דברים פרק א' פסוק מה כתב:וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:
מתי היה הבכי הזה, ומה משמעותו?
בפרשת שלח אחרי שהעפילו לעלות אל ראש ההר "ויכום ויכתום עד החרמה", לא נזכר דבר על הבכי.
אבל כאן בפרשת דברים נוסף עוד סיפור הבכי.
האם גילתה כאן התורה שאחרי שהעפילו שבו בתשובה וזו היתה בכייתם, לפני ה'!
או שזה חוזר לבכי הראשון בלילה ששבו המרגלים (שנזכר לעיל רק בלשון "ותרגנו באהליכם")? ואם כך, התחדש כאן שהבכי הזה היה "לפני ה'". (איך?)