מדוע רק בטבילה זו נאמר כל בשרו, לעמת שאר הטבילות שנאמר בהם את בשרו?וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
-משום שהמילה בשרו מתפרשת לעתים ככינוי לערוה ("רר בשרו את זובו", "דם יהיה זובה בבשרה"), וכשהטומאה יוצאת מהערוה היה מקום לומר שרק אותה צריך לרחוץ, קמ"ל שצריך לרחוץ את כל בשרו.
וצ"ב שבזב, שגם הוא טומאתו יוצאת מערוותו, לא כתוב את כל בשרו, אלא וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר.
ואולי בבעל קרי שרוחץ באותו יום היה אפשר לחשוב כך - שמספיק לרחוץ את ערוותו, ולא בזב שממתין שבעה נקיים והלכלוך מסתמא כבר עבר (ובהמשך יבואר עוד בזה).
וכיוון דאתינן להכי, יש לבאר בזה מפני מה לא נזכרה בתורה טבילת נדה וזבה, ואילו על מגען הוזכרה טבילה - מפני שהגוף החי מחדש את עצמו ומנקה את עצמו, וכיוון שעברו שבעת ימי הנדה או שבעה נקיים בזבה (או ימי הלידה הטמאים ביולדת, וכן שבעת ימים לבועל נדה), הרי היא כבריה חדשה ולא צריכה את מעשה הטבילה, ואילו התולדות של הטומאה יותר צריכות טבילה, כי אין מה שיחדש אותם
(הנוגע בנדה לא השתנה אצלו שום דבר מהזמן שנגע בה, לעמת הנדה עצמה שהפסיקה את ימי דוותה).
וכמובן שבכל זה לפשוטו של מקרא באתי, ולהלכה נדה וזבה צריכות טבילה, ואחד הטעמים/המקורות בראשונים הוא שלא יהיה מגעה חמור ממנה, והוא כמו הרבה ק"ו שכשמתבוננים בסיבת הדין רואים שהסיבה שקיימת בקל לא תמיד קיימת בחמור, ואעפ"כ הק"ו קיים, ויש לבאר את הדבר במקומו.
וצ"ב א"כ למה בזב כן כתובה הטבילה - הרחיצה במים חיים
(ועל בעל קרי כבר כתבתי מקודם - כיוון שטובל מיד).
ויתכן שהסיבה היחידה שבזב כתובה הטבילה היא מפני הדין המיוחד שבו - שצריך מים חיים, ולכן לא יכלה התורה לסמוך על הק"ו ממגעו, כיוון שמגעו לא צריך מים חיים.
בזב לא יכולנו לחשוב שמספיק לרחוץ את ערוותו, כי ק"ו ממגעו שצריך לרחוץ את כולו
(לעמת בעל קרי שלא כתוב עליו שמטמא במגעו, ולכן יכולנו לחשוב שמספיק לרחוץ את ערוותו, קמ"ל את כל בשרו שצריך לרחוץ את כל גופו, וכמו שכתבתי בהתחלה),
ולכן גם כשכתבה התורה את רחיצתו לא הוצרכה לכתוב את כל בשרו, אלא רק את הדין המחודש - רחיצה במים חיים.