פרשת בשלח: "מן" או "לחם"

[חד ברנש]

בשמות טז יד ואילך, בפרשת ירידת המן.
ישראל קוראים למן 'מן' אבל הקב"ה קוראו 'לחם'.
האם יש משהו במדרשים או במפרשים על ההבדל הזה, על כך שכאילו היתה מחלוקת בין ישראל להקב"ה בכינוי המזון היורד מן השמים, ועל כך שבסופו של דבר הקב"ה הסכים לדעת ישראל.
מצאתי פיוט המפייט כן ממש במפורש, אבל לא הצלחתי לאתר את הדברים במדרשים.

[ביקורת תהיה]

ישראל קוראים למן 'מן' אבל הקב"ה קוראו 'לחם'.

ואסף קוראו 'מן' 'דגן' ו'לחם': וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ, לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ.

[חד ברנש]

מעניין. אולי זו פשרה בין הקב"ה לישראל.

[לענין]

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ג
דורשי רשומות אמרו ישראל קראוהו מן:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת בשלח
לא) ויקראו בית ישראל את שמו מן. דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו אותו מן, אבל עד שבאו בני ישראל לקרוא שמו מן, לא היה שמו מן, אלא לחם אבירים

[חד ברנש]

תודה לך.
את זה ידעתי (ועי' גם שכל טוב על אתר), אבל אין כאן את הויכוח המתואר.