וכעס ממנו, וליבה נשאר דבוק באברהם אישה לבדו (כידוע שאיסור ולא תתורו חל גם על נשים וכו').

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי גביר » א' דצמבר 12, 2021 9:17 am

לעמל יולד כתב:ויגש

מה יב

"כי פי המדבר אליכם" - בלשון הקדש (בלי מליץ זה) דעת המפרשים (רש"י הראב"ע והרד"ק) והוא תרגום אונקלוס ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש כי על דעתי הוא שפת כנען כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא והגל הזה עד ואיננו לשון לאיש אחד לבד אבל הוא לשון כנען ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא

והנה בתוס הראש בסוטה לו: דייק מהגמ' שלשון הקודש אינו מהשבעים לשונות. ובתוס' שאנץ שם, הסתפק בזה, וע"ש מהרש"א שכתב שלכן לא ידע פרעה לשה"ק כי לא היה מכלל הע' לשון.
ובאמת יש להקשות על רבינו ממה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר פרק כד (וכן הוא בילקוט פרשת נח רמז סב, וילקוט תהילים רמז תרסז) (ורבינו ציטט פדר"א זה בבמדבר יא טז) ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם, ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר הבה נרדה. ארדה אין כתיב אלא נרדה. ומנין שהפיל גורלות בניהם, שנאמר בהנחל עליון גוים. ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר כי חלק יי' עמו. אמר הקב"ה, חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי, שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל אומה ואומה, וישראל נפל בחלקו וחבלו, ועל זה נאמר כי חלק יי' עמו. והנה מדרש זה משמע שיש שבעים מלאכים כנגד ע' האומות, והרי אי אפשר להכליל את הקב"ה בע' המלאכים, וא"כ הוי שבעים ואחד בסה"כ?
ובאמת כן הוא בפשטות שהע' לשונות הם כנגד הע' אומות, ועי' תוס ע"ז י. ד"ה שאין ורבינו בחיי בראשית י א, וכן כתב רבינו מפורש בבמדבר י"א טז כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון. והלא שבעים האומות נמנו כולם בבראשית י, ולכאורה לכל אחד צריך להיות חלק בארץ וחלק בשפה?

ונראה בדעת רבינו באמת נחלק הארץ והשפות לשישים ותשע, ולא היה לכנען חלק בהם בהיותו עבד. והנה א"י שייך לכלל ישראל, והקב"ה נתנו לכנען שישמרו עליו, כמו שכתב רבינו (בראשית י טו) ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם כמו שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד, וא"כ נאמר שלדעת רבינו כמו שלא היה לו חלק בארץ, גם לא היה לו שפה ששייך לו, והיה השפה לכנען לשמרו עבור ישראל, שעכ"פ יהיה לשפה המשכיות וידברו בו עד שישראל יקבלו אותו.
והנה הפסוק בהנחל גוים רבים וכו' שמבואר במדרש שהקב"ה הנחיל את לשון לישראל נאמר גם על הארץ, וא"כ שניהם נתן הקב"ה לכנענים לשמור עבור ישראל, כי לכנען העבד לא שייך שיהיה להם ארץ או שפה שלהם, והכל שייך לאדוניהם ישראל, והם רק שמרו על זה.


**************************************
והנה רבינו כתב כאן שלשון הקודש היה לשון כנען, ולכאורה צ"ל שדעתו שלשון הקודש מכלל הע'.
עוד יש להוסיף שמבואר בדברי רבינו שלשון ארמית היה לשון כשדים וחרן, ומשמע שגם ארמית הוא מהע' לשונות, שהא שהביא ראיה מנבוכדנצר, שלכאורה כוונתו שדרך המלכים לדעת הלשונות הוא שהם יודעים הע' לשונות כמו שמצינו בגמ' סוטה לו:. וכן הוא בזוה"ק (סתרי תורה דף פט.) אי תימא דלא ידעי, והא גבריאל אוליף ליוסף ע' לשון, ותרגום חד מע' לשון הוא מפורש שלשון התרגום שהוא ארמי הוא מע' לשון.
אבל במהר"ל כתב בחידושי אגדות (סוטה ח"ב עמ' ס"ז): "שאין לשון ארמי בכלל ע' לשונות, אע"ג שהוא לשון בוודאי, אינו בכלל ע' לשון שברא ה' יתברך", כמו"ז כתב המהר"ל בנתיבות עלם נתיב העבודה פי"א), ובאמת כשדים לא היו מע' האומות כי הם מבני כשד בני נחור, וא"כ אין הכרח שלשונם מהע' לשונות.
ועכ"פ לכאורה דעת רבינו שגם לשון הקודש וגם לשון ארמית מכלל הע' הם.


ליישב הדברים אולי אפשר לומר שאמנם לשון הקודש היא כעין לשון כנען, אבל אינה לשון כנען ממש. כשם שהיום בא"י ישנם הבדלים בלשונן של הקבוצות השונות ואינה דומה לשונם של בני תורה ללשון הרחוב, אינה דומה לשונם של אקדמאים ללשונם של נהגי מוניות וכן על זה הדרך [ישנם הבדלים גם בין המקומות - רק השבת הילדים הקטנים שאלו אותי למה ב'חבורת תרי"ג' מכונה מיניבוס בשם 'טנדר', עניתי להם שכנראה נכתב בירושלים, שם מכנים כך כל רכב הסעות], אלא שאצל האבות והשבטים היתה לכך, מסתמא, משמעות רוחנית ועמוקה יותר. כלומר - לשון הקודש כאן אינה רק שפה מסוימת, אלא דרך מובהקת של השימוש בה הייחודית ליעקב ולבניו דווקא.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' נובמבר 02, 2022 9:01 pm

לעמל יולד כתב:בראשית

בראשית ד יא
והשלישית שיהיה נע ונד בה והטעם שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה אבל יהיה גולה לעולם כי עונש הרוצחים גלות

ויש להקשות כי הרי קין הרג הבל במזיד ולא בשוגג כפי שביאר רבינו שדיבר עם הבל בערמה, וכן רצה שהעולם יבנה הימנו?
ואולי כך היא המידה, שהקב"ה ידע שיחזור בתשבוה מיראה, והנה קין חשב שהעונש שיהיה נע ונד בעצם הוא חיוב מיתה, כמו שאמר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני, אבל אח"כ חזר בתשובה מפחד העונש כמפורש בפסוקים, ואמרו שהשב מיראה עונותיו נעשו שגגות, ולכן ענשו היה בגלות ולא במיתה, כי היה כמו הרוצחים השוגגים.

יש להביא מקור לדברי הרמב"ן מהכתוב בסדר העבודה 'אזכיר גבורות אלוה' ליוסי בן יוסי, "ונענש בנע ונד ראש לשופכי דם".

יתכן שזה היה באמת בגדר שוגג, וכמו שאמרו חז"ל "אמר לו קין ריבונו של עולם לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת".


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 46 אורחים