בפרשיותינו [תזריע-מצורע], התייחדו להם מס' פעמים דיבור הקב"ה אל משה ואל אהרן.
בהשקפה ראשונה, זה נראה תלוי עקב ה'עבודה' וההבחנה של הכהן בטומאת וטהרת המצורע
בנגעו בגופו, בגדיו וביתו. וכן מובא בלשון הרמב"ן: "כי על פי הכהן יהיה כל ריב וכל נגע".
משא"כ בעצם סדר הטהרה והכפרה, אין הוספה 'אל אהרן', כי שם אי"צ להזהיר לא את הנגוע-המצורע, שהרי מאליו יבוא להיטהר
ולא את אהרן, שאי"צ לזרזו בסדר הקרבנות.
אך לפי ביאור זה קשה, למה בטומאת הזב, יש הוספה של 'אל אהרן', הרי לכהן אין כל אחריות בקבלת הטומאה ולא על פיו הלה נטמא
מישהו מכיר עוד כללים, מתי נאמר 'אל משה ואל אהרן'?