אולי כבר נכב"ב באיזהו מקומן, ומ"מ אין בית המדרש בלא חידוש, ראה בקטע השני.
============
הנה במשנה ביומא (פ"ה מ"א) תנן: יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל.
וביומא (נג, ב): מאי מצלי, רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב אמרי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו... אם שחונה תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. וכן הוא בתענית (כד, ב).
ובירושלמי (פ"ה ה"ב) ישנם כמה תוספות לתפילה קצרה זו, ומהם הועתקו לפיוטי יום הכיפורים: ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון... יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה... שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות... שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יעשו בתיהן קבריהן.
והנה תפילה קצרה זו היה מתפלל הכהן הגדול בבית החיצון דהיינו ההיכל כמו שפירשו הראשונים (רש"י ור"ן ועוד).
ברם על הפסוק בפרשת מסעי (לה, כה): וְהִצִּ֨ילוּ הָעֵדָ֜ה אֶת־הָרֹצֵ֗חַ מִיַּד֘ גֹּאֵ֣ל הַדָּם וְהֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ אֲשֶׁר־נָ֣ס שָׁ֑מָּה וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל אֲשֶׁר־מָשַׁ֥ח אֹת֖וֹ בְּשֶׁ֥מֶן הַקֹּֽדֶשׁ, מצינו בתרגום המיוחס ליונתן: וּמְטוֹל דְלָא צַלִי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי בְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא עַל תְּלַת עֲבֵירָן קַשְׁיָן דְלָא יְתַקְלוּן עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וּבְגִילוּי עֶרְיוּתָא וּבִשְׁדִיוּת אֲדַם זַכְיָא וַהֲוָה בִידֵיהּ לְבַטְלוּתְהוֹן בִּצְלוֹתֵיהּ וְלָא צַלִי מְטוֹל כֵּן אִתְקְנַס לִמְמַת בְּשַׁתָּא הַהוּא.
ובהגהות מצפה איתן במכות (יא, א) על דברי הגמ' שם: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו ציין לדברי הת"י הנ"ל,
ובמהרש"א ח"א שם: ודבר זה תלוי יותר בכ"ג שכך היה תפלתו ביוה"כ על כפרת עון שתבטל הגזירה שלא יהרג גם שהרשעים ישובו מעונם ותיבטל מהם גזירה רעה כההיא דר' זירא בפ' אד"מ וק"ל.
ולכאורה בתפילה זו לא מיירי על נוסח תפילה קצרה שהתפלל בהיכל, שהרי נתפרש להדיא שהיתה התפילה בבית קדשי הקדשים.
ובביאור מהר"י פערלא על סה"מ לרס"ג (פרשה סג) עמד בהערה זו (והביא גם מדברי הראשונים שהבאנו להלן), ונדחק דע"כ צ"ל שלכל ההיכל קראו כן, על שם בית קדשי הקדשים שהיה שם וכדי להגדיל מעלת קדושת ההיכל לנגד מקומות שבחול.
ברם יותר מסתבר לומר כדברי הגאון יעב"ץ בספר לחם שמים ליומא (נמצא ב'משנה לחם' הנדפס בסו"ס לחם שמים) שהיה בין ב' הפרוכות בשעה שהתפלל. ובשפתי צדיק (יו"כ אות כז) כתב שלולי ד' רש"י שמפרש בבית החיצון בהיכל היה נראה לפרש בין ב' הפרוכות, דאל"כ למה שינו חז"ל הלשון וכתבו בית החיצון במקום בהיכל כמו בכל דוכתי.
והוסיפו עוד לפי"ז לבאר מה ששנינו שלא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל, שאם היה בהיכל ממש, הרי יכלו לראותו מרחוק, דבשעת ההקטרה בקה"ק היו יכולים לעמוד בין האולם ולמזבח, אכן אם היה בין ב' הפרוכות ניחא.
אבל באמת בדברי הראשונים נתפרש שאותה התפילה היתה בהיכל ולא בין הפרוכות וכ"ש שלא בבית קדשי הקדשים.
זאת ועוד, שהרי בנוסח התפילה קצרה לא נזכר מאומה מענין זה שמתפלל שלא תארע לבית ישראל תקלה באחת מג' עבירות חמורות.
ועוד, שהרי כבר כתב המשנה למלך (הל' ביאת מקדש פ"ג הי"ט) דפשיטא דתפלה זו אין לה שום רמז בכתוב אלא תקנת חכמים היא, וע"כ הוכיח מכאן דכל שנכנס הכהן להיכל לעבודה יכול לשהות בהיכל אפילו כל היום כולו ולא מתחייב משום ביאה ריקנית, דאל"ה איך התירו להשהות בהיכל להתפלל.
ובפרשת חוקת עה"פ (כ, כט) וַיִּרְאוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן, בתרגום המיוחס ליונתן, וְחָמוּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דְאָתָא משֶׁה נָחִית מִן טַוְורָא מָנוֹי בְּזִיעִין וַהֲוָה בָּכֵי וַאֲמַר וַוי לִי עֲלָךְ אַהֲרֹן אָחִי עַמוּד צְלוֹתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל. ובתרגום ירושלמי נוסף עוד כמה תיבות: דַהֲוֵיתָא מְכַפֵּר עֲלֵיהוֹן חַד זְמַן בְּכָל שְׁנָא.
ובמדרש משנת רבי אליעזר (פרשה יב): חביבה היא הקטרת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטרת, שנ' ונתן את הקטרת על האש לפני ד'. מניין שבאותה שעה היה מתפלל, שנ' תכן תפלתי קטרת לפניך.
ובטור (או"ח סי' קלא) בנוסח נפילת אפיים, מה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כהן גדול שיכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית קדשי הקדשים להתפלל שם. וכן הוא בסדר רב עמרם גאון ובמחזור ויטרי.
ובפרישה (ס"ק ז): ולא בית קדשי קדשים להתפלל שם. רצונו לומר תפילת כהן גדול ביום הכפורים.
ונראה מכל זה דאמנם נוסף לתפילה הקצרה של הכהן גדול ביוה"כ, היה מתפלל בעת הקטרתו את הקטורת לפני ולפנים, וכנראה שהיה כלול בתפילתו שם תפילה על מצבו הרוחני של כלל ישראל שלא יכשלו בג' עבירות חמורות.
ושוב ראיתי שהאריך בזה הגרי"ח סופר שליט"א במאמרו "בעניני עבודת יום הכיפורים" בקובץ בית אהרן וישראל צז, תשס"ב, עמ' קיח ואילך, יעו"ש היטב.