'פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים (במדבר א' כ"ה)', הנה גד הוא היחיד מבין השבטים שמספרו נמנה לפי עשרות ולא לפי מאות, ומה פשר דבר זה. ולפני שנאמר בזה דבר יש לעיין עוד, האם השבטים נמנו לפי מאות ועיגלו המספרים למטה או למעלה, או שנמנו לפי יחידים, אלא שכך יצא מספרם. והנה הצד השני אינו מסתבר, דלמה יעשה ה' נס כזה, אלא נראה לומר שכל פעם שהתורה מונה המאות, היא מונה העשרות והיחידים, וכל שכן אם היא מונה רק העשרות. וכל פעם שהיא מונה את האלפים, היא מונה את המאות והעשרות, אבל לא היחידים. וכל פעם שהיא מונה את הרבואות, היא מונה את האלפים והמאות, אבל לא העשרות ובודאי לא היחידים. ולפי זה יש לומר דכל השבטים יצא מניינם יותר מחמשים או פחות, ועל כן עיגל הכתוב את המנין למטה או למעלה, אבל בבני גד כיון שיצא בדיוק חמשים שזה ממש באמצע, אי אפשר לעגל לא לכאן ולא לכאן, ועל כן מנה החמשים.
ולפי זה יש לעיין במנין השקלים וכדכתיב שמות ל"ח כ"ה-כ"ו: 'וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש. בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים', הרי שמניינם יצא בדיוק כפי החשבון הנקוב. וצריך לומר שכיון שפעם הוסיפו עד למאה ופעם החסירו, ממילא הסכום הסופי השוה מדותיו, והגיע לסכום שהכתוב נקב למנין ישראל. והעיר ר' ישעיה לוי שלפי זה במנין הדגלים שמנה מספרם ג' ג' שבטים, והרי בכל ג' שבטים אם מעגלים למעלה או למטה פחות מסתבר שיצא בדיוק המנין הנקוב לכל דגל בכללו, ואולי בכל זאת הקב"ה סידר הדברים כן, וצ"ע.
וכל זה אינו וכפי שהעיר לי ר' שלמה צימרמן מהא דלהלן כ"ו ז': שמספר בני ראובן היה ארבעים ושלשה אלף ושבע מאות ושלשים, והרי כפי מה שכתבנו אין שום הסבר למנין השלשים. ועל כרחך צריך לומר שמניינם יצא בדוקא למאות, ורצה הקב"ה ששבט גד יגיע למנין חמשים ושבט ראובן למנין שלשים. ומן הענין לציין, ששבט ראובן ושבט גד שייכים היו לדגל אחד.
וכאן מתגלה דבר מעניין ביותר, שהרי להלן (ד' ל"ד-מ"ד) במספר בני לוי מבן שלשים עד בן חמשים יצא מספרם בני קהת אלפים שבע מאות וחמשים, בני גרשון אלפים ושש מאות ושלשים ובני מררי שלשת אלפים ומאתים. וגם כאן אנו מוצאים החילוק למאות, חמשים ושלשים. הלא דבר הוא. וכן במידות התיבה מצאנו (בראשית ו' ט"ו) שארכו ג' מאות אמה, ורחבו חמשים וקומתו שלשים, הרי שוב מצאנו החילוק למאות, חמשים ושלשים. והעיר ר' ישעיה לוי, שמצאנו ג' קנסות בתורה שמספרם קבוע וגם שם הוא מתחלק למאה, חמשים ושלשים. מוציא שם רע עונשו מאה כסף (דברים כ"ב י"ט), אונס עונשו חמשים כסף (שם כ"ט) וכן הוא עונשו של מפתה עיין רש"י שמות כ"ב ט"ז, ושור המועד ההורג עבד או אמה הבעלים חייבים לשלם שלשים שקלים (שם כ"א ל"ב). ואולי יש להביא גם כן שאורך חצר המשכן הוא מאה אמה ורחבו חמשים (שמות כ"ז י"ח), ואורך המשכן שלשים (שם כ"ו י"ח) ורחבו עשר (רש"י שם כ"ג).
ומצאנו מספר שלשים וחמשים מופיעים גם בפני עצמם וללא המאות. בני לוי משרתים מבן ל' עד בן נ' (במדבר ד'). ומבן כ' עד בן ס' ערך הזכר הוא נ' שקל והנקבה ל' שקל (ויקרא כ"ז ג'-ד'). רוחב יריעת האהל עזים שעל המשכן הוא ל' אמה, ויש בו חמשים לולאות (שמות כ"ו ח' י'), אבל יש לציין שרוחב אהל התחתון שעל המשכן היה רק כ"ח אמות, ולו גם חמשים לולאות (שם ב' וה'). וכן מצאנו שערך השדה הוא חמשים שקל כסף לבית כור שהוא ל' סאה (ויקרא כ"ז ט"ז).
ונראה לומר עוד, ששלשים וחמשים יסודם שלש וחמש. ועיין בראשית מ"ה כ"ב-כ"ג שיוסף נתן לבנימין: 'שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת. ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון' וגם כאן מוצאים ג' ה' ועשרות. וכן מצאנו שמזבח הנחושת חמש אמות רבוע, ושלש אמות קומתו (שמות כ"ז א') והארון הוא אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמתים וחצי קומתו (שם כ"ה י'), שהוא חצי שלש על חמש. וכן מבן חודש ומעלה ערך הזכר ה' שקלים והנקבה ג' שקלים (ויקרא כ"ז ו').
והנה מכל האמור נראה ברור שיש משמעות גדולה לצמד המספרים ג' וה', ולפעמים בצירוף העשרות או המאות. ויש לעיין כמה רחוק אפשר לקחת רעיון זה, עיין למשל בכלי יקר בראשית ו' ט"ו שמצאנו מספר ט"ו מופיע הרבה במבול, כגון שהגשמים ירדו ק"נ יום, וחמש עשרה אמה גברו מעל ההרים, וט"ו הרי הוא ג' כפול ה'. ואם נחפש מנין השנים המוזכרים בתורה, נמצא שהרבה מהם מורכבים מג' וה' או מכפלים של ג' כפול ה', וכגון הא דכתיב בראשית ה' כ"ג: 'ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה', שיש כאן ג' ויש כאן ה' ויש כאן ס' שהוא ג' כפול ה' כפול ד'. ויש לעיין. ובכל אופן ברור הוא שצירוף ג' וה' או שלשים וחמשים יש לו משמעות, אבל מהו?