"קחו מזמרת הארץ"? והלא היה רעב!

[ארזי הלבנון]

נאמר (ברא׳ מג, יא): "ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים".

אך כיצד מצווה להם זאת אם באותה העת היה רעב?

[עושה חדשות]

אולי זיהוי המינים יקרב את הפתרון. מצו"ב.

מזמרת הארץ.pdf

(791.67 KiB) הורד 208 פעמים

[ר_חיים_הקטן]

אלא מאי? מכאן ראי' לדברי ליקוטי מוהר"ן (תניינא, תורה ס"ג) ש"זמרת הארץ" היינו הניגון של ארץ ישראל.

[עזריאל ברגר]

אוי"ל שהיה רעב של מחסור במוצרים בסיסיים כמו דגן וקטניות, אבל מוצרי יוקרה - עדיין נשארו. בפרט לאור זאת שיעקב אבינו היה עשיר.

[מקדש מלך]

אוי"ל שהיה רעב של מחסור במוצרים בסיסיים כמו דגן וקטניות, אבל מוצרי יוקרה - עדיין נשארו. בפרט לאור זאת שיעקב אבינו היה עשיר.

בילדותי הקשיתי כן לסבי ז"ל וענה לי כדבריך

[קו ירוק]

הגיוני, ולכן כתיב 'מעט' כי לא נשאר הרבה בידם.

[טברייני]

האם לא כתוב אן שהוא שליעקב ובניו היו די מזון וירדו מצרימה רק משום 'למה תתראו'?!

[עזריאל ברגר]

האם לא כתוב אן שהוא שליעקב ובניו היו די מזון וירדו מצרימה רק משום 'למה תתראו'?!

כתוב ברש"י על ירידתם הראשונה.
אבל ירידתם השניה היתה לכאורה רק כאשר כלתה פת מן הבית, כמובא ברש"י.

[לבנון]

הגיוני, ולכן כתיב 'מעט' כי לא נשאר הרבה בידם.

רק על הדבש והצרי נאמר 'מעט', לא על הנכאת והלוט, הבטנים והשקדים.
ויותר מתיישב שלהגשת מנחה, מגישים מאלו מעט, ומאלו יותר.

[לבנון]

נאמר (ברא׳ מג, יא): "ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים".

אך כיצד מצווה להם זאת אם באותה העת היה רעב?

פשוט שברכת ה' לא חסרה מביתו של יעקב גם בזמן הרעב, ולא חסר ממנו כל טוב. אלא שהיתה גזירת רעב כדי שתתקיים הגזירה של הירידה למצרים. וגזירה זו היתה רק בתבואה, לא בשאר הדברים.
ועושרו של יעקב היה כ"כ גדול, שגם בסוף השנה השניה שכל מצרים מכרו את כל מקניהם, ואף את עצמם ואת שדותיהם, ליעקב נשאר עדיין מקנה רב, כפי שהפסוק מעיד.
וכבר עמד על כך הגרי"ז, בביאורו לפסוק 'ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו'

[קו ירוק]

כתיב מעט צרי, ומעט דבש - מעט דייקא, שאל"כ למה צריך לציין זאת (זר לומר שמעט כדי שלא יראו עצמם עשירים, זה יהיה להוציא מפשוטו של מקרא לא הכרח וללא מקור).
ונקודת המוצא שטענת, שהיות וברכת ה' לא חסרה לכן לא חסר לו כלום, איננה מוכרחת, שהנה תבואה זה הכל כי בזה תלוי החיים ('למה נמות לעניך'). והאף שברכת ה' היא תעשיר, אבל היתה גזירה. ולא גרע מאברהם ויצחק שהיה רעב. וא"כ בפשוטו היה רעב בכל. גם בדבש, בטנים ושקדים. וכמשמעות הפסוק כנ"ל.

[לבנון]

כתיב מעט צרי, ומעט דבש - מעט דייקא, שאל"כ למה צריך לציין זאת (זר לומר שמעט כדי שלא יראו עצמם עשירים, זה יהיה להוציא מפשוטו של מקרא לא הכרח וללא מקור).
ונקודת המוצא שטענת, שהיות וברכת ה' לא חסרה לכן לא חסר לו כלום, איננה מוכרחת, שהנה תבואה זה הכל כי בזה תלוי החיים ('למה נמות לעניך'). והאף שברכת ה' היא תעשיר, אבל היתה גזירה. ולא גרע מאברהם ויצחק שהיה רעב. וא"כ בפשוטו היה רעב בכל. גם בדבש, בטנים ושקדים. וכמשמעות הפסוק כנ"ל.

עניתי על זה בתגובתי הקודמת

[אש משמים]

ג"א חשבתי לומר שהרעב הוא במוצרים הבסיסיים ולא בממתקים.
אני מאמין שבשעות קשות של מלחמה שאין אספקה של לחם חלב ביצים וכדו' עדיין יש 'חמצוצים' בחנויות לרוב..

[מקדש מלך]

ג"א חשבתי לומר שהרעב הוא במוצרים הבסיסיים ולא בממתקים.
אני מאמין שבשעות קשות של מלחמה שאין אספקה של לחם חלב ביצים וכדו' עדיין יש 'חמצוצים' בחנויות לרוב..

חמצוצים יש בחנויות רק בשנים האחרונות. ואז גם לא היו מצבים של מחסור בלחם.
אבל בכל מקרה ההשואה לא נכונה. הסיבה שהספקה של לחם חלב וביצים נראית לך קשה יותר מחמצוצים, נובעת מחיי המדף הקצרים של הראשונים לעומת האחרונים.
לתבואה יש חיי מדף ארוכים מאוד, וזה אכן אחת מהסיבות שהפכו אותה למזון האולטימיטיבי של האנושות.

[אש משמים]

ג"א חשבתי לומר שהרעב הוא במוצרים הבסיסיים ולא בממתקים.
אני מאמין שבשעות קשות של מלחמה שאין אספקה של לחם חלב ביצים וכדו' עדיין יש 'חמצוצים' בחנויות לרוב..

חמצוצים יש בחנויות רק בשנים האחרונות. ואז גם לא היו מצבים של מחסור בלחם.
אבל בכל מקרה ההשואה לא נכונה. הסיבה שהספקה של לחם חלב וביצים נראית לך קשה יותר מחמצוצים, נובעת מחיי המדף הקצרים של הראשונים לעומת האחרונים.
לתבואה יש חיי מדף ארוכים מאוד, וזה אכן אחת מהסיבות שהפכו אותה למזון האולטימיטיבי של האנושות.

אתה צודק לגבי החילוק ב'חיי המדף' אך עדיין נ"ל שהחילוק העיקרי הוא ברמת הביקוש בין המוצרים וכמות הצריכה היומיומית שלהם.

[לייטנר]

אוי"ל שהיה רעב של מחסור במוצרים בסיסיים כמו דגן וקטניות, אבל מוצרי יוקרה - עדיין נשארו. בפרט לאור זאת שיעקב אבינו היה עשיר.

העמק דבר בראשית מא ה:

שהיה בשארי ארצות שנת בצורת מקצתן שבעין מקצתן רעבים, אבל לא כמו שארי שני בצורת שעשירים שבעין ועניים רעבין, וכאן היו עשירים רעבין ועניים שבעין, דמאכלים פשוטים שבשני שבע המה מאכלי בהמה כמו חרובין וכרשינין, ובשני רעבון המה מאכלי אדם, זה היה גדל בארץ ישראל, אבל תבואה ולחם לא היה כלל, ולא היו עשירים יכולין להשיג כי אם ממצרים,

[לבנון]

לתבואה יש חיי מדף ארוכים מאוד, וזה אכן אחת מהסיבות שהפכו אותה למזון האולטימיטיבי של האנושות.

אף אחד לא הפך את התבואה למזון העיקרי של האנושות (אא"כ אתה מאמין באבולוציה), אלא הקב"ה שברא את העולם, והכין את התבואה לעיקר מזונו של האדם, עשה אותה בתכונה שתוכל להשתמר זמן רב יחסית.

[טברייני]

כתיב מעט צרי, ומעט דבש - מעט דייקא, שאל"כ למה צריך לציין זאת (זר לומר שמעט כדי שלא יראו עצמם עשירים, זה יהיה להוציא מפשוטו של מקרא לא הכרח וללא מקור).
ונקודת המוצא שטענת, שהיות וברכת ה' לא חסרה לכן לא חסר לו כלום, איננה מוכרחת, שהנה תבואה זה הכל כי בזה תלוי החיים ('למה נמות לעניך'). והאף שברכת ה' היא תעשיר, אבל היתה גזירה. ולא גרע מאברהם ויצחק שהיה רעב. וא"כ בפשוטו היה רעב בכל. גם בדבש, בטנים ושקדים. וכמשמעות הפסוק כנ"ל.

בספורנו כתב שנתן מעט שכן הדרך ליתן מתנה מועטת מדברים אלו.

[טברייני]

ג"א חשבתי לומר שהרעב הוא במוצרים הבסיסיים ולא בממתקים.
אני מאמין שבשעות קשות של מלחמה שאין אספקה של לחם חלב ביצים וכדו' עדיין יש 'חמצוצים' בחנויות לרוב..

לפני שמונים שנה חוותה אירופה את אחת השעות הקשות והעדויות משם מספרות בקושי על שמן מים קמח ות"א ועוד כמה ירקות, שום חמצוצים או קוביות סוכר לא היו שם.

אף אחד לא משקיע במותרות בזמן רעב, כל המים להשקייה וכדו' מנוצלים לבסיס.