ויש לדון, האם אבדת ה'יונקי שדים' היתה רק על אלו הבלועים מעדת קרח, שהרי מיירי קרא על דתן ואבירם שיצאו נצבים שהם היו מן הבלועים כמו דכתיב בפרשת עקב (יא, ו): וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֘ בֶּן־רְאוּבֵן אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת־אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל־יִשְׂרָאֵֽל, או שעונש זה היה גם על השרופים מעדת קורח, מאתים וחמישים מקריבי הקטורת.
ולכאורה נראה שאף השרופים היו בכלל זה, וניתן ללמוד זאת מדיוק דברי חז"ל.
איתא במדרשים (במדבר רבה יח, ד: תנחומא סי' ו):
בוא וראה כמה קשה מחלוקת שכל העוזר במחלוקת הקדוש ברוך הוא מאבד את זכרו שכך כתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה וב"ד של מטה מבן י"ג במחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה לכך כתיב ויקח קרח.
והנה חזינן להדיא בלשון המדרשים שעונש 'מאבד את זכרו' נאמר ביחס לאלו השרופים דעלייהו קאי קרא ד'ותאכל את החמישים ומאתים', ואם כל משפחתם וצאצאיהם נשארו, מה איבוד זכר אמור כאן.
וביותר, שהרי כך מפורש בלשון המדרשים "במחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית", ותמה מהרז"ו ועוד ממפרשי המדרש, היכן מצינו שנשרפו תינוקות בן יומן. ובהגהות הרש"ש: תינוקות בני יומן נשרפו כו'. נראה לי דדריש זה מאת דותאכל את החמישים ומאתיים איש דאתי לרבויי אף הקטנים. [ועי' רש"י חלק ק"י א' ד"ה וקרח בהדייהו].
הרי לנו שאף התינוקות של מקטירי הקטורת נשרפו.