ועתה אעשה אותך לגוי גדול מה עם שבט לוי?

[עליך עיננו]

הרי ידוע ששבט לוי לא ישתתף בעגל בשום צורה אז למה ביקש ה' לכלותם?

[צופה_ומביט]

לא בדקתי במפרשים. אבל אולי י"ל:

גם הנשים (והילדים?) לא השתתפו, כנודע. אבל אוי לרשע ואוי לשכנו, ובעוון אנשים נספים נשים.

ולגבי שבט לוי, אהרן הוא ראש השבט. (וראה שמות לב, לא ושם כה. הפסוקים שנקראים ולא מתרגמים משום כבודו של אהרן).
המושג "ראשי המטות" היה אז אמיתי, על פי ה', וכולא גופא בתר רישא גריר. אם הראש חייב מיתה ואיננו ( וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא) אז כל הגוף איננו.

אין לנו באמת הבנה ב"מנגנון" הזה, לפי צורת החשיבה שלנו, כשם שאין לנו הבנה למה על חטאים מסוימים מתים אשתו ו/או בניו הקטנים של אדם שלא חטאו. [ונכון ש"אל אמונה ואין עוול", אבל עובדה היא שחז"ל תולים את מותם בחטא האיש הזה, ולא בסוג של "פונדק אחד" שנזדמנו אליו כמה חוטאים (ילדים קטנים?) שהגיע בדיוק עכשיו זמן מותם מצד עצמם. ואכמ"ל].
וכבר כתוב על כגון זה "יש נספה בלא משפט", והכוונה בלי שיש לנו הבנה בזה. אלא זהו משפט אשר רק לאלקים הוא ואין לנו בו שום קצה של השגה מה החשבון והסיבות, לפי הכללים והחשיבה הסיבתית-רוחנית שאנו מורגלים לחשוב בה ושקיבלנו מרבותינו כדי לכלכל לפיה את הרגשותינו ומעשינו.

[באר בשדה]

ועוד, שאני משבט לוי שאין להם חלק ונחלה בארץ, וישראל הם הנוחלים ומנחילים.

[מה שנכון נכון]

גם אצל רוב ישראל הקפידה היתה על שלא מחו. (ליחיד היה זה סכנה, כחור, אך לא לרבים).

[עליך עיננו]

גם אצל רוב ישראל הקפידה היתה על שלא מחו. (ליחיד היה זה סכנה, כחור, אך לא לרבים).

אמנם כולם לא מחו אבל על שבט לוי כתוב להדיא שלא חטאו יותר מכולם ולכן זכו בכהונה של הבכירות
וכן איתא שמה שהרגו את שלושת אלפי איש משום שלא היה בהם מי שחטא

[מה שנכון נכון]

אף אחד משבט לוי לא עבד לעגל ולכן זכו וכו', אבל הקפידא על שלא מחו באחרים העובדים היתה גם עליהם ולכן היו בסכנה.

[עליך עיננו]

יוצא אם כן שלא היה חילוק בין שבט לוי לשאר העם א"כ מה הם זכו יותר? הרי ודאי שרוב העם לא עבד והיה הרבה שלא השתתפו במחולות.
ומה עם בני משה? האם לא השתתפו בעגל? הם לא היו שם?

[צופה_ומביט]

ועוד, שאני משבט לוי שאין להם חלק ונחלה בארץ, וישראל הם הנוחלים ומנחילים.

מה כוונתך? במה זה מתרץ את השאלה?

[באר בשדה]

במה זה מתרץ את השאלה?

כך פי' בלקט יוסף (מערכת משה אות כו):

לקט יוסף.png (55.23 KiB) נצפה 2617 פעמים

[צופה_ומביט]

לא מבין במה זה קשור לשאלה.

השאלה היתה על המפורש בכתוב שאמר הקב"ה שישאיר רק את משה, לא אמר שישאיר גם את כל שבט לוי. השאלה היתה במה חטאו שבט לוי.

לומר שעל שבט לוי לא היתה גזירה - חידוש נגד הכתוב.

הש"ך אומר משהו נפרד לגמרי. שמשה טען לקב"ה שאם יישאר רק הוא וכל ישראל יצא ממנו הרי שכל ישראל יהיו רק לווים, ולא יהיה מי שינחל את הארץ.

[באר בשדה]

לשונו הִט(ע)ני.

[ביקורת תהיה]

הרי ידוע ששבט לוי לא השתתף במעשה העגל בשום צורה, אז למה ביקש ה' לכלותם?

אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
אם שאר שבטי ישראל נאצו את השם, שבט לוי מה עשה?

[צופה_ומביט]

שבט לוי בחטא המרגלים:

וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ (במדבר יד, א-ב).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ (שם יא-יב).

הפשטות העולה מפסוקים אלה היא ששבט לוי חטאו ג"כ במרגלים, והיינו שאמנם לא שלחו מרגל אבל האמינו למרגלים וקיבלו את דיבת הארץ רעה ובכו והתלוננו יחד איתם, שזהו היה הניאוץ שעליו אמר ה' להשמידם. וכלומר שאף הם היו בכלל החטא ובכלל חרון האף.

[ואולי היו שבט לוי אף בכלל הכתוב "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר" (דברים א, כב). יל"ע היטב בפסוקים שם].

אמנם בפועל לא נגזרה עליהם הגזירה שלא ייכנסו לארץ, ככתוב:

בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי (שם כט). רש"י: "להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים". וכ"ה בגמרא בבא בתרא (קכא, ב).

וזהו לא משום שלא היו ראויים לעונש על חטא המרגלים, שהרי היו ראויים כנ"ל, אלא משום שלא חטאו בעגל, וחטא המרגלים היה מילוי הסאה של חטא העגל.

כמבואר ברש"י (במדבר יד, לג) "ארבעים שנה, לא מת אחד מהם פחות מבן ששים, לכך נגזר ארבעים (שנה במדבר) כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים ושנה. ראשונה היתה בכלל ואע"פ שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם. וזהו שנאמר (שמות לב) וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם. ואף כאן נאמר תשאו את עונותיכם, ולא עונכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים".

וכ"כ להדיא רש"י עה"פ "אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, מט) וז"ל: "צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל".

וכך דייק הרא"ם שם מרש"י. שבמרגלים כן היו שבט לוי בכלל, ורק בעגל לא היו, ולכן לא נגזרה עליהם הגזירה למות במדבר.

ע"כ לגבי שבט לוי בחטא המרגלים.

באגב, גם הנשים נכנסו לארץ, כמש"כ רש"י עה"פ "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי" (במדבר כו, סד) וז"ל: "ובאלה לא היה איש וגו', אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד) נתנה ראש ונשובה מצרימה והנשים אומרות תנה לנו אחוזה".

ויש להעיר מדוע לא כתב רש"י שהטעם לגבי הנשים הוא כמו לגבי שבט לוי, שהנשים לא חטאו בעגל. וכמו שכתב רש"י בעצמו עה"פ "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי" (שמות לב, ב) וז"ל: "באזני נשיכם, אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן הן שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה, והם (היינו הגברים) לא המתינו ופרקו מעל עצמן", וכ"ה בהרבה מדרשים, תנחומא ות"י ופרקדר"א ועוד (והם מקור דברי רש"י), בדיוק לשון הכתוב מיד "וַיִּתְפָּרְקוּ (לשון התפעל, פרקן מעל עצמן) כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם (שלהם) וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן".

א"כ מדוע לגבי הלויים נתן רש"י טעם שלא נגזרה עליהם גזירה לפי שלא חטאו בעגל (אבל במרגלים כן חטאו כנ"ל) ולגבי הנשים נתן רש"י טעם לפי שלא חטאו במרגלים (ומשמע מזה שכן חטאו בעגל) וצ"ע.

[ביקורת תהיה]

א. ע"כ לגבי שבט לוי בחטא המרגלים.
ב. מדוע לא כתב רש"י שהטעם לגבי הנשים הוא, כמו לגבי שבט לוי, שהנשים לא חטאו בעגל?

א. אִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת.
ב. מלשונות המדרשים משמע, כי הטעם שהלוים לא היו בכלל הגזרה הוא משום שמסרו נפשם על הקב"ה בשעה שקרא משה 'מי ליי אלי', ובאותה שעה לקחם להיות שלו, ככתוב: 'והיו לי הלוים'.
וטעם זה אינו שייך בנשים.

[צופה_ומביט]

ב. יפה. ולפי זה עיקר הדגש ברש"י אינו "לפי שלא טעו בעגל" אלא "לפי שהם שלי".

יש לבדוק היטב בלשון המדרשים.

[דרומי]

ראיתי באחד המפרשים שנקט בפשיטות, כמדומני הר"י אייבשיץ בתפארת יהונתן, שהכוונה בדברי הקב"ה למשה "אעשה אותך לגוי גדול" היא לכל שבטו של משה - כל שבט לוי.

לעצם הקושיא, פשוט שזה מצד 'מי שיש בידו למחות כו'', ועדיין צ"ב למה יהושע בן נון אמור היה להיכלל בגזירה כאשר הוא בכלל לא היה בשטח אלא חיכה למשה רבינו ליד ההר כידוע.

[ביקורת תהיה]

לפי זה עיקר הדגש ברש"י אינו "לפי שלא טעו בעגל" אלא "לפי שהם שלי".

דא עקא, שהמשפט 'שלא טעו בעגל', הוא תוספת הסבר של רש"י על לשון המדרש 'לפי שהם שלי'.

[צופה_ומביט]

לפי זה עיקר הדגש ברש"י אינו "לפי שלא טעו בעגל" אלא "לפי שהם שלי".

דא עקא, שהמשפט 'שלא טעו בעגל', הוא תוספת הסבר של רש"י על לשון המדרש 'לפי שהם שלי'.

אכן, דא עקא.

ושמא י"ל שהנשים השתתפו בחטא העגל בהמשך, בחגיגות שעשו לפניו למחרת, וכמו שנאמר "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו) וכתב רש"י "לצחק, יש במשמע הזה גילוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) לצחק בי".

אבל צריך לזה מקור יותר חזק.

[צופה_ומביט]

יוצא אם כן שלא היה חילוק בין שבט לוי לשאר העם א"כ מה הם זכו יותר? הרי ודאי שרוב העם לא עבד והיה הרבה שלא השתתפו במחולות.

אולי כי אח"כ כשאמר משה מי לה' אלי נאספו אליו רק בני לוי וכו'.

[עליך עיננו]

יוצא אם כן שלא היה חילוק בין שבט לוי לשאר העם א"כ מה הם זכו יותר? הרי ודאי שרוב העם לא עבד והיה הרבה שלא השתתפו במחולות.

אולי כי אח"כ כשאמר משה מי לה' אלי נאספו אליו רק בני לוי וכו'.

כנראה.
ובאמת איך יתכן שמכל העם ניגשו אליו רק בני לוי? (אני תמיד הבנתי משום שלא ישתתפו בעגל כלל,אבל לפי מה שנכתב לעיל שאמנם לא היה חי בינם לשאר העם א"כ למה דוקא הם שמעו לקריאתו של משה?)

[צופה_ומביט]

זו כבר שאלה אחרת לגמרי. מה יש בטבע בני לוי שגרם להם מיד לשמוע, וכ"כ לחגור עוז במסירות נפש, הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.

זו כבר לא קושיה בתורה, אלא שאלה פתוחה, מה גרם להם להיות כאלה. אפשר לשער השערות ולנחש ניחושים [גם תורניים], אבל עד שלא נמצא אמירה ברורה בתורה או אצל רבותינו מעמיקי התורה שלמדו ישירות מהתורה תשובה לזה - אי אפשר לדעת. אם נדע - אולי נוכל ללמוד מזה אלינו ג"כ, איך נהיים כאלה. ואולי אי אפשר, אולי זו תכונה של שבט לוי בלבד.


ויעויין רש"י בפסוק הנ"ל, נוגע למדובר לעיל: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו. וא"א לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש שהרי לויים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי". משא"כ בשאר שבטים היו חוטאים ולא כל השבט לא חטא.

ומשמע שהכוונה כאן לחטא במעשה בפועל, שבזה שבט לוי היו נקיים לגמרי משא"כ שאר שבטים, אבל מבחינת התביעה שלא מיחו מעיקרא ראינו לעיל שלכאורה היתה תביעה גם על בני לוי כמו על שאר ישראל.

היה מקום לומר שגם בתביעה על אי-מחאה יש הבדל בתביעה בין מי שבני שבטו ומשפחתו חוטאים ואינו מוחה בהם, אלה שהוא אחראי עליהם וקשור אליהם, לבין מי שרואה שבטים אחרים חוטאים ולא מוחה בהם. אבל הרי כתב כאן רש"י שגם ללויים היו קרובי משפחה חוטאים, גם אם משבט אחר, אבל היו משפחה ממש, סבא, אח מאם, נכד מבת, וא"כ קשה לומר שבחלק האי-מחאה היה הבדל בין הלויים לשאר ישראל שלא מיחו, וכפי שראינו אכן היו גם הלויים כולם בכלל הגזירה, וניצלו ממנה משום שלא טעו בעגל, שאיש מהשבט לא טעה אחרי העגל בפועל ממש.

רואים כאן שיש חשיבות למושג "שבט", ולא רק לכל יחיד בפני עצמו. כי הנה שבט שהיה כולו נקי מחטא בפועל ניצל מהגזירה, ושבט שלא היה כולו נקי מחטא בפועל לא ניצל ממנה. וזה לימוד גדול. התורה היא לא רק תורת יחיד, וישראל אינו אוסף של יחידים שהקב"ה עוסק עם / מדבר אל כל אחד אישית ורק שבמקרה הם יחידים רבים. אלא התורה היא תורת כלל, תורת אומה, תורת שבט, תורת משפחה. יש להעמיק בזה, וכתבתי רק לעורר בזה מנידו"ד. [גם לעיל הצעתי שהתביעה על שבט לוי היתה בגלל ראש השבט].

[יהודה בן יעקב]

כתב בתפארת יהונתן (הגר"י אייבשיץ):

תפארת יהונתן אייבשיץ.png (130.78 KiB) נצפה 2476 פעמים

ובסוף דבריו שכתב דהקב"ה הליץ בעד הצדיקים שאף אם מיחו לא יקבלו מהם, הנה בגמ' [שבת נה, א] איתא שמדת הדין ענתה דאע"פ שלפניך גלוי כן לפניהם אינו גלוי, ובפשטות הגמ' שם מבו' שאכן נענשו.
אך י"ל דהכא כיון שכבר ראו שחור מיחה בהם והרגוהו, שוב אין עליהם חיוב למחות.
אלא דצ"ב שהגר"י אייבשיץ לא ביאר זה.

[עליך עיננו]

כתב בתפארת יהונתן (הגר"י אייבשיץ):

תפארת יהונתן אייבשיץ.png

ובסוף דבריו שכתב דהקב"ה הליץ בעד הצדיקים שאף אם מיחו לא יקבלו מהם, הנה בגמ' [שבת נה, א] איתא שמדת הדין ענתה דאע"פ שלפניך גלוי כן לפניהם אינו גלוי, ובפשטות הגמ' שם מבו' שאכן נענשו.
אך י"ל דהכא כיון שכבר ראו שחור מיחה בהם והרגוהו, שוב אין עליהם חיוב למחות.
אלא דצ"ב שהגר"י אייבשיץ לא ביאר זה.

ייש"כ.
וכ"כ האו"ח כי לא כל ישראל הסכימו על הטעות אלא חלק מהם וחלק לא מיחו ושקולים היו בדבר וחלק לא היה בהם כח למחות
א"כ עדין צ"ע למה דווקא שבט לוי,ואולי כי אצלם היה זה כל השבט.

[צופה_ומביט]

לעצם הקושיא, פשוט שזה מצד 'מי שיש בידו למחות כו'', ועדיין צ"ב למה יהושע בן נון אמור היה להיכלל בגזירה כאשר הוא בכלל לא היה בשטח אלא חיכה למשה רבינו ליד ההר כידוע.

בקריאת התורה היום הבנתי במשמעות הפסוקים שקול הענות במחנה נשמע עד למרגלות ההר [ופשוט שהרי מחנה ישראל היה בסמוך להר], ויהושע שמע אותו ממקומו שם, ועכ"ז לא הלך למחנה לברר מה קורה שם ולעשות משהו בנידון אלא המתין למשה. ואולי על זה היתה התביעה עליו, ונכלל גם הוא בכלל אלו שלא מחו.

[צופה_ומביט]

כתב בתפארת יהונתן (הגר"י אייבשיץ):

תפארת יהונתן אייבשיץ.png

ובסוף דבריו שכתב דהקב"ה הליץ בעד הצדיקים שאף אם מיחו לא יקבלו מהם, הנה בגמ' [שבת נה, א] איתא שמדת הדין ענתה דאע"פ שלפניך גלוי כן לפניהם אינו גלוי, ובפשטות הגמ' שם מבו' שאכן נענשו.
אך י"ל דהכא כיון שכבר ראו שחור מיחה בהם והרגוהו, שוב אין עליהם חיוב למחות.
אלא דצ"ב שהגר"י אייבשיץ לא ביאר זה.

מסכים לשאלה, ואוסיף שקשה בעיני מאד לדחות את פשט לשון הפסוק המפורש, מחמת שאלה שאנו מקשים מדעתנו מסברא ממק"א, כמו כאן השאלה "א"כ לא תשרה שכינה כי אין השכינה שורה על פחות" וכו'. זו קושיא, וצ"ע, ואולי ילי"ש, ואולי אין לנו מושג בכל נושא השכינה ושרייתה וכו', אבל בכל מקרה - איך נדחה את מה שמפורש בפסוק מחמת שאלה כזו, ונפרש "ואעשה אותך" - כמו "ואת כל שבטך". וצ"ע.

[אליהו חיים]

לא מבין במה זה קשור לשאלה.

השאלה היתה על המפורש בכתוב שאמר הקב"ה שישאיר רק את משה, לא אמר שישאיר גם את כל שבט לוי. השאלה היתה במה חטאו שבט לוי.

לומר שעל שבט לוי לא היתה גזירה - חידוש נגד הכתוב.

הש"ך אומר משהו נפרד לגמרי. שמשה טען לקב"ה שאם יישאר רק הוא וכל ישראל יצא ממנו הרי שכל ישראל יהיו רק לווים, ולא יהיה מי שינחל את הארץ.

וכן מפורש במדרש רבה (פמ"ד ט') כך אמר משה וכו' ולא עוד אלא כשם שנשבעת לאבות וקימת עמהן ברית וכו' כך אף לשבטים נשבעת וקימת עמהם ברית וכו' ולדבריך הרי אתה מעמיד משבט לוי שאני משבטו [נ.ב. פי' שגם זרעי וזרע זרעי יהיו לויים] מה יש לך לומר לשבט ראובן ולשבטים אחרים וכו' אמר הקב"ה יפה השבת. ובחי' מרן הגרי"ז עה"ת פ' ויחי הרחיב לבאר מדרש הנ"ל דהברית השבטים היה על ירושת הארץ להם וזהו שהזכיר משה בתפלתו על הבטחת הארץ שא"א להשבועה להתקיים בלי שבטים, וממילא א"א להעמיד גוי גדול רק מזרע משה לבד עיי"ש בדבריו.

[עליך עיננו]

לגבי מה שכ' כאן שלכא' שבט לוי היו בחטא המרגלים עי' בעל הטורים פ' וזאת הברכה עה"פ ואת בניו לא ידע חסר י' לומר שלא היו בעשרה נסיונות.וציינו שם למ"ר במדבר פ"ג ז.