הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » א' דצמבר 06, 2020 12:11 pm
ספר אפריון על בראשית פרק ל"ז פסוק כ'
ובזה נראה לפע"ד לתת טעם על מה שקנו השבטים בעד הכסף שמכרו את יוסף מנעלים, כמו שדרשו [ילקוט רמז קמ"ב] על הפסוק [עמוס ב' ו'] על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. וכן איתא בתרגום יונתן [פסוק כ"ח] וזבינו ית יוסף לערבאין בעשרים מעין דכסף וזבינון מינהון סנדלין. וטעמא בעי מה ראו לקחת דוקא מנעלים בעד הכסף, ולמה נזכר זאת בפסוק בעבור נעלים. ולפמ"ש י"ל עפמ"ש בשם המהרש"ל כברכת שעשה לי כל צרכי, שנתקנה לברך כד סיים מסאני', כי במה שהוא נועל מנעלים מעור הבהמה, בזה הוא מראה שהוא מושל על הבעלי חיים ומכ"ש על הדומם והצומח ע"ש בפי' הסידור. והנה בהיות שחשדו את יוסף שפגם בלשונו, ונחשב בעיניהם רק כבעל חי בעלמא ולא כמדבר, לפי דעתם היה ראוי לקנות בעד כסף ממכרו מנעלים. עוד נ"ל כי ידוע היה להם שמקבלין תנחומין על המת ולא על החי [רש"י להלן פסוק ל"ה ומד"ר שם פ"ד כ"א], רק חשבו כי טעם הדבר הוא כמ"ש בס' כלי יקר [להלן פסוק ל"ה] שהחי יתן אל לבו שזה המת זכה לרב טוב הצפון לצדיקים, וכי הוא נעתק מן העולם האפל אל האור הנצחי ע"ש. ולכך רצו להטעות את אביהם לטובתו כדי שיקבל תנחומין, אבל האמת אינו כן, כי רק גזרה היא מאתו ית"ש על המת שישתכח מן הלב כמ"ש רש"י.