'ויטמון אותם יעקב תחת האלה'

[נוטר הכרמים]

לה, ד וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם.

דברי הרמב"ן שאלהי הנכר הינם ע"ז של עכו"ם שביטלום וביאורם

[א] כתב בספר תורת חיים (ע"ז נב, א), וז"ל:

אבל קשה קצת יעקב אבינו ששמר כל התורה כולה, כמ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, א"כ כשנתנו לו בני ביתו את אלהי הנכר שהיה להם משלל שכם אמאי גנזם דכתיב ויטמן אותה תחת האלה אשר עם שכם הוה ליה לאבדם ולשורפם כיון דדינם בשרפה ולא בגניזה, ונהי שכבר קנאום בני ביתו והוה להו כעבודת כוכבים ומזלות של ישראל מ"מ לא פקע מנייהו דין עכו"ם של עובדי כוכבים ומזלות דבשרפה.

והביא ע"ז דברי הרמב"ן כאן וז"ל:

עבודה זרה ומשמשיה אינן מן הנקברים, אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים (ע"ז מג, ב). והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם, שהעכו"ם מבטל עבודה זרה בעל כרחו, והנה היא מותרת להם. אבל יעקב צוה להסיר אותה לטהרת הקדש שיהיו ראויים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן, כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים, והיה די להם בקבורה, ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע.

וראיה גדולה לדברי הרמב"ן נראה מגוף הסוגיא בע"ז שם, דאמר ר"ח אמר רב, מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה וכו', והקשה הגריעב"ץ בהגהותיו מפני מה לא למדה הגמ' דע"ז של ישראל טעונה גניזה מפסוק זה ויטמן אותם יעקב תחת האלה, מבואר דע"ז טעונה גניזה, יעו"ש. ולפי דברי הרמב"ן לק"מ, שאמנם לא היתה זו עבודה זרה של ישראל.

והנה בשו"ת קול מבשר (להגאון רבי משולם ראטה; ח"א סי' כג מכתב להגאב"ד מטשעבין) כתב על דברי הרמב"ן, וז"ל,

נראה מדבריו [של הפנים יפות] שהבין בדעת הרמב"ן שסובר שנתבטלה הע"ז ע"י אנשי שכם קודם שהרגום בני יעקב, ואי אפשר לומר כן לפענ"ד שהרי בכתוב נאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו, ואין מוזכר כלל שלקחו שלל וביזה רק לקחו את דינה ויצאו מן העיר לאהלם שהי' מחוץ לעיר כמ"ש הרשב"ם, ואח"כ נאמר בני יעקב באו על החללים ויבוזו העיר... את צאנם ואת בקרם... ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו ואת כל אשר בבית, כאן נאמר בני יעקב סתם ולא שמעון ולוי וכ"כ שם האבן עזרא: בני יעקב הם כולם וגם באוה"ח כתב שם בני יעקב באו על החללים פירוש כולם יחד וכו' כי נוגע הבושת לכולם וכו' יעו"ש, וגם בתרגום יונתן: מותר בנוי דיעקב עלו לחלצא קטוליא. הרי מבואר כי אחרי ששמעון ולוי הרגו את כל הזכרים בשכם ולקחו את דינה והלכו משם לביתם באו אח"כ בני יעקב כולם על החללים ולקחו כל השלל והביזה ושבו את הנשים והטף, ואונקלוס ויונתן תירגמו על החללים לחלצא קטיליא וכן בשמואל א' ל"א פסוק ח' ויבואו פלשתים לפשט את החללים תירגם יונתן לחלצא קטיליא, ובמלכים א' י"א פסוק ט"ו לקבר את החללים ג"כ תירגם יונתן לחלצא קטיליא, מבואר מזה שכל אנשי שכם זולת הנשים והטף היו כבר פגרים מתים בעת לקיחת השלל והביזה אשר בתוכם היו גם אלילי הכסף ואלהי הנכר והנזמים (שהי' עליהם צורת פסל ע"ז כמ"ש בתרגום יונתן) ולא היו יכולים אנשי שכם לבטלם אחרי שכבר מתו אז. רק כוונת הרמב"ן במה שכתב: כי בני יעקב לא לקחו ע"ז ומשמשיה משכם עד שנתבטלה ר"ל שנתבטלה ע"י הנשים שנשארו בחיים וכפו אותם בני יעקב וזה כמו שסיים שם הרמב"ן שהגוי מבטל ע"ז בעל כרחו .

ברם יתכן לקיים דברי הפנים יפות באופן פשוט, לפי מה שכתב הרב החיד"א בספר חומת אנך כאן (אות ט) בשם הרוקח, וז"ל,

אך בזאת נאות. התנו עמהם שלא יעבדו ע"ז. והם לא עשו כן אלא עשו בסתר וכשידעו בני יעקב כן עמדו והרגום וזהו בהיותם כואבים שנתחרטו על מה שעשו וז"ש להם יעקב הסירו את אלהי הנכר ויטמון אותם ולא שרפום שאם ירדפו אחריהם ויאמרו למה הרגתם אותם והלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז יראו להם שלא בטלום. רבינו מהר"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל בכ"י.

וכ"כ הרוקח בספר השם (עמוד קיד): לכך הרגו בני יעקב הנימולים בשכם שקיבלו שלא לעבוד ע"ז ומצאום בביתם הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם.

וראה עוד בספר תולדות יצחק (לרבי יצחק קארו) שכתב:

ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. הפשט ידוע ויתכן בעבור שכל הארץ ההיא היה להם ע"ז ואלוה אחד לכלם, ואנשי שכם נתיהדו ועשו ברית מילה ומרדו באלהי הארץ ההיא והמילה שמלו עצמם היתה מחתה ושבר לאלוה שלהם, לזה אמר ויהי חתת אלהים שהיה הברית מילה והגירות שנתגיירו חתת אלהים שלהן וקלון, ועל מי היה הקלון לערים אשר סביבותיהם, ולכן לא רדפו אחרי בני יעקב, שלקחו נקמתם ונקמת אלהיהם בהריגתם ושמחו בה.

ומעתה נראה שבודאי בכלל התנאי שלא יעבדו עבודה זרה נכלל שיבטלו את אלהי הנכר שבקרבם, אלא שלא היה ביטולם בלב שלם, שהרי המשיכו לעבוד ע"ז בסתר, ומ"מ הביטול מועיל גם בעל כרחם. [ובדברי הרוקח שמעינן טעם נוסף לכך שיעקב אבינו גנז את אלהי הנכר ולא שרפם, וראה להלן].

[נוטר הכרמים]

המכשולות שיצאו במהלך הדורות מהע"ז הגנוז תחת האלה

[ב] אולם באמת מצינו בכמה דוכתי שיצאו מכשולות ממטמון גנוז זה של ע"ז, דהנה איתא בחולין (ו, א): דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה. וכתבו התוס' שם: בראש הר גריזים - במדרש יש שהיא עבודת כוכבים שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם.

ובירושלמי (ע"ז פ"ה ה"ד) איתא: רבי ישמעאל בי רבי יוסי אזל להדא ניפוליה אתון כותייא לגביה אמר לון אנא מחמי לכון דלית אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי דכתיב ויטמון אותם יעקב תחת האשירה אשר עם שכם.

והרב החיד"א בספר חומת אנך (מלכים א יב) הביא בזה"ל,

ורבינו מהר"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל בפרישתו כ"י פ' וישלח כתב שירבעם היה מטעה את ישראל דאיך לקח יעקב אבינו ע"ה בשכם אלהי הנכר אם לא היה עובדם ואח"כ שם אותם תחת האלה לגנזם לכם וכן עשו ישראל תחת אלון ולבנה כי טוב צילה. אלה"י הנכ"ר גימט' ירבע"ם.

ובמשך חכמה כאן כתב:

ובזה מבואר המקרא במלכים (ב יז, לד) "עד היום הזה (הם עושים כמשפטים הראשונים, אינם יראים את ה' ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם וכתורה) וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב אשר שם שמו ישראל". דהכוונה, דבשעה ששם שמו ישראל, אז הטמין העבודה זרה תחת האלה עם שכם, ועובדים לעבודה זרה זו שתחת ההר. וכזה דריש במדרש רבה פרשת וישלח (פרשה פב, ו) על קרא "דגוי וקהל גויים" (בראשית לה, יא) את הקרא דגבי אליהו (מלכים א יח, לא) "ולקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ה' אליו לאמור ישראל יהיה שמך".

ומעתה יש לתמוה, אחר שע"ז היתה לפוקה ולמכשול במהלך הדורות, היאך לא חשש לכך יעקב אבינו.

[נוטר הכרמים]

"כדי שתרחק מלבכם כל מחשבת ע"ז"

[ג] ברם בפנים יפות כאן הוסיף נופך בטעם שלא שרפם יעקב, וז"ל, ולולי דבריו [של הרמב"ן] ז"ל היה נראה דאי מטעם טהרת הקודש הלא כל בגדיהם וכליהם הוליכו עמהם עד שיטהרו אותם, ולמה לא הוליכו את אלו עמהם כיון שהיו מותרים, אלא שנתכוונו שלא לזכות בהם, ולפי שלא נתבטלו עדיין לא רצו להוליך עמהם ע"ז אף שלא זכו בהם, כדכתיב [זכריה י, יא] עבר בים צרה על שהוליכו עמם פסל מיכה [סנהדרין קג ב] אף שלא עבדוהו באותה שעה ח"ו, לכך הטמינו יעקב תחת האלה ואפשר דהאלה עצמה היתה לשם ע"ז לכך הטמינו אותו תחתיו ולאחר זמן יבטל אותם ע"י נכרי.

ויתכן לומר שאף אם הועיל הביטול של הע"ז, וכמפורש בדברי הרמב"ן ושאר הראשונים, מ"מ בודאי שטומאת הע"ז הדבוקה באלהי הנכר לא סרה מהם, ועכ"פ הדבר פוגם בטהרת המחשבה של בני ישראל, ואולי יש להכניס כן בכוונת הספורנו כאן, וז"ל, הסירו את אלהי הנכר. שלקחתם משכם אף על פי שבטלו אותם עובדיהם כמו נשי שכם כאמרם גוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו ולכן הם מותרים בהנאה, מ"מ הסירו אותם מקרבכם עתה בלכתנו לבית אל כדי שתרחק מלבכם כל מחשבת ע"ג.

ונראה שאמנם לא היתה אפשרות של כילוי ושריפה במקום, כמבואר בדברי רבינו בחיי ובאלשיך כאן, ומחמת החשש שמחשבת ע"ז תדבק בבני ישראל, העדיף יעקב אבינו לגנוז את הע"ז ולא להשהות את הע"ז עמם.

[נוטר הכרמים]

"ויקימה שם תחת האלה"

[ד] אולם נראה כי היתה בזה כוונה נוספת, דהנה כתיב ביהושע (כד, כב-כז) וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת ד' לַעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ וַיֹּאמְר֖וּ עֵדִֽים: וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל ד' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ אֶת ד' אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע: וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹשֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיָּ֥שֶׂם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט בִּשְׁכֶֽם: וַיִּכְתֹּ֤ב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת אֱלֹהִ֑ים וַיִּקַּח֙ אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֔ה וַיְקִימֶ֣הָ שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּמִקְדַּ֥שׁ ד': וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ תִּֽהְיֶה־בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה כִּֽי־הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל־אִמְרֵ֣י ד' אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן־תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם.

וברש"י שם (פסוק כד): וי"א זו האלה אשר עם שכם שכתוב ביעקב ויטמון אותם יעקב תחת האלה.

והמעיין היטב בדברי יהושע יווכח שדבריו מכוונים בעיקר על עבודה זרה בסתר, "והטו את לבבכם", וכפי שמצינו בפרשת נצבים אלה וברית ושבועה פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה שיעבוד ע"ז בסתר, ונראה שלצורך כך גנז יעקב במקום זה 'תחת האלה' ומעשי אבות סימן לבנים לעקור מחשבת ע"ז מן הלבבות, ושלא ידבק מאומה מן החרם.
-----