מי היו הערב רב?

[עליך עיננו]

ברש"י מפרש שהיה אלו תערובת גרים מאומות,
האם כונתו לזרים? כדברי התרגום נכרים? שהרי לא היו עדין גרים.
וגם מה כונתו משאר אומות האם היו עוד גוים שיצטרפו ליציאה מלבד המצריים?
ראיתי שיש אשכולות בנושא אבל לא על שאלה זו.

[יאיר]

אכן, מאומות אחרות.

תערובת מלשון ערב (ערב רב - תערובת גויים רבים) כמו מכת ב'ערוב' - תערובת חיות

(גרים הוא במובן 'מושאל' כאלו שרצו להיות חלק מעם ישראל)

[צופה_ומביט]

מצטרף. היו עוד אומות משועבדות במצרים, ככתוב בתורה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר (וראה מכילתא ורש"י שם שהיו אלה שבויים מאומות אחרות, וכפשוטו של מקרא), ומפורטים בחז"ל כמה אומות ספציפיות שהיו שם, וביניהם (ובראשם) עמלק.

את המושג "גרים" מצינו כבר בימי אברהם שהיה מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים, והכוונה למי שרצה להצטרף למשפחת אברהם ולאמונתו (ו/או לקיים שבע מצוות בני נח).

[אגב, אחד הפלאים הוא השם "יהודית" עוד לפני שנולד יהודה, בפרשת תולדות (בראשית כו, לד), ומבאר רש"י מדוע קרא לה עשו כך? כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה יג, א), וז"ל רש"י בפרשת וישלח (לו, ב) "אהליבמה - היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו". ופלא, בשלמא לאחר שנולד יהודה, והיתה ממלכת יהודה (על שמו ושם נחלתו והמלכים שבאים ממנו), ונקראו כל ישראל הגולים לבבל על שמה "יהודים" (כי את ממלכת ישראל הגלה סנחריב עוד קודם) ואפילו שפה עברית נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח וקאי על ממלכת יהודה עיי"ש), מובן שכל מי שמחזיק באמונת ישראל נקרא "יהודי". אבל כאן מדברים עשרות שנים לפני שיעקב התחתן, ויהודה טרם נולד, וכבר קיימת בעולם המילה "יהודי" כתואר לכופר בע"ז. ונראה מזה (וכמו שכבר כתבו בספרים) ששורש המילה "יהודי" הוא שם "הויה", היינו "איש הויה", "שייך להויה", וכיו"ב. וכאמור, היא היא הגירות של לפני מתן תורה].


לגבי "רב" לענ"ד אין הכוונה למספר המינים (האומות) שהיו באותה תערובת (כמדומני איתא בחז"ל שהיו בהם חמש אומות), אלא לכמות האנשים, שאותו "ערב" (תערובת) היה "רב" בכמותו. לא זניח, אלא מספר משמעותי מאד ביחס למספר בני ישראל.

[יאיר]

אכן, מאומות אחרות.

תערובת מלשון ערב (ערב רב - תערובת גויים רבים) כמו מכת ב'ערוב' - תערובת חיות

(גרים הוא במובן 'מושאל' כאלו שרצו להיות חלק מעם ישראל)

לגבי "רב" לענ"ד אין הכוונה למספר המינים (האומות) שהיו באותה תערובת (כמדומני איתא בחז"ל שהיו בהם חמש אומות), אלא לכמות האנשים, שאותו "ערב" (תערובת) היה "רב" בכמותו. לא זניח, אלא מספר משמעותי מאד ביחס למספר בני ישראל.

אכן, לכך התכוונתי. כתבתי 'גויים' במונח שמשתמשים היום לאנשים גויים.

[עליך עיננו]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

[צופה_ומביט]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

ייש"כ. זכרתי משהו כזה אבל לא רציתי לכתוב בלי לבדוק, ולא היה סיפק בידי לבדוק.

לפי"ז נוסף נופך במילה "רב", הכוונה לא "רב" בסתם, רבים, אלא "רב ביחס ל-", והיינו "רבים יותר מישראל".

[לייטנר]

כותב בקצרה, כי כבר דובר על כך כאן בעבר.
יש לשים לב
ערב רב = אספסף
הדמיון קיים הן במשמעות והן בהכפלת שתי האותיות האחרונות. כך גם מתרגם אונקלוס את המילה 'אספסף' - 'הערברבין'.
להפיכה לשתי מילים, השוו ל'לחפר פרות' (ישעיה ב כ), שהכוונה ל'לחפרפרות'.

[צופה_ומביט]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

לפי המבארים שמספר יוצאי מצרים היה כ3 מיליון (כי ששים ריבוא הם רק גברים מגיל 20 עד 60) יל"ע מה לגבי המספרים הנ"ל הכתובים במכילתא ובת"י. אם גם שם הכוונה להשוואה לישראל תחת אותה קטגוריה של המנויים בתורה מישראל, והיינו רק גברים מגיל 20 עד 60, א"כ היו 6 מיליון או 12 מיליון ערב רב. ז"א שהסה"כ של הולכי המדבר היה כ9 מיליון או 15 מיליון. וצ"ע.

ואולי הכוונה שכל הערב רב כולם כולל נשים וקטנים וזקנים היה כפליים או פי ארבע מהמנויים בתורה מיוצאי מצרים, ולפי"ז [לשיטה הנ"ל] היו הולכי המדבר כ4.5 מיליון או 5.5 מיליון.

יצויין שהרס"ג באמונות ודעות (בהקדמה פ"ו) כותב שסך הולכי המדבר שאכלו את המן היה "קרוב לאלף אלפים (= מיליון אחד) אדם". משמע שכלול בזה גם נשים קטנים וזקנים וכל הערב רב. וצ"ע.


אגב, בעגל מתו כ3000 איש, והכוזרי מסביר שהיו אלה אנשים מהערב רב שרק הם עשו את העגל. לפי המספרים הכתובים במכילתא ובת"י נמצא שגם ביחס לערב רב זה מספר זניח ביותר.

[נשגב שמו]

איתא בזוהר ב' קצא א: תא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי משה, אמר ליה קב"ה למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו גבורתא דילך בעו לאיתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, וכו'. [הראני הגריח"ס שליט"א].

וראה הגהות נצוצי זהר שם וזה דבר חדש שהערב רב היו חרטומי מצרים והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?

[עליך עיננו]

ייש"כ על המקור.
במכילתא לא כ' שהיו משאר אומות,אלא רק שהיו רבבות
אבל יש שאומרים שהיו גם משאר אומות כדברי הר' צופה ומביט לעיל שהביא ראיה לזה מבית השבי.
ואולי כך משמע מרש"י

[לבי במערב]

. . והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?

למה לא? 'תבן אתה מביא לעפרים' וכו'.

במכילתא לא כ' שהיו משאר אומות, אלא רק שהיו רבבות

לפי הבנתי, כוונתו להקשות על הריבוי המופלג.

[צופה_ומביט]

כתיב (במדבר יא, ד) "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וקאי על הערב רב כמש"כ שם במכילתא וברש"י, וכמשמעות לשון הפסוק בעצמו, וישובו ויבכו גם בני ישראל, דהיינו שהאספסוף לא היו בני ישראל.

הלשון "אשר בקרבו" משמע שישראל היו הרוב והערב רב המעט, וצ"ב דברי המכילתא והת"י הנ"ל.

ראה גם ביאור ולשון הרמב"ן (שמות יט, א) "ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר וערב רב אחריהם כי לישראל יתן התורה כמו שאמר (בפסוק הבא) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וזה טעם ויחן שם ישראל".

גם כאן משמעות הדברים שישראל היו הרוב ויכלו לקבוע לערב רב מה לעשות ולהבדילם מהם כרצונם.

[עליך עיננו]

בכלי יקר במדבר על הפסוק ויקץ מואב וכו' כי רב הוא כ' שפסוק זה מיירי על הערב רב כיוו שהיו מרובים כפול מבנ"י (ומביא את המדרש) לכן חשש מהם, אבל מבנ"י שלא היו רבים כ"כ לא חשש מריבויים,

[צופה_ומביט]

איתא בזוהר ב' קצא א: תא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי משה, אמר ליה קב"ה למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו גבורתא דילך בעו לאיתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, וכו'. [הראני הגריח"ס שליט"א].

וראה הגהות נצוצי זהר שם וזה דבר חדש שהערב רב היו חרטומי מצרים והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?

ראה גם במדרש (שמות רבה יח, י): "מִבְּכוֹר פַּרְעֹה עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי, משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו אמר המלך כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים. כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלהים כל מי שאוהב את בני יבא וישמח עם בני. הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם שנאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל מתו עם הבכורים שנאמר (תהלים עח, נא) ויך כל בכור במצרים".

[צופה_ומביט]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא. ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

דעה נוספת במכילתא שהערב רב היו ש"ס ריבוא, פי 3 מיוצאי מצרים.

ובפירוש בירורי המידות (מובא בתורה שלמה שמות יב אות תקפו) פירש את המחלוקת המשולשת במכילתא שלכו"ע היה מספר הערב רב כיוצא בהן של ישראל (מספר שווה לישראל), אלא שנחלקו כמה היו ישראל. חד סבר שמתייחסים כאן רק לס' ריבוא הגברים, והערב רב כיוצא בהן, א"כ סה"כ היו יחד ק"כ ריבוא. וחד סבר שבישראל היו ס' ריבוא גברים וכל השאר (זקנים נשים וטף) ג"כ ס' ריבוא, א"כ ישראל היו ק"כ ריבוא, והערב רב כיוצא בהן, סה"כ יחד ר"מ ריבוא. וחד סבר שישראל היו ס' ריבוא גברים, ועוד ס' ריבוא טף, ועוד ס' ריבוא נשים וזקנים, סה"כ ק"פ ריבוא, והערב רב כיוצא בהן, סה"כ כולם יחד ש"ס ריבוא. (בענין אל מי מתייחס מספר ס' ריבוא הגברים של ישראל וכמה היו עוד חוץ מהם, היינו מהו ה"לבד מטף", ראה בתורה שלמה שם אות תקפב*-תקפד)

אמנם במדרש הגדול ומכילתא דרשב"י איתא להדיא שהערב רב לא היו כיוצא בהן של ישראל אלא פי 3 מכיוצא בהן של ישראל, וז"ל (מובא בתו"ש שם אות תקפה) "וגם ערב רב עלה אתם. ערב עלה אתם, רב עלה אתם, וגם ערב רב עלה אתם, מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים שלשה כיוצא בהן".

[ניים ושכיב]

[אגב, אחד הפלאים הוא השם "יהודית" עוד לפני שנולד יהודה, בפרשת תולדות (בראשית כו, לד), ומבאר רש"י מדוע קרא לה עשו כך? כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה יג, א), וז"ל רש"י בפרשת וישלח (לו, ב) "אהליבמה - היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו". ופלא, בשלמא לאחר שנולד יהודה, והיתה ממלכת יהודה (על שמו ושם נחלתו והמלכים שבאים ממנו), ונקראו כל ישראל הגולים לבבל על שמה "יהודים" (כי את ממלכת ישראל הגלה סנחריב עוד קודם) ואפילו שפה עברית נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח וקאי על ממלכת יהודה עיי"ש), מובן שכל מי שמחזיק באמונת ישראל נקרא "יהודי". אבל כאן מדברים עשרות שנים לפני שיעקב התחתן, ויהודה טרם נולד, וכבר קיימת בעולם המילה "יהודי" כתואר לכופר בע"ז. ונראה מזה (וכמו שכבר כתבו בספרים) ששורש המילה "יהודי" הוא שם "הויה", היינו "איש הויה", "שייך להויה", וכיו"ב. וכאמור, היא היא הגירות של לפני מתן תורה]

[וע"ד הפשט, שורש המילה יהודי הוא מיהודה (כמו שכתבת מעיקרא), שהוא ע"ש הפעם אודה את ה'. והענין הוא שהודאה על הטובות היא הודאה על האמת, ועל כן נקראת "הכרת" הטוב, שמכיר שעשו לו טובה. ולכן גם יהודה נקרא על שם ההודיה שהודתה לאה לה', וגם כל הכופר בע"ז נקרא יהודי ע"ש שמודה בקב"ה].

[צופה_ומביט]

כותב בקצרה, כי כבר דובר על כך כאן בעבר.
יש לשים לב
ערב רב = אספסף
הדמיון קיים הן במשמעות והן בהכפלת שתי האותיות האחרונות. כך גם מתרגם אונקלוס את המילה 'אספסף' - 'הערברבין'.
להפיכה לשתי מילים, השוו ל'לחפר פרות' (ישעיה ב כ), שהכוונה ל'לחפרפרות'.

ראה גם בתורה שלמה שמות יב אותיות תקפח-תקפח.

וראה שם אות תקפה שבנחמיה יג, ג כתיב "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל", וכתב שהכוונה אספסוף.

אמנם יל"ע בהא גופא. ראה רש"י בנחמיה שם שכתב: "כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם". ושאר מפרשים כתבו (על פי הנאמר שם בפרק) שהיו אלה מבני עמון ומואב.

וכוונתי שיל"ע האם "ערב" הוא על שם "שהתערבו בישראל" ולפי זה אפילו אם היו כולם מבני אומה אחת עדיין יוצדק שמם "ערב" (אמנם לפי"ז המשמעות היא שהם מעטים מישראל, הם התערבו בישראל, "האספסוף אשר בקרבו", ולא שהם רבים כ"כ עד שישראל נבלעים בהם). או ש"ערב" הוא ע"ש שהם בעצמם תערובת אומות שונות (ולפי זה יתכן שהיו רבים מישראל).

וכשנעיין בלשון "אספסוף" בעצמו - חושבני שבו בעצמו יל"ע כך. אין ספק שזהו לשון "אסיפה והוספה", כלומר "אלה שנוספו על ישראל / לישראל", אבל הכפל "אספסוף" משמע "נוספו כאלה ונוספו כאלה", "נוספה קבוצה שהיא בעצמה אוסף של כמה מינים", כלומר שהיו בעצמם תערובת של אומות שונות, כך שא"א לומר ש"אומה פלונית נוספה על ישראל" אלא היו "אוסף של נאספים ונוספים", ומכאן "אספסוף".

אמנם אולי אי"ז הכוונה "אספסוף", אלא שהכפל הוא כפל של הקטנה, ובא לומר לשון זלזול, שלא היתה זו התווספות אמיתית וכנה, אלא גרים גרורים ספחת לישראל.

מה שבאתי להראות, שמה שנחליט ש"ערב רב" הכוונה "אספסוף", עדיין לא פותר לנו את השאלה האם היו כאן תערובת כמה אומות או לא, וגם על "אספסוף" בעצמו יש לדון ולהסתפק בזה.

[צופה_ומביט]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

ייש"כ. זכרתי משהו כזה אבל לא רציתי לכתוב בלי לבדוק, ולא היה סיפק בידי לבדוק.

לפי"ז נוסף נופך במילה "רב", הכוונה לא "רב" בסתם, רבים, אלא "רב ביחס ל-", והיינו "רבים יותר מישראל".

ראיתי עכשיו שכ"כ בלקח טוב (מובא בתורה שלמה שמות יב אות תקפו) "וגם ערב רב, רב מששים ריבוא".

[צופה_ומביט]

איתא בזוהר ב' קצא א: תא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי משה, אמר ליה קב"ה למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו גבורתא דילך בעו לאיתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, וכו'. [הראני הגריח"ס שליט"א].

וראה הגהות נצוצי זהר שם וזה דבר חדש שהערב רב היו חרטומי מצרים והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?

מאידך גיסא איתא בזוהר ח"ב מה, ב (מובא בתורה שלמה שמות יב אות תקפז):

"רבי יוסי אקשי ואמר, כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. אי הכי (שעלו עמהם ערב רב של מצריים) כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב? אמר רבי יהודה: ערב רב כתיב ולא מצרים, דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים, ולא עוד אלא דכלהו אתגזרו, וכיון דאתגזרו לא אקרון מצראי".

להבנתי שני תירוצי רבי יהודה נחלקו האם הערב רב היו (עכ"פ גם) מצריים או לא. ועכ"פ מפורש כאן בזוהר דעה שהערב רב היו משאר אומות, ואומר להדיא שהיו דרים במצרים משאר אומות, ולא כשאלת הזוהר ח"ב קצא, א "וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו?".

[לייטנר]

כותב בקצרה, כי כבר דובר על כך כאן בעבר.
יש לשים לב
ערב רב = אספסף
הדמיון קיים הן במשמעות והן בהכפלת שתי האותיות האחרונות. כך גם מתרגם אונקלוס את המילה 'אספסף' - 'הערברבין'.
להפיכה לשתי מילים, השוו ל'לחפר פרות' (ישעיה ב כ), שהכוונה ל'לחפרפרות'.

ראה גם בתורה שלמה שמות יב אותיות תקפח-תקפח.

וראה שם אות תקפה שבנחמיה יג, ג כתיב "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל", וכתב שהכוונה אספסוף.

אמנם יל"ע בהא גופא. ראה רש"י בנחמיה שם שכתב: "כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם". ושאר מפרשים כתבו (על פי הנאמר שם בפרק) שהיו אלה מבני עמון ומואב.

וכוונתי שיל"ע האם "ערב" הוא על שם "שהתערבו בישראל" ולפי זה אפילו אם היו כולם מבני אומה אחת עדיין יוצדק שמם "ערב" (אמנם לפי"ז המשמעות היא שהם מעטים מישראל, הם התערבו בישראל, "האספסוף אשר בקרבו", ולא שהם רבים כ"כ עד שישראל נבלעים בהם). או ש"ערב" הוא ע"ש שהם בעצמם תערובת אומות שונות (ולפי זה יתכן שהיו רבים מישראל).

וכשנעיין בלשון "אספסוף" בעצמו - חושבני שבו בעצמו יל"ע כך. אין ספק שזהו לשון "אסיפה והוספה", כלומר "אלה שנוספו על ישראל / לישראל", אבל הכפל "אספסוף" משמע "נוספו כאלה ונוספו כאלה", "נוספה קבוצה שהיא בעצמה אוסף של כמה מינים", כלומר שהיו בעצמם תערובת של אומות שונות, כך שא"א לומר ש"אומה פלונית נוספה על ישראל" אלא היו "אוסף של נאספים ונוספים", ומכאן "אספסוף".

אמנם אולי אי"ז הכוונה "אספסוף", אלא שהכפל הוא כפל של הקטנה, ובא לומר לשון זלזול, שלא היתה זו התווספות אמיתית וכנה, אלא גרים גרורים ספחת לישראל.

מה שבאתי להראות, שמה שנחליט ש"ערב רב" הכוונה "אספסוף", עדיין לא פותר לנו את השאלה האם היו כאן תערובת כמה אומות או לא, וגם על "אספסוף" בעצמו יש לדון ולהסתפק בזה.

ההשוואה בין שתי המילים בעיקר באה להראות שיש להתייחס רק ל'אשף' או ל'ערב', ולפיגך אין צורך בפלפולי 'אוסף של נאספים וכו', אלא על היותם תוספת המעורבים בישראל.

[איקטורין]

שורשים לרדק - ערב.jpg (58.09 KiB) נצפה 4190 פעמים

שורשים לרדק - אסף.jpg (58.57 KiB) נצפה 4190 פעמים

[נשגב שמו]

ייש"כ על המקור.
במכילתא לא כ' שהיו משאר אומות,אלא רק שהיו רבבות
אבל יש שאומרים שהיו גם משאר אומות כדברי הר' צופה ומביט לעיל שהביא ראיה לזה מבית השבי.
ואולי כך משמע מרש"י

כוונתי היתה פשוטה דבעיני לא מסתבר שהיו סך עצום כל כך חרטומים כמספר שנזכר במכילתא ובתרגום יונתן וכפי שהרגיש וכתב "לבי במערב", וזהו שכתבתי אם דברי הזהר עולים בקנה אחד עם המכילתא והתרגום יונתן ודו"ק.

[עליך עיננו]

האם הערב רב נתגיירו לפני קבלת התורה?
ראיתי שמובא באשכול אחר שהשיעבוד היה תנאי לקבלת התורה ולכן בני משה לא נכחו שם (לפי שיטה אחת) ומה עם שאר הגרים שלא נשתעבדו?

[צופה_ומביט]

האם הערב רב נתגיירו לפני קבלת התורה?
ראיתי שמובא באשכול אחר שהשיעבוד היה תנאי לקבלת התורה ולכן בני משה לא נכחו שם (לפי שיטה אחת) ומה עם שאר הגרים שלא נשתעבדו?

תראה במובא לעיל על "בכור השבי".

וגם המובא לעיל על "כשרים שבמצרים" ששמחו עם ישראל, ומשמע דהיינו אלה שלא שעבדו בהם, ומסתמא סבלו גם הם מחמת המציק, שאר המצרים שרדו בישראל, ובזו לאחיהם שמוציאים עצמם מן הכלל ופורשים מן הציבור, ואולי אף ייסרו אותם ע"כ וכו' (עולם כמנהגו נוהג עד היום הזה).

[עליך עיננו]

לפי דברי הזוהר המובא לעיל מובן היטב חטא העגל שנעשה על ידם דוקא שהרי הם (החרטומים) ייחסו למשה כוחות מיוחדים ו"התחברו" אליו מכח חכמתם ולכן שמשה לא שב כבר לא האמינו כ"כ ורצו להחליפו בעגל.

[צופה_ומביט]

אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.

בתנחומא כי תשא סימן יט איתא שהיו ארבעים אלף: "וירא העם כי בושש משה, בא שש שעות. נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עמהם וכו'".

[עושה חדשות]

בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא

אולי אפשר לדרוש כך בתיבת "וחמושים", כי מספרם של בנ"י היה אחד מחמש בערב רב.

[עושה חדשות]

[אגב, אחד הפלאים הוא השם "יהודית" עוד לפני שנולד יהודה, בפרשת תולדות (בראשית כו, לד), ומבאר רש"י מדוע קרא לה עשו כך? כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה יג, א), וז"ל רש"י בפרשת וישלח (לו, ב) "אהליבמה - היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו". ופלא, בשלמא לאחר שנולד יהודה, והיתה ממלכת יהודה (על שמו ושם נחלתו והמלכים שבאים ממנו), ונקראו כל ישראל הגולים לבבל על שמה "יהודים" (כי את ממלכת ישראל הגלה סנחריב עוד קודם) ואפילו שפה עברית נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח וקאי על ממלכת יהודה עיי"ש), מובן שכל מי שמחזיק באמונת ישראל נקרא "יהודי". אבל כאן מדברים עשרות שנים לפני שיעקב התחתן, ויהודה טרם נולד, וכבר קיימת בעולם המילה "יהודי" כתואר לכופר בע"ז. ונראה מזה (וכמו שכבר כתבו בספרים) ששורש המילה "יהודי" הוא שם "הויה", היינו "איש הויה", "שייך להויה", וכיו"ב. וכאמור, היא היא הגירות של לפני מתן תורה]

[וע"ד הפשט, שורש המילה יהודי הוא מיהודה (כמו שכתבת מעיקרא), שהוא ע"ש הפעם אודה את ה'. והענין הוא שהודאה על הטובות היא הודאה על האמת, ועל כן נקראת "הכרת" הטוב, שמכיר שעשו לו טובה. ולכן גם יהודה נקרא על שם ההודיה שהודתה לאה לה', וגם כל הכופר בע"ז נקרא יהודי ע"ש שמודה בקב"ה].

אגרא דכלה פ' תולדות - יהודית. דין שם אשה, ועוד ששה פעמים יהודית במקרא, והכוונה על לשון הקדש, והנראה דעשו כינה את שמה יהודית להורות שנוהגת מעשה יהודית, ולהטעות את אביו עשה כן, הלא תראה שבפרשת וישלח [להלן לו ב] כינה את שמה אהליבמה, והנה איך אפשר לומר שעשו כינה את שמה יהודית על שם ישראל שנקראו על שם יהודה הלא יהודה לא היה עדיין בעולם, אך עשו בקרוא את שמה אהליבמה, זה השם היה מורה על איזה דבר יהודית שנוהגין כעת היהודים, והתורה בזמן נתינתה אמרה זה שעשו קראה בשם לשון הקודש.