פורום אוצר החכמה

ידוע קושית המפרשים מה החי' שלא שינה הרי נצטווה ע"כ ועוד מאי שנא מצוה זו משאר מצות?
ויש שתי' שהיה קושי גדול בדבר לכון את כל הנרות מול פני המנורה ולכן שיבחו הכתוב (מהר"ל בגו"א)
ויש שתי' שאעפ"י שהיה גבוה מ"מ נשתמש במעלה כי כך ציוה אותו המקום ושכך ילמדו לדורות. (מהריל"ד)
ולכא' עדין קשה שמ"מ זה היה הציוי ואיך שייך לשבח אותו על זה שלא שינה? וכי אין דברים קשים מזה? וגם לפי הרמב"ן ועוד שמצוה היתה כשרה גם בבניו ומ"מ הזדרז הוא לעשות המצוה, או לפי האוה"ח שהשבח הוא שלא עשה זאת מפני מעלתו שהוא כהן אלא מחמת הציוי, לא היה לרש"י לכתוב שלא שינה, אלא שבח שיזדרז. או שעשה מחמת הציוי.

את דברי ספר הק' ישמח ישראל ראיתם???

ייש"כ גדול!
אמנם רוב התי' שם על דרך החסידות ועדין קשה בפשט.

ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

אולי ע"פ פשט י"ל שלא שינה יום יום במשך ארבעים שנה, כל יום בין הערביים עשה את אותה פעולה בדיוק מבלי "לחדש".

איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

ח"ו לומר כן על אהרן הכהן, קרח נידון כאפיקורס במה שעשה שכפר בנבואת משה ובתורה מן השמים וכי ס"ד שאהרן הכהן "יעגל פינות" כלשונך - הס מלהזכיר, כל מה שציווה משה הוא מפי הגבורה וכל הכופר בנבואת משה ....

הארי החי כתב:

איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

ח"ו לומר כן על אהרן הכהן, קרח נידון כאפיקורס במה שעשה שכפר בנבואת משה ובתורה מן השמים וכי ס"ד שאהרן הכהן "יעגל פינות" כלשונך - הס מלהזכיר, כל מה שציווה משה הוא מפי הגבורה וכל הכופר בנבואת משה ....

מקובלנו שקרח היה אדם גדול, והוא אכן נידון כאפיקורס לכל דבר כי בחר שלא לשמוע בקול משה. ומכאן שבחו של אהרן שבחר בדרך השניה, וכלפי קיצוניותו של קרח בדרך הרעה נכרת היטב קיצוניותו של אהרן בדרך הטובה, ודוקא לכן הוא בחיר ה'.

וכבר בסוף פרשת צו מוצאים אנו לגבי אהרן ובניו "להגיד שבחם שלא הטו ימין ושמאל" (רש"י).

איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

ספרא אחרי מות עה"פ בסוף מעשה יוה"כ (טז, לד. וכ"ה בלק"ט שם): מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש, תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה, בריתי היתה אתו, תורת אמת היתה בפיהו.

מה שנכון נכון כתב:

איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

ספרא אחרי מות עה"פ בסוף מעשה יוה"כ (טז, לד. וכ"ה בלק"ט שם): מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש, תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה, בריתי היתה אתו, תורת אמת היתה בפיהו.

ציון מדויק.

ואכן קאי תו"כ זה על הפסוק [דומה מאד לשלנו] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, ופשוט היינו שלא שינה.

אמנם רש"י שם הדגיש [לא שלא שינה, אלא] שעשה מפני הציווי ולא שת לבו לכבודו שלו, וז"ל "כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת המלך" ואף הוא מהתו"כ שם בפסקא שלפני כן.

והפסקא השניה כנ"ל משבחת את אהרן שאף ששמע ממשה - התייחס כמו ששמע מפי הגבורה, וכ"כ הרמב"ן שם "וטעם ויעש כאשר צוה ה' את משה, שקיים אהרן כל מה שנצטוה ונזהר כל ימיו שלא יבא אל מבית לפרוכת זולתי ביום הכפורים, ועשה ביום הכפורים קרבנותיו, ככל אשר צוה השם את משה". כן, פשוט שלא שינה, כפשוטו. אלא קיבל מפי משה כשומע מפי הגבורה.

וראה עוד במכילתא בא יב, ג "כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה ומעלה עליו הכתוב כאלו שומע מפי הקב"ה".

בפירוש דברי רש"י לענין עבודת יום הכפורים ומה החידוש בזה שאהרן "עשה כסדר הזה" - ראה בהמצו"ב "על פי ליקוטי שיחות" סימן ב

מה שנכון נכון כתב:

איש גלילי כתב:ע"פ פשוטו אין כאן קושיא. הקושיא מגיעה מיהודי יר"ש מאמין, שחונך כבר יותר משלשת אלפים ושלש מאות שאין לנו אלא דברי בן עמרם, והוא תמה איזה צד יש ליר"ש לפקפק בדיוק ההוראות של משה רבינו. אבל בדורו של משה היה גם קרח שלא היה קטלא קניא, וגם אהרן היה יכול "לעגל פינות" פה ושם, מתוך מחשבה ש"לא הכל עד כדי כך קריטי", אבל אמונתו בנבואת אחיו (הקטן ממנו!) היתה כה חזקה, עד שלא שינה דבר מכל אשר ציווהו, וזהו שבח גדול בלי ספק.

ספרא אחרי מות עה"פ בסוף מעשה יוה"כ (טז, לד. וכ"ה בלק"ט שם): מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש, תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה, בריתי היתה אתו, תורת אמת היתה בפיהו.

למעשה לא צריך ללכת רחוק. פוק חזי מפורש הוא בספרי על אתר, מקור דברי רש"י הנ"ל בעצמם, וז"ל: "ויעש כן אהרן, להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה".