ארבעים שנה במדבר עונש או שכר?

[עליך עיננו]

כל המעיין בפ' זו מתקשה מיד במהלך הפסוקים שמשה מוכיח את ישראל על היותם במדבר מ' שנה בצורה של לא ידעו הם ולא אבותיהם על המן על העננים וכ'ו ותורף הדברים למען ענתך לנסתך לדעת...
לכא' מבואר כאן עפ"י הרמב"ן שהיה זה דרגה של ראיית ה' בחוש שלא זכו אפי' האבות.. וכן משמע מעוד מפרשים..
ויש כאן כמה שאלות לעיון
א.הרי ההליכה במדבר נגזרה מחמת חטא המרגלים כמו שכ' להדיא בפ' שלח ודברים א"כ מה כונת הכתוב למען ענתך לנסתך?
ב.האם העינוי הוא עצם המן? הרי זה ההיפך מזה (באב"ע מעיר בזה)
ג.משמע מדברי משה שזה תוכחה כלומר תזכרו מה שעברתם וכל מה שעשה הקב"ה בעבורכם..והרי אין לך טובה גדולה מזו (וכך הק' באוה"ח)
ד.שיוצא באמת לפי דברי הרמב"ן (לענ"ד) שהיה זה שכר והם זכו לראיית ה' מיוחדת ולהבנה שלא על הלחם יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'...
האם יתכן לומר שבאמת לדור זה בניהם של אלו שמתו במדבר עצם השהות ארבעים שנה שם היה שכר גדול ולא עונש כלל כמו שרגילים לחשוב (ובאמת הרי אין סיבה לעונש עליהם ואולי רק מחמת שהיו עדין קטנים ולא יכלו להכנס מיד וצ"ע)
אשמח למ"מ בענין זה

[ביקורת תהיה]

סניף לדיון, דברי המדרש בקהלת רבה (פרשה ג) על פסוק 'את הכל עשה יפה בעתו':

רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ הָאִילָנוֹת יְשָׁנוֹת מִימֵי נֹחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֲנִי מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְחָרְבָּה? אֶלָּא הֲרֵינִי מַקִּיפָן דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ הַכְּנַעֲנִים וְיָקֹצּוּ יְשָׁנוֹת וְיִטְּעוּ חֲדָשׁוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכוֹת.

[יאיר]

יותר מזה מובא באיזהו מקומן (ואשרי מי שיביא המקור) שהכנענים רצו למנוע מישראל להכנס לא"י ואמרו, ה' הבטיחם לבוא לארץ זבת חלב ודבש וכו', הלכו והרסו בתיהם והחריבו כרמיהם וכו' כדי שלא יוכל ה' לקיים הבטחתו לישראל. לכן (מעבר לחטא המרגלים) סבבו בנ"י המדבר 40 שנה כדי שיבנו שוב הבתים ויטעו שוב הכרמים וכו' ותקויים הבטחת ה' לעמו.

[שבענו מטובך]

אולי מן הענין להביא מש"כ הגיעב"ץ בספרו אם לבינה פר' ואתחנן:

Capture.JPG (85.43 KiB) נצפה 1776 פעמים

[לארץ ולדרים]

יותר מזה מובא באיזהו מקומן (ואשרי מי שיביא המקור) שהכנענים רצו למנוע מישראל להכנס לא"י ואמרו, ה' הבטיחם לבוא לארץ זבת חלב ודבש וכו', הלכו והרסו בתיהם והחריבו כרמיהם וכו' כדי שלא יוכל ה' לקיים הבטחתו לישראל. לכן (מעבר לחטא המרגלים) סבבו בנ"י המדבר 40 שנה כדי שיבנו שוב הבתים ויטעו שוב הכרמים וכו' ותקויים הבטחת ה' לעמו.

כן איתא בתרגום שיר השירים פ"ג פסוק ו'(אם תעירו ואם תעוררו כו') ושם נוסף שהתורה כך נתערבה בגופיהם.
צ"ע דהא המרגלים ראו אותה בטובתה (ואולי רק אחרי שבאו מרגלים הם קצצו וחז"ל מפרשים בזה שודאי כניסתם נתעכבה בגלל חטא המרגלים רק היה אפשר שיהיה עונש יותר קצר בלי העניין שיגדלו העצים וכו')

[חרסון]

שמו"ר פרשה כ':

דָּבָר אַחֵר, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים, לָמָּה דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמְדוּ וְקָצְצוּ הַנְּטִיעוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ סְבוּרִים שֶׁבַּמִּדְבָּר תְּהֵא דִּירָתָם, עָמְדוּ וְנָטְעוּ נְטִיעוֹת וְגִדְּלוּ אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיסָן לָאָרֶץ. וְרַבֵּנוּ הַגָּדוֹל אוֹמֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֵימָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, עִכְּבָן אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר וּמֵאִיר לָהֶם בְּעַמּוּד עָנָן בַּיּוֹם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה, וְשָׁמְעוּ כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם רְעָדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, וְאַחֲרָיו מַה כְּתִיב (שמות טו, יז): תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ.

[בערקע חייט]

אבן עזרא שמות יד, יג:

יש לתמוה איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם. התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין כח בהם להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.

[עליך עיננו]

ייש"כ על כל המקורות
ויש להוסיף את דברי הרשב"ם בפרשה דברים נפלאים על הפסוק ואתנפל לפני ה' וכ'ו וז"ל מי האיש החכם יתן לב ויבן למה הוצרך לכפול כאן נפילת ארבעים יום וכו' אפס חכמה גדולה יש כאן ולהוכיח את ישראל בא,שמא תאמרו והלא חטא גדול כמעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו אף בא"י אם נחטא יועיל לנו תפלת הנביאים, אמר להם משה לא תועיל לכם תפלה בא"י וכו' ובמשך דבריו שם מבאר שרק בזכות בקשתו שלא יהיה חילול ה' שימותו במדבר שלא יאמרו הגוים מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ..ואחרי שיכנסו לארץ ויהרגו שלושים ואחד מלכים כבר לא יהיה טענה כזו..
מתבאר מדבריו א"כ שעצם ההליכה במדבר הצילה אותם מכלייה ח"ו מה שלא היה שייך כלל אם היו נכנסים לארץ..