אין נזירה אלא הפרשה

[עושה חדשות]

ספרא מצורע -
והזרתם את בני ישראל, אין נזירה אלא הפרשה וכן הוא אומר וינזרו מאחרי ויעל גילוליו אל לבו, ואומר נזורו אחור.

ספרא אמור -
דבר אל אהרן ואל בניו, וינזרו, ואין נזירה אלא הפרשה וכן הוא אומר וינזרו מאחרי ויעל גילוליו, ואומר נזורו אחור, וינזרו מקדשי בני ישראל.

ילקוט שמעוני אמור -
אין נזירה אלא פרישה וכן הוא אומר וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ואומר נזורו אחור וכן הוא אומר מיין ושכר יזיר ואומר את ענבי נזיריך ואומר המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר הא אין נזירות בכל מקום אלא פרישה.

- -

יש להעיר למה חז"ל בספרא לא הביאו בפשיטות מקור להגדרת 'נזירה' מכל ענין הנזיר והנזירות, אשר פירשוהו הקדמונים כענין של פרישות. גם בילקוט שהביא מפרשת הנזיר, לא הביא מה'שם-עצם' של הנזיר אלא רק מהציווי להזיר עצמו מן היין.

[איתן]

יש להעיר למה חז"ל בספרא לא הביאו בפשיטות מקור להגדרת 'נזירה' מכל ענין הנזיר והנזירות, אשר פירשוהו הקדמונים כענין של פרישות. גם בילקוט שהביא מפרשת הנזיר, לא הביא מה'שם-עצם' של הנזיר אלא רק מהציווי להזיר עצמו מן היין.

באמת הלשון של נזיר קשור לשני דברים - לפרישה ולנזר (דהיינו שער ראשו המוקדש לה' למזבח). והיינו יכולים להגיד שעיקר הלשון הוא של נזר, לא של פרישה. אבל מפסוקים האחרים רואים משמעות של פרישה.
במדבר פרק ו, ז

לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱ-לֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:

מה שלא יהיה - יש כאן לשון נופל על לשון, ויש לעיין מי מהם עיקר. האם עיקר המשמעות של נזיר הוא ע"ש נזר-שער, והפרישה זה משמעות משנית. או שההפך - הנזיר קרוי ע"ש פרישתו, והתורה כלשון נופל על לשון השתמשה במילה "נזר" במשמעות של שערו.

עובדה היא שטומאה שסותרת את נזירות - סותרת אותה מפני שהשער נטמא, כך הוא לשון הכתוב.
במדבר פרק ו, ט

וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ:

לכאורה זה החלק העיקרי של נזיר - הקדשת השער, ושאר הדיניםנובעים מזה. ואכמ"ל.
אמנם זה עדיין לא אומר שהלשון הוא ע"ש נזר והלשון של פרישה הוא משני, אך מכלל האפשרות לא יצאנו.

[מעט דבש]

באמת הלשון של נזיר קשור לשני דברים - לפרישה ולנזר (דהיינו שער ראשו המוקדש לה' למזבח). והיינו יכולים להגיד שעיקר הלשון הוא של נזר, לא של פרישה. אבל מפסוקים האחרים רואים משמעות של פרישה.
במדבר פרק ו, ז

לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱ-לֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:

מה שלא יהיה - יש כאן לשון נופל על לשון.

עיין תוספות (נזיר ה. ד"ה בר פדא) ש'נזר אלקיו' הוא לשון נזירות היחיד בפרשה שהוא לשון כתר ולא לשון נזירות (-הפרשה).

[יאיר אתמר]

אולי יעזור - כתבתיו לפני כמה שנים.

בענין נזיר.docx

(47.34 KiB) הורד 160 פעמים

[מעט דבש]

[בקובץ שצורף, ראה בעיקר בהערה 9].
---------
יש להוסיף, שנחלקו המהרי"ט והגר"ש שקאפ בגדר נזירות.
לשיטת המהרי"ט (שו"ת א, נג ד"ה ואני) קבלת הנזירות היא שעושה עצמו קדוש ע"י דיבורו, והאיסורים הם תולדה מכך שלאיש קדוש כזה אסרה התורה דברים מסויימים, וכמו קדושת כהן שכתוצאה ממנה נאסר בקדושה (ויקרא כא, ז).
אבל לדעת הגרש"ש (נדרים סימן יג, ד"ה אמנם, וד"ה ועוד), הוא להפך, שמקבל על עצמו דיני נזירות, וממילא נהיה קדוש.

[עושה חדשות]

תודה לכולכם!

א"כ חז"ל לא רצו להביא מקור מלשונות הנזירות שבפרשה זו, כיון שהם עכ"פ יכולים להתפרש באופ"א.

[פלתי]

לא הבנתי את השאלה. המילה נזיר שמופיעה בתורה אין בה שום משמעות פרישה. חוץ מהפסוק מיין ושכר יזיר. ואעפ שנזיר הוא פרוש מיין וטומאה, אבל מאן יימר שהתואר נזיר הוא על שם כך?