מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 06, 2021 9:56 pm

יא, מב כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן.

ברש"י: הולך על גחון - זה נחש, ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו.

בספר יוסף הלל נתקשה שהרי תיבת גחון פירושו מעיים, וכמו דמתרגם אונקלוס כל דמהלך על מעוהי, ומה כתב רש"י דלשון גחון היינו שחיה. וכתב לבאר ע"פ מה שמצא בדפו"ר דאיתא "לשון גחיה", והיינו שלא בא לפרש לשון גחון דכתיב כאן, דזה ידוע מן הפסוק כאן ומן הפסוק על גחונך תלך דהיינו מעיים, אלא בא לבאר לשון גחיה בחז"ל כגון גחין ולחיש וכדומה דהיינו מלשון שחיה, שהולך שח ונופל על מעיו. יעו"ש בכל דבריו.

אולם לענ"ד אין זו כוונת רש"י, אלא שבאמת 'גחון' אינו פירוש של מעיים, אלא אונקלוס ביאר האופן של הולך על גחון דהיינו שנגרר והולך על מעיו, אבל לשון גחיה גם במקרא היינו שחיה שנגרר ונמשך ונסחב.

וחילא דילי דהנה בפרקי דרבי אליעזר פרק יד מתואר הקללה של הנחש: וִיהֵא סוֹחֵף בְּמֵעָיו עַל הָאָרֶץ, ובפירוש הרד"ל שם אות כד: ויהא סוחף במעיו על הארץ. הוא פי' על גחונך תלך, וכן הוא בתרגום ירושלמי על כל הולך על גחון תרגומו סחיף במיעוי, ומפני שמעיו נמשכין בבטנו יחד וחוזרין ומתפשטין כל שעה בשעת הליכתו, לכן אמרו סוחף במעיו, (ומלת גחון ענינו משיכה, כמו גוחי מבטן).

וראה רש"י שופטים (כ, לג): [וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמ֖וֹ] מגיח - נמשך כמו יגיח ירדן אל פיהו, גוחי מבטן. ועי' עוד ברש"י באיוב לח, ח ובאיוב מ, כג.

והרי ביוסף הלל הביא לשון רש"י במיכה (ד, י): וגוחי - כרעי ושחי על גחונך וכן בלשון משנה כותל הגוחה לרשות הרבים, והרי ודאי לגבי כותל ל"ש למעיים, וע"כ דגחון יסודו הוא המשיכה והשחיה על פניו.

א מבקש
הודעות: 326
הצטרף: ב' אפריל 05, 2021 8:50 pm

Re: הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן

הודעהעל ידי א מבקש » ג' אפריל 06, 2021 10:09 pm

אמנם יש להעיר מתרגום יוב"ע שכתב "דמהלך על מעוי וכל דמהלך על ארבע מן חיויא ועד נדל וכו", ואם איני טועה 'חיויא' זהו נחש, הרי שלמד שהולך על גחון אינו נחש, אלא משהו שנסחב על בני מעיו.
[אמנם דברי רש"י הם מחולין סז, ב עיי"ש]

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן

הודעהעל ידי דרומי » ד' אפריל 07, 2021 12:07 am

מתוך מה שנתבאר ב'לקוטי שיחות' בענין זה:

יש לדקדק בדברי רש"י, שפירש "לשון גחון שחיה", היינו כפיפה, שהנחש הולך כפוף:

התרגום אונקלוס מפרש ש"גחון" פירושו מעיים. וזהו הפירוש שהנחש "הולך על גחון" – שהוא הולך על מעיו [כי אין לו רגלים]. ולכאורה כך היא המשמעות הפשוטה של המלים "על גחונך תלך" – שהנחש התקלל שרגליו נקצצו כך שמעתה ואילך הוא ילך על מעיו.

אם כן, מדוע רש"י העדיף לפרש שהפירוש "גחון" הוא מלשון כפיפה, והכוונה היא לכך שהנחש בתחילת הליכתו "הולך שח" – כפוף [ולא לכך שבהמשך הליכתו הוא "נופל על מעיו"]?

ויש לומר :

רש"י למד בדברי הכתוב שיש כאן את ה"הולך על גחון" שהוא העיקרי, ויש את המלה "כל" – "כל הולך על גחון" – שבאה לרבות דברים כאלה שרק דומים אל העיקר.

ולכן לא רצה רש"י לפרש שהכוונה ב"הולך על גחון" היא לכך שהנחש הולך על מעיו, כי אז היה יוצא שהנחש אינו עיקר ביחס לשרצים הדומים ("השלשולין" והדומה), שכן גם השרצים האחרים מסוג זה הולכים על מעיהם כמו הנחש, כך שאין סיבה "לייחס" את הנחש במיוחד, והתורה היתה צריכה לומר לשון כללית: "הולך על מעיו" (וכיוצא בזה), הכוללת מלכתחילה את כל השרצים מסוג זה!

מזה שהתורה פירטה את הנחש במיוחד (ורק המלה "כל" מרבה את שאר השרצים הדומים), למד רש"י שאכן תכונת "הולך על גחון" מצויה רק בנחש בלבד. ולכן מפרש "שהולך שח ונופל על מעיו", היינו שבתחילה הוא רק "הולך שח", כפוף, אבל לא "על מעיו", ורק לאחר מכן הוא "נופל על מעיו"; ואילו "כל" מרבה גם שלשולין והדומים להם, שהם זוחלים תמיד על מעיהם (גם בתחילת הליכתם) .

ועוד י"ל:

לא נמצא עוד במקרא שגחון פירושו מעיים, מה שאין כן שיהיה לשון שחייה מצינו לו חבר במקרא (מיכה ד, י) "חולי וגחי", וכפירוש רש"י שם "כרעי ושחי (ומביא דוגמא) על גחונך וכן בלשון משנה (תוספתא מועד-קטן פ"א ה"ד) "כותל הגוחה לרשות הרבים". וגם בלשון ארמי (גמרא) מצינו "גחין ותלחוש" (בבא-מציעא נט, א. ועל דרך זה בכמה מקומות).


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים