פירוש חדש מצינו בדברי רבינו הגר"א בפירושו לחבקוק עה"פ (ג, ה) לְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו, וז"ל בתו"ד,
כמ"ש בפר' מסעי ויסעו מרעמסס וכו' ומצרים מקברים... ובאלהיהם עשה שפטים היינו שבכוריהם הכה בדבר ומתו ואלהיהם שרף בנהר דינור וכמ"ש פסילי אלהיהם תשרפון באש. וז"ש "לפניו" קודם שיצאו ישראל עם השכינה הלך הדבר והכה כל בכורי מצרים, ואחר כך "ויצא רשף" לשרוף את אלהיהם בנהר דינור, וזהו "לרגליו", לרגלי ישראל שהרשף היה הולך עם ישראל ממצרים.
ולא מצאתי מקור לדברים נפלאים אלו, וגם באדרת אליהו פרשת ראה ביאר הגר"א כדברי המכילתא ותרגום המיוחס ליוב"ע כאן: לפי שנאמר במצרים ובאלהיהם עשה שפטים ועשה בהם ארבעה שפטים. של אבנים נשברו. של עץ נשרפו. של חרס נתצו. של מתכת נמסת ונגדעת.
ואף כי בזוה"ק פרשת בשלח (נב, ב) איתא: ויושע יי' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת ההוא שלטנא ממנא דמצראי אחמי לון קודשא בריך הוא דאעבר ליה בנהר דינור דהוה בשפתא דימא רבא, מת מאי טעמא מת כמה דאוקמוה דאעברו ליה מההוא שלטנותא דיליה, הנה בודאי אין זו הכוונה הפשוטה בדברי הגר"א.