התחת אלקים אני

[קרית מלך]

על מה שאמר יעקב אבינו ע"ה לרחל "התחת אלקים אנכי" תרגם אונקולוס "הא מני את בעיא הלא מן קדם ה' תבעין"
וכן פירש רש"י "התחת, וכי במקומו אני".
אך על מה שאמר יוסף הצדיק לאחיו "כי התחת אלקים אני" תרגם אונקלוס "ארי דחלא דה' אנא".
אולם בפירש"י כתב "שמא במקומו אני בתמיה".

ויש להבין שיטת התרגום ששינה דבריו.
או לאידך גיסא להבין שיטת רש"י שהשווה שיטתו.

[ישא ברכה]

יש שתי אופנים איך לפרש את הפסוק או כתמיהה, (התחת אלהים אני?) או כהסבר (יוסף מסביר לאחיו, למה אינם צריכים לפחד כי הוא נמצא תחת אלהים, והוא אינו מעיז לעשות נגד רצונו).
רש"י הולך כמו הדרך הראשונה אם כי רמז בסוף דבריו גם לכך שמחמת תמיהה זו יש הסבר מדוע לא יראו (שאינו יכול להזיק בלא רשותו). התרגום הולך בדרך השניה. העדיפות של הדרך הראשונה היא גם שה-הא מובנת יותר, וגם המילה 'תחת' עם משמעות מצויה יותר במקרא. מאידך לפי התרגום יותר מובן ה'כי', כי לפי רש"י וסיעתו יש פחות צורך במילה 'כי', (אמנם אפשר בכל זאת לבאר זאת. וראה בסוף דברי רש"י שנראה שבא לבאר זאת).

ואגב, לשתי הפירושים הללו יש חבל ראשונים לכאן ולכאן.

[קרית מלך]

יש ראשונים המתייחסים במישרין לשינוי בדברי אונקלוס?

[עקביה]

התרגום הולך בדרך השניה.

רק בפ' ויחי התרגום צועד בדרך השניה. בפ' ויצא הוא מפרש כרש"י; כלומר הוא לא כותב את לשון התמיהה, אבל מפרש לפיה את דברי יעקב, וסתירה זו טעונה בירור.

אולי יש לבאר ע"פ דברי הרמב"ם במורה שלאונקלוס הייתה בתרגומו מגמה של הרחקת ההגשמה, ולכן בפ' ויחי לא רצה לפרש כרש"י, שכן זה נותן איזה מקום למחשבה שאלוקים הוא מישהו שאדם יכול לעמוד במקומו.
אבל בפ' ויצא הוא מצא את האפשרות לפרש כמי שעומד "אחרי" התמיהה כהסברו של רש"י, כלומר, אחרי שהבנו (מדעתנו) שאיני (יעקב) עומד במקום ה', אין לך לבקש ממני אלא מה'.

ואגב, לשתי הפירושים הללו יש חבל ראשונים לכאן ולכאן.

לא מצאתי שפירש כאונקלוס אלא את רס"ג. ידוע למר על מישהו נוסף?

[מעט דבש]

עיין רלב"ג, רבינו אברהם בן הרמב"ם, ודעת זקנים לבעלי התוספות.

[עקביה]

עיין רלב"ג, רבינו אברהם בן הרמב"ם, ודעת זקנים לבעלי התוספות.

יישר כח!

[ישא ברכה]

שכחתי להדגיש שהסיבה שהתרגום פירש כאן באופן שונה מפרשת ויצא זה בגלל המילה כי. בויחי שנאמר 'כי' אז מפרש התרגום את המשך הכתוב כנתינת טעם למה שלא יפחדו, ובזה נוח יותר לפרש כפי שפירש התרגום, ובויצא שלא נאמר כי אז הפירוש בלשון תמיהה - במקום וכו'.

[יאיר אתמר]

גם רשב''ח פירש כן.