אליהו חיים כתב:פרשת התמידין שבפ' תצוה על ז' ימי המילואים נאמר וכן מפורש שם באב"ע.
ביקורת תהיה כתב:ביקורת תהיה כתב:רש"י כותב בהדיא בפסוק 'תאכלו במקום טהור', שנאכלו תוך מחנה ישראל.
מקור דברי רש"י הוא ברייתא בפרק איזהו מקומן על מתניתין דקדשים קלים נאכלין בכל העיר:וכיוצא בזה שנינו בפרק בתרא דזבחים:תָּנוּ רַבָּנָן: 'אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר'. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי רִאשׁוֹנִים בְּטֻמְאָה אֲכָלוּם?! אֶלָּא 'טָהוֹר' מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא, טָהוֹר מִטֻּמְאַת מְצֹרָע וְטָמֵא מִטֻּמְאַת זָב. וְאֵיזֶה זֶה? זֶה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.חנייתם של ישראל היתה בשטח מוגדר ('מחנה') מאז צאתם מארץ מצרים, ראה בספר שמות מפרשת בשלח ('וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה') ואילך.מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, וְקָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.
ביקורת תהיה כתב:אליהו חיים כתב:פרשת התמידין שבפ' תצוה על ז' ימי המילואים נאמר וכן מפורש שם באב"ע.
אדרבה, פשטן של דברים הוא שפרשת 'וזה אשר תעשה על המזבח' מכוונת לשמיני של מלואים, כמובא למעלה משם הראב"ד:
viewtopic.php?f=46&t=50371&p=617733#p617276
ובהמשך - התייחסות לדברי הרב אבן עזרא.
אף על פי שהרמב"ן מכנה את שני השלבים של חידוש המזבח בכינוי משותף 'חנוכה', מכל מקום חלוקים הם זה מזה במהותם כמו שבארנו.אליהו חיים כתב:מה שחילקתם בין מילוי הידים למזבח ובין חינוך לא נראה כן מדברי הרמב"ן בשורש ג'.
נמצא כי הראב"ד יחידאה הוא, ונחוץ אפוא לבאר כיצד יפרנסו חבריו את העטרה 'ראשון לעבודה'.אליהו חיים כתב:וברמב"ן סוף פ' פקודי כהאבן עזרא.
ביקורת תהיה כתב:נמצא כי הראב"ד יחידאה הוא, ונחוץ אפוא לבאר כיצד יפרנסו חבריו את העטרה 'ראשון לעבודה'.אליהו חיים כתב:וברמב"ן סוף פ' פקודי כהאבן עזרא.
א. חסר פשר.אליהו חיים כתב:א. ודאי המציאו בני אהרן מעיקרא יחד עם הקרב והכרעים.
ב. אולי כאן גם הוליך האברים.
סמי מכאן ז' ימי המלואים, 'שהשלמים הללו קדשי קדשים היו' (לשון רש"י בתצוה).אליהו חיים כתב:רש"י מיירי הן בז' ימי המילואים במשכן ויום הח'.
ביקורת תהיה כתב:א. חסר פשר.אליהו חיים כתב:א. ודאי המציאו בני אהרן מעיקרא יחד עם הקרב והכרעים.
ב. אולי כאן גם הוליך האברים.
ב. לא יתכן, שהרי נאמר 'המציאו אליו לנתחיה' (וכמו הולכת הדם שהיתה על ידי בניו).
לאחר השחיטה והזריקה הביאו את העולה אל בית המטבחים להפשט ולניתוח, ומשם הוליכו את הנתחים אל המזבח והמציאו נתח אחר נתח ליד אהרן שעמד על גבי המזבח והקטירם.אליהו חיים כתב:הרי זה עתה גמר אהרן זריקת הדם למטה כנגד היסוד ובני אהרן המציאו הנתחים והראש לאהרן [ובפשטות גם הקרב והכרעים (וכנ"ל במובא כאן אות א') אלא דלעת עתה לא התעסק עמם] ואהרן היה הולך עם האברים עד הכבש ועלה על הכבש והביאם עד 'הקטרתם' (כתיאור הקרא 'ויקטר') ואח"כ רחץ הקרב והכרעים ו'הקטירם' על השאר.
אבחנה נכבדה! אך יש לשאול: הכיצד קרבן הבא משל אהרן חנוכה הוא לבניו?אליהו חיים כתב:מלשון הרמב"ן מבואר דהחינוך של קרבנות אלו היה חינוך להקרבת אהרן ולא חינוך למזבח כדנקט בעל הביקורת.
נוטר הכרמים כתב:בספר פנים יפות הביא פירוש זה בשם 'שמעתי לפרש'.
אבל צ"ע אם גם רש"י בפי' עה"ת ס"ל כן, שבחטאת לא היה הכלי ביד אהרן (הזורק), ומפשטות הכתובים בפ' ויקרא גבי חטאות משמע שהכלי הי' ביד הזורק (ראה שם ד, ה-ו; שם טז-יז).
ביקורת תהיה כתב:אבחנה נכבדה! אך יש לשאול: הכיצד קרבן הבא משל אהרן חנוכה הוא לבניו?אליהו חיים כתב:מלשון הרמב"ן מבואר דהחינוך של קרבנות אלו היה חינוך להקרבת אהרן ולא חינוך למזבח כדנקט בעל הביקורת.
מכל מקום, אין הדברים אמורים אלא בקרבן אהרן, אבל קרבן העם בא לחנוכת המזבח, כמו שכתב רש"י בשיר השירים (הובא למעלה).
ביקורת תהיה כתב:לאחר השחיטה והזריקה הביאו את העולה אל בית המטבחים להפשט ולניתוח, ומשם הוליכו את הנתחים אל המזבח והמציאו נתח אחר נתח ליד אהרן שעמד על גבי המזבח והקטירם.אליהו חיים כתב:הרי זה עתה גמר אהרן זריקת הדם למטה כנגד היסוד ובני אהרן המציאו הנתחים והראש לאהרן [ובפשטות גם הקרב והכרעים (וכנ"ל במובא כאן אות א') אלא דלעת עתה לא התעסק עמם] ואהרן היה הולך עם האברים עד הכבש ועלה על הכבש והביאם עד 'הקטרתם' (כתיאור הקרא 'ויקטר') ואח"כ רחץ הקרב והכרעים ו'הקטירם' על השאר.
אין זכר לא להמצאת הקרב והכרעים לאהרן, ולא להולכת איברים על ידי אהרן.
מי חתום על ההערות?ביקורת תהיה כתב:מוער על כך ב'לקוטי שיחות' חלק לב (עמוד 53 הערה 23).
לאמר, ה'צריך עיון' הוא של הרבי נ"ע. אם כן אפוא, אבקש לדעת:דרומי כתב:באופן כללי אין הבדל מהותי בין ההערות לבין הפנים.
אליהו חיים כתב:חיים פ. כתב:אליהו חיים כתב:ביקורת תהיה כתב:אליהו חיים כתב: אכן 'בכל הרואה' שגגה היא. רש"י כותב בהדיא בפסוק 'תאכלו במקום טהור', שנאכלו תוך מחנה ישראל.
א"כ גם לי היה שגגה שהסתפקתי לפו"ר לומר שאולי עדיין לא היה מחנה ישראל מוגדר עד שחנו עם הדגלים איש על מחנהו ועל דגלו.
איברא דמרש"י אולי אין סתירה לכ' לדברי, דיש לפרש דבריו שמכאן לומדים בתורת לימוד דקק"ל ראויים במקום טהור אע"פ דאינם מקום קדוש, וכלשון רש"י דאלו אין צריכים תוך הקלעים אבל צריכים הם ליאכל תוך מחנה ישראל וכו' מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר עכ"ל, אמנם למעשה כמו דלא היה עיר להם כעת כן גם לא היה להם מחנה מיוחד שיתאכל שם. אמנם יתכן אולי דתוך מקום היקף הענני כבוד נחשב למחנה ישראל.
ובוודאי מדברים הראשונים או האחרונים אולי תעזור לעני ממעש.
פרשת שילוח טמאים נאמרה ביום שהוקם המשכן, וא"כ כבר היה מחנה ישראל באותו היום ושם אכלו השלמים.
אין ראיה לומר דכבר היה מחנה ישראל תיכף, ואולי כשנאמר הפרשה מחנה שכינה היה מיד, ומחנה לויה וישראל עדיין לא היו עד חודש השני דנאמר בציווי 'והלוים סביב למשכן יחנו' ובישראל 'וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו' (במדבר א' נ"ב ונ"ג) וכיו"ב שם ב' ב' 'וחנו על דגלו', ונתקיים במילואו רק אחרי סידור כל המחנות וכמשמעות סדר הפרשיות דכתיב פ' שילוח מחנות אח"כ (שם ה' א-ד) דאז היה אפשרות לקיים שילוח מכל ג' מחנות לראשונה. [ושוב פעם מסתמא מדברים אף הראשונים כבר בזה וכתבתי בינתיים בלי עיון במפרשים בפ' במדבר].
אהרן פנה אליו בנוסח: 'שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה?' ועל כך באה ההודאה: 'אכן לא שמעתי!'דרך ישרה כתב:פירש"י 'הודה ולא בוש לומר לא שמעתי'.
ביקורת תהיה כתב:טעמא רבה אית בה, שכן קרבנות השלמים הללו שלמי שמחה היו, ודין הוא שיקרבו אחר המוספין הבאים על עולת התמיד. ברם, הראיה מהא דא"ל משה לאהרן 'ודלמא באנינות אקריבתוה' – ראיה ניצחת היא, ששעיר ר"ח קרב לאחר כל המעשים ואף לאחר מות נדב ואביהוא.אליהו חיים כתב:מהיכ"ת הקרבת קרבן ר"ח יהא בדיוק בין קרבנות אלו להשלמים?
וּסְפָרִים כָּתוּב בָּהֶן 'וְהָא אֲנִינוּת לְאַחַר זְרִיקָה הֲוַאי'. וְקַשְׁיָא לִי: מְנָלָן הָא? הֲלוֹא לֹא נִתְפָּרְשׁוּ בַּפָּרָשָׁה אֶלָּא עֲבוֹדוֹת שֶׁל קָרְבְּנוֹת שְׁמִינִי, אֲבָל קָרְבָּנוֹת שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לֹא נִתְפָּרְשׁוּ בָּהּ. וְעוֹד, מִדְּקָא מְהַדַּר לֵהּ אַהֲרֹן 'וְכִי הֵן הִקְרִיבוּ, וַהֲלוֹא אֲנִי הִקְרַבְתִּי', מִכְּלָל דְּקֹדֶם זְרִיקָה הֲוַאי אֲנִינוּת.
ביקורת תהיה כתב:אהרן פנה אליו בנוסח: 'שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה?' ועל כך באה ההודאה: 'אכן לא שמעתי!'דרך ישרה כתב:פירש"י 'הודה ולא בוש לומר לא שמעתי'.
כך היה נראה לומר בפשטות. אך המהלך נתקל בקושי כפול:
א. הנוסח 'שמא לא שמעת', המופיע בתלמוד, אינו מופיע בספרא, ואף רש"י אין מצטטו.
ב. בתלמוד הנוסח הוא: הודה ולא בוש משה לומר 'לא שמעתי', אלא אמר 'שמעתי ושכחתי'. שעל פניו נראה פירושו: לא נהג משה כמנהג שרה לכחש ולומר 'לא שמעתי כדבריך', אלא הודה ואמר: 'אכן שמעתי כדבריך אך שכחתי'.
אך הדברים קשים לשָׁמעם.
יתכן כי ההבדל בין שני התרגומים הוא כך:דרך ישרה כתב:תרגום יונתן כותב שמשה רבינו אמר טעיתי ואחי אהרון 'הזכירני' (כלומר, שכחתי), ואילו בתרגום ירושלמי כתוב טעיתי ואחי אהרון 'לימדני' (כלומר, לא שמעתי).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 70 אורחים