פורום אוצר החכמה

עבודה יפה!
קיבלתי עתה מאוריאל על קטעים מבראשית ונח
אם אפשר להציב כאן כל שבוע מהפרשה איזה קטע
וגם להרחיב קצת בקטע שיוצב יותר ממה שיש בספר
כי בספר יש עניין לא להאריך ולהכביד

גרשיים כתב:התרגום של 'חָטוֹפִין' הוא 'חוטפים' כתואר, ולא כפועל.

צודק. ובדומה ל'נטוֹרין', שתרגומו 'שומרים' – תרגום זהה לתרגום של 'נטרין'.
(כאן ישנה עדיפות לארמית, כי, לדוגמה, המשפט 'ונטורין נטרין' נאמר בעברית 'ושומרים שומרים'.)
עם זאת, בעיני עדיף 'חמסנים' על 'חוטפים', משום שלטעמי, על התרגום לבטא גם את בת־הקול של המלה המתורגמת, וצלילו של 'חוטפים' קהה הוא לעומת צלילו של 'חטופין'.

אחד מעיר כתב:עבודה יפה!
קיבלתי עתה מאוריאל על קטעים מבראשית ונח
אם אפשר להציב כאן כל שבוע מהפרשה איזה קטע
וגם להרחיב קצת בקטע שיוצב יותר ממה שיש בספר.

הרחבה יש באשכול זה.

גרשיים כתב:תרגום המתורגם - לך לך.

פסוק ג: התרגום המדויק של 'בדילך' הוא 'בְּשֶׁלְּךָ' (כמו ביונה: 'בשלי' – 'בדילי').
פסוק ח: 'וַיִּפְרְשׂוֹ'. בלתי תקין. צ"ל 'וַיִּפְרְשֵׂהוּ'.
פסוק יב: 'כען' - 'כעת'. ובפסוק יג: 'כען' - 'עתה'.
פסוק טו: 'וְאִדְּבַרַת' - 'וַתֻּנְהַג'. דומה כי הנכון הוא 'וַתִּנָּהֵג'.

תודה רבה על הערותיך הנכוחות.
בפרט ההערה על 'בדיל' שנוגע לתרגומים רבים (בגלל / בעבור / למען, וכו'), ולאור הערתך שמתי לב שאפשר לתרגם זאת 'בשל'.

ביקורת תהיה כתב:פסוק ח: 'וַיִּפְרְשׂוֹ'. בלתי תקין. צ"ל 'וַיִּפְרְשֵׂהוּ'.

צודק. אמנם כיוצא מן הכלל מצאנו 'וַתִּצְפְּנוֹ' (יהושע ב, ד) / 'וַתִּצְפְּנֵהוּ' (שמות ב, ב).

מצורף בסוף הקובץ סיכום הגרסאות והפירושים (3 גרסאות, ו-4 פירושים) בתרגום על הפסוק (בראשית יח, כא):
אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.

גרשיים כתב:תרגום המתורגם - וירא.

פסוק א ופסוק כא: התרגום של 'וְאִתְגְּלִי' הוא 'וַיִּגָּלֶה', ושל 'אֶתְגְּלֵי' – 'אֶגָּלֶה'.
פסוק טז: התרגום של 'לְאַלְווֹאֵיהוֹן' הוא 'להלוותם' (כמו 'הלווית המת').
פסוק יב: מעולם לא שמענו 'בַּחֲרוּת' אצל נקבה, כי אם 'נַעֲרוּת'.

ביקורת תהיה כתב:פסוק יב: מעולם לא שמענו 'בַּחֲרוּת' אצל נקבה, כי אם 'נַעֲרוּת'.

בלשון חז"ל - יש במקומות בודדים. לדוגמא ברש"י על "ותלד זלפה" (בראשית ל,י).

ביקורת תהיה כתב:פסוק א ופסוק כא: התרגום של 'וְאִתְגְּלִי' הוא 'וַיִּגָּלֶה', ושל 'אֶתְגְּלֵי' – 'אֶגָּלֶה'.
פסוק טז: התרגום של 'לְאַלְווֹאֵיהוֹן' הוא 'להלוותם' (כמו 'הלווית המת').
פסוק יב: מעולם לא שמענו 'בַּחֲרוּת' אצל נקבה, כי אם 'נַעֲרוּת'.

1. אכן. יישר כח!

2. היעב"ץ (לוּחַ אָרָשׁ א, לב) הסכים לרז"ה (שערי תפילה כא) שצ"ל 'לוית המת' ולא 'הלוית', וכתב:

"אבל יספיק להוכיח אמתת הנדרש ממשקל השם עצמו, שלא נשתמשו במשקל 'הלויה' עם ה"א הפעיל, אלא לענין הלואת כסף, ונהגו לומר 'לויה' בלי ה"א להוראת ענין זה המיוחד בלווי חי או מת, וכמו שאמרו (סוטה מו:) 'כופין ללויה' וכיוצא בו הרבה. וכהאי גוונא הוא כאן (בסידור, בברייתא של 'אלו דברים') בכל הספרים 'לוית המת' בלי ה"א".

וכתב הרב דויד יצחקי (בלוח ארש עמ' שכה) שהלשון 'הלוית המת' לא נמצאת לפנינו בדברי חז"ל, רק בכותרת הסימנים בשו"ע ולבוש יו"ד סימנים שמג, שסא.

3. הבעיה היא שהלשון 'נעורים' (כשאינה תואר לאדם) מתורגמת בלשון 'זעיר' (בראשית ח, כא ועוד) או 'רביא' (ויקרא כב, יג; במדבר ל, יז). אמנם 'בחרות' מצאנו בלשון 'עלם' בתרגום במדבר (יא, כח) לפי הנוסח שהביא ר"ש בן פרחון 'מעולימותיה'.
ומצאנו גם 'בחורה' בלשון חז"ל (ב"ר עא, ט; ילקו"ש תהלים תתפח) כמו שציין הרב עזריאל.

גרשיים כתב:היעב"ץ הסכים לרז"ה שצ"ל 'לוית המת' ולא 'הלוית'.

אף אם כשל עוזר לא נפל עזור! התרגום של 'לְאַלְווֹאֵיהוֹן' הוא 'להלוותם'.

א. פסוק ב: למספד של שרה. לכאורה צ"ל 'למספדָהּ'. (ולהעיר: הנוסח 'למספדַהּ דשרה ולמבכהּ' נראה שיבוש.)
ב. פסוקים יב-יד: זָמֵין, זָמֵינְתָּא. מאיזה בנין פעלים אלו? לא פְּעַל ולא פַּעֵל!
ג. פסוקים יא-מה: התרגום המדוקדק של הפעלים משורש 'מלא', שבאונקלוס הם בבנין פְּעַל, הוא: שיוצאות הַמְּלֵאוֹת (כמו 'ושוליו מלאים את ההיכל'), תצאנה לִמְלֹאת, לגמליך אֶמְלָא, וַתִּמְלָא לכל גמליו.
ד. פסוק כד: מְתַקְּנָא = מְתֻקֶּנֶת, תָּקְנָא = 'תְּקֵנָה' (כמו 'שְׁלֵמָה').

ביקורת תהיה כתב:א. פסוק ב: למספד של שרה. לכאורה צ"ל 'למספדהּ'. [size=85](ולהעיר: הנוסח 'למספדהּ דשרה ולמבכהּ' נראה שיבוש).

לא הבנתי התיקון - זה מה שכתוב!
בספר פתשגן מסביר נוסח זה:

בתרגום אונקלוס (לנוסח זה):
לְמִסְפְּדַהּ דְּשָׂרָה
וב'תרגום המתורגם' תרגמתי:
'למספד של שרה'
והעיר הרב 'ביקורת תהיה' (בצדק), שצריך לומר:
'לְמִסְפְּדַהּ של שרה'.

גרשיים כתב:בתרגום אונקלוס (לנוסח זה):
לְמִסְפְּדַהּ דְּשָׂרָה
וב'תרגום המתורגם' תרגמתי:
'למספד של שרה'
והעיר הרב 'ביקורת תהיה' (בצדק), שצריך לומר:
'לְמִסְפְּדַהּ של שרה'.

לפענ"ד שתי הצורות נכונות.

עזריאל ברגר כתב:

גרשיים כתב:בתרגום אונקלוס (לנוסח זה):
לְמִסְפְּדַהּ דְּשָׂרָה
וב'תרגום המתורגם' תרגמתי:
'למספד של שרה'
והעיר הרב 'ביקורת תהיה' (בצדק), שצריך לומר:
'לְמִסְפְּדָהּ של שרה'.

לפענ"ד שתי הצורות נכונות.

שתי הצורות נכונות, אבל אם נצמדים ללשון התרגום, היא כצורה השניה.

ביקורת תהיה כתב:ב. פסוקים יב-יד: זָמֵין, זָמֵינְתָּא. מאיזה בנין פעלים אלו? לא פְּעַל ולא פַּעֵל!

כתב לי הרב יהושע אספיס שליט"א:

זמין, בבנין פָּעֵל, אחי פַּעֵל. בבניין זה פה"פ קמוצה והדגש בעה"פ מתבטל. וכזה בלשון התרגום: מְחָיֵךְ, מְגָבֵב (במסורת תימן). כיו"ב בכפולים ובע"ו: תְּקָצְצוּן, מְקָמֵם

.

ביקורת תהיה כתב:ג. פסוקים יא-מה: התרגום המדוקדק של הפעלים משורש 'מלא', שבאונקלוס הם בבנין פְּעַל, הוא: שיוצאות הַמְּלֵאוֹת (כמו 'ושוליו מלאים את ההיכל'), תצאנה לִמְלֹאת, לגמליך אֶמְלָא, וַתִּמְלָא לכל גמליו.
ד. פסוק כד: מְתַקְּנָא = מְתֻקֶּנֶת, תָּקְנָא = 'תְּקֵנָה' (כמו 'שְׁלֵמָה').

יישר כח על הדיוק, אבל צורות אלו מאד לא מקובלות כיום, ולכן אין אפשרות להשתמש בהן (אך זה טוב להערות למטה).

גרשיים כתב:א. זמין, בבנין פָּעֵל, אחי פַּעֵל.
ב. צורות אלו מאד לא מקובלות כיום, ולכן אין אפשרות להשתמש בהן.

א. אם כן, היוד מיותרת.
ב. כלומר, בלתי ניתן להצטמד ללשון אונקלוס ולתרגמו מילולית; על המתרגם להתחשב בתנאיה של השפה שבה הוא מתרגם. אמת ויציב! אך לדעתי התובנה הזאת תקפה גם בנוגע ליופיה של השפה.

ביקורת תהיה כתב:

גרשיים כתב:א. זמין, בבנין פָּעֵל, אחי פַּעֵל.

א. אם כן, היוד מיותרת.

אמות קריאה כאלה מצויות מאד בתרגום אונקלוס.

ביקורת תהיה כתב:ב. כלומר, בלתי ניתן להצטמד ללשון אונקלוס ולתרגמו מילולית; על המתרגם להתחשב בתנאיה של השפה שבה הוא מתרגם. אמת ויציב! אך לדעתי התובנה הזאת תקפה גם בנוגע ליופיה של השפה.

ואני מעדיף בזה למתוח את החבל ככל הניתן, וכך ניתן גם לראות כיצד אונקלוס פירש את המילים, ולא רק את התוכן.

גרשיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

גרשיים כתב:בתרגום אונקלוס (לנוסח זה):
לְמִסְפְּדַהּ דְּשָׂרָה
וב'תרגום המתורגם' תרגמתי:
'למספד של שרה'
והעיר הרב 'ביקורת תהיה' (בצדק), שצריך לומר:
'לְמִסְפְּדָהּ של שרה'.

לפענ"ד שתי הצורות נכונות.

שתי הצורות נכונות, אבל אם נצמדים ללשון התרגום, היא כצורה השניה.

איך אפשר לכתוב: למספדה של שרה? כשיש מפיק הכוונה שייכות, וא"כ מה שיוצא זה - למספד שלה של שרה, וזה כפל לשון.
בפתשגן באמת כתב באל"ף.

חיימקה כתב:איך אפשר לכתוב: למספדה של שרה? כשיש מפיק הכוונה שייכות, וא"כ מה שיוצא זה - למספד שלה של שרה, וזה כפל לשון.
בפתשגן באמת כתב באל"ף.

כמו "רחובה של עיר" - ביטוי הנמצא כמה פעמים בש"ס.

מצינו גם בלשון המקרא 'ותראהו את הילד' (שמות ב, ו); וראה שם אבן עזרא.

גרשיים כתב:תרגום המתורגם - תולדות.

פסוק כג: מי סניא 'מלכות', שהיא 'מלכוּ' בלשון עברית, שאתה מדבר בעקמי שפה?

אני משתדל שלא לתרגם בלי מקור. על 'ממלכה' יש מקור ל'מלכו', על 'מלכות' לא.

שבתי וראֹה, כי אכן בתורה הממלכה היא הגברת (השם 'מלכות' מופיע בה פעם אחת בלבד).
התנצלות: השם 'ממלכה' נעלם מלשון חכמים, לפיכך דימיתי כי תרגום עקלתון הוא.

הכל בסדר,
ובלבד שתמשיך לבקר ולתקן.

גרשיים כתב:תרגום המתורגם - ויצא.

פסוק יב: 'לב השמים' מתרגם אונקלוס 'צית שמיא'. ('צד השמים' – ביטוי חסר שחר.)

"נטה ידך על השמים" (שמות ט, כב) פירש"י "לצד השמים", וכתב הרא"ם (שם פסוק ח) שכן גם דעת אונקלוס בתרגומו (בפסוק ח) "לצית שמיא"

הנושא שם הוא תיבת 'על', שרש"י מפרשו במובן של 'אל'. וראיית הרא"ם היא מהלמד של 'לצית'.

לשון הרא"ם (שמות ט, ח):

ולא ידעתי מאין הוציא [=רש"י] שזרקו משה [=את פיח הכבשן] בכח עד שיחייב שהיה זה בידו אחת, אם ממלת 'השמימה', שפירושו 'אל השמים', ויהיה על דרך 'ערים בצורות בשמים' (דברים א, כח), שיזרוק אותו בכח עד שיפליג בהגבהתו עד לשמים, דילמא אין פירוש 'השמימה' אלא לפאת השמים, דהיינו לצד מעלה... וכן תרגם אותו אנקלוס [='השמימה'] - 'לצית שמיא' המורה על צד המעלה.

ויש לשים לב שראיית הרא"ם היא מפסוק ח, ולא מפסוק כב, שכן שם לא תרגם אונקלוס 'לצית'.

'המורה על צד המעלה' היא הלמד.
בין כה ובין כה ההידיינות מיותרת, אחרי שאונקלוס מתרגם 'לב השמים' - 'צית שמיא'; מלבד מה שאמרנו כי 'מגיע עד צד השמים' – משפט חסר שחר הוא.

ביקורת תהיה כתב:'המורה על צד המעלה' היא הלמד.

מה יש באות ל' של 'לצית' יותר ממלת 'אל' שבפסוק עצמו ('השמימה' = 'אל השמים', כמו שכתב הרא"ם בתחלת דבריו)?