בב"ר כאן, אין והכן אלא שבת כמה דאת אמר והיה ביום השישי והכינו (שמות טז ה), הדא אמר שימר יוסף את השבת קודם שתינתן. [ועי' רש"י בסוטה יג, א מדברי המכילתא פרשת בשלח].
ולכאורה צ"ב, מה החידוש המיוחד בכך שיוסף שמר את השבת, והלא האבות קיימו את התורה עד שלא ניתנו, וכבר מצינו באברהם וביעקב ששמרו את השבת.
וביותר צ"ב דברי המדרש (במדבר רבה פר' נשא פרשה יד אות ב):
ד"א מי הקדימני ואשלם מדבר ביוסף שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא נתנה (בראשית מג) וטבוח טבח והכן א"ר יוחנן ערב שבת היתה ואין הכן אלא לשבת שנאמר (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו וגו' אמר הקדוש ברוך הוא יוסף אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה התורה חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון הוי מי הקדימני ואשלם ומנין שכן הוא ממה שאמור בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.
וצ"ב מאי רבותיה דיוסף משאר אחיו השבטים, וכי הם לא שמרו את השבת.
אכן הענין מפורש להדיא בדברי הרמב"ן בפרשת תולדות (כו, ה):
ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו ארבע, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה, והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. וביעקב דרשו (ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה שהיא מעידה על מעשה בראשית...
והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום...
וביוסף דרשו (ב"ר צב ד) שהיה משמר את השבת אפילו במצרים, מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא עדות על חדוש העולם, והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים, וזאת כונתם.
הרי מפורש להדיא בלשון הרמב"ן דיוסף נתייחד בזה ששמר את השבת בחוצה לארץ, ועשה כן למטרה עליונה שללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כוונת ע"ז ודעות המצרים