ארכו מטר 1 או 5 ? קשה –לא מיקשה .זהב זה לא כסף. הפוך- זה חצוצרה וזה שופר! לעולם -זה זמני.

[יהודהא]

קשה –לא מיקשה .זהב זה לא כסף.הפוך- זה חצוצרה וזה שופר! לעולם -זה זמני.

מצווה נדירה - החצוצרות, לרמבם מתריג מצוות ותקפה גם היום . אין לה דינים בגופה (כמעט).ורבים ההפכים בה.
במובא להלן אין חידושים - אבל יש בו הצגה של פרטים פחות ידועים -ולעיתים מפתיעים במצווה זו.

חלק א.

א.
קשה –לא מיקשה .
.החצוצרות נעשו מחתיכה שלמה – של הכסף, שנאמר: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם (במדבר י ב. גמ' שם).ובספרי" אין מקשה אלא מין קשה. עשה מחתיכות של כסף שבור - כשרות (תוספתא חולין א יט;), שנאמר במנורה: מִקְשָׁה הִיא (במדבר ח ד), היא ולא חצוצרות (ספרי שם; גמ' שם).
עשאן משאר מיני מתכות - פסולות (תוספתא שם; ספרי שם; גמ' שם), שנאמר בהן כסף והויה - שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף וגו' וְהָיוּ לְךָ (במדבר י ב) - לעכב (מנחות שם) .

ב.
זהב זה לא כסף.
של משה נעשו מכסף , ולדורות לכל שאר השימושים בשעת קרבנות , מלחמה ובעת צרה , י"א שאינן אלא בחצוצרות של כסף (הר המוריה כלי המקדש ג יט; יהודה יעלה או"ח קפג).
ויש מפרשים שלא אמרו של כסף אלא בחצוצרות של משה, אבל לדורות כשרות אף בשל קרן (תוספות עבודה זרה ) וכן מצינו שהיו תוקעים בהקהל בחצוצרות של זהב (תוספתא סוטה ז טו. תוספות עבודה זרה שם)

ג.
.זה חצוצרה וזה שופר, הפוך!
כיום \וגם בעבר - נהוג לקרוא בשם חצוצרה לכלי העשוי לתקוע בו, בין של מתכת בין של קרן, וצורתו פשוטה-ישרה. שלא כשופר שראשו כפוף . אולם היו שנים לאחר חורבן בית המקדש שנשתנה שם שופר - כפוף - לחצוצרה, ושם חצוצרה - פשוטה - לשופר (שבת לו א וסוכה שם), לפי שנתבלבל להם הלשון (מאירי סוכה שם).
ד.
שלך = שלהם.
חצוצרות שנצטווה עליהן משה, יש אומרים: עֲשֵׂה לְךָ (במדבר שם) משלך (ביומא ג ב); ויש אומרים משל ציבור, ומה תלמוד לומר עשה לך, כביכול - אם אפשר - בשלך אני רוצה יותר מבשלהם (בספרי שם).[ לכתחילה]..

ה.
השעירים והחצוצרות מה הקשר ?.
עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת (במדבר י ב), מיעוט חצוצרות שתים, אם כן למה נאמר שתי, שיהיו שוות (ירושלמי יומא ו א) במראה ובקומה ובנוי...

ו.
חוקת עולם –רק זמנית.
כל הכלים שעשה משה - במשכן - כשרים לדורות, חוץ מן החצוצרות (ספרי שם; מנחות כח ב), שנאמר: עֲשֵׂה לְךָ וגו' וְהָיוּ לְךָ. שמצות התקיעה בחצוצרות קיימת לעולם, אבל לא באותן שעשה משה . לפי שנאמר: וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם (במדבר י ח), לחקה ניתנו ולא לדורות (ספרי שם).

ז.
קרא לי רק כך- אפשר גם אחרת.
במדבר, נצטוו שיתקעו הכהנים בחצוצרות כשירצה משה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם לאספם אליו, או בשעת סילוק המסעות, שנאמר: וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת וְתָקְעוּ בָּהֵן וגו' (במדבר י ב-ג), .
אבל למה ?:
ח"א שהתקיעות להקהיל את הקהל מצוה הן (גמ' סוכה נג), שמצווים להקהיל בסימן זה ולא באחר. ולר"י שאינן אלא לסימן (ר' יהודה), כשהיה רוצה משה לדבר אליהם, ואינן מצוה [ ואז לכאורה אפשר גם סימנים אחרים: רמקול ?],

ח.
לצרה או לשמחה. לפני או אחרי.
וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת (במדבר י ט), מכאן שתוקעים בחצוצרות בשעת מלחמה.[לפני]
אבל היכן ?
תקיעה בחצוצרות במלחמה, כתבו ראשונים שהיא בשעת התפילה, שהיו אומרים שם פסוקי מלכיות-זכרונות-שופרות , כדרך שאומרים בראש השנה וביובל (רש"י תענית יז א) דהיינו לפני ובעת המלחמה.
ומה אחרי - כששבים מהמלחמה וי"א אף כששבים מארץ אויב, או מנצחים אויב הבא עליהם וקובעים יום שמחה ושהוא בכלל הכתוב: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וגו' וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹוצְרוֹת (במדבר י י. אבן עזרא שם).

ט.
מצוות התלויות בארץ.
יש פוסקים שמציינים כי המצווה של התקיעה בעיתות מצוקה ותענית היא בתוקף רק בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ. שנאמר "וכי תבואו מלחמה בארצכם והריעותם".

[יהודהא]

חלק ב'

י' .
מדאורייתא- מדרבנן.
תקיעות בעת צרה , לרמבם היא מצות עשה מן התורה (רמב"ם שם א), ומצוה זו נמנית במנין המצוות ,חינוך שפד).
ויש אומרים ושחיוב תקיעות אלו הוא רק מדרבנן (בעל המאור ראש השנה כח א,), שאינן אלא לקיבוץ העם שמתקבצים בתעניות, כמו שנאמר: קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה (יואל א יד.), וכל קיבוץ הוא בחצוצרות, כמו שנאמר: וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה .(ר"ן ראש השנה שם)

יא.
רק חצוצרה ,רק שופר ,או או . גם וגם. בתע"צ.
אם ואיך - תוקעים בחצוצרות בתענית-צבור בגבולין - מחוץ למקדש –

יש אומרים שתקעו רק בחצוצרות , ורק כשלא היו חצוצרות תקעו בשופרות.
או שבזמן הבית תקעו בגבולין בחצוצרות, ולאחר החורבן תיקנו לתקוע בשופרות (מאירי ראש השנה כז א, ותענית יד א, בשם יש מפרשים).

ויש מפרשים שאף בגבולין היו תוקעים בחצוצרות ובשופרות, אלא שכאשר התקיעה היתה בכהנים לא היתה אלא בחצוצרות בלבד (כתוב שם לראב"ד ראש השנה שם)..
יש מפרשים שלא היו תוקעים בתעניות בגבולין אלא בשופר (המאור וריטב"א ), ומקום שיש חצוצרות שאמרו, היינו במלחמה .

יב.
.היום – לא נוהגים.
במלחמה או בתענית.

ומה בזמן הזה, כתבו אחרונים שלא נהגו לתקוע בעת צרה, ותמהו המג"א למה אין נוהגים כן ,
ומביא את דברי הרמב"ם שתוקעים בחצוצרות בעת צרה, ולמה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה הלוא מדאוריתא יש מצוה לתקוע בלא תענית. ונשאר בצ"ע.. (מגן אברהם, תקעו);
ויש מהאחרונים שביארו שאין תוקעים בחצוצרות אלא במעמד ציץ , או ארון (עמק הנצי"ב לספרי שם), כמו פנחס במלחמת מדין.
או שאין תוקעים אלא כשהגזרה היא על רוב ישראל (פרי מגדים או"ח תקעו,)

וי"א שבגבולין אפשר או בחצוצרות או בשופר ומה שנהגו העולם בשופר שהוא מצוי, הרשות בידם (רשב"א שם;ו).
וכתבו ראשונים שיש שנהגו שלא לתקוע כלל בתעניות (דרשת הרמב"ן לראש השנה שם, וריטב"א תענית יב ב, שכן המנהג בצרפת).

וטעמם שסוברים שהמצוה היא בחצוצרות, וכיון שאין לנו חצוצרות אין תוקעים כלל (ריטב"א שם)
והנתיב חיים שתירץ, שמדאורייתא המצוה נוהגת רק בארץ ישראל, כלשון הכתוב 'וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם בחצוצרות".
אך תירוץ זה צ"ע, ראשית כי לכאורה מצוה זו היא חובת הגוף, כלומר חובה על האדם להתעורר בעת צרתו, ואין זה תלוי במקום כלשהו. ומלבד זאת, לעיל הבאנו את מנהג הגאונים ומנהג ספרד לתקוע בשופר בעת צרה גם בחו"ל.
. והוסיף המשנה ברורה בשם הפמ"ג, שגם בארץ ישראל דווקא כשהיה תחת רשותינו, או שחיוב התקיעה הוא דווקא כשהגזירה הוא על רוב ישראל, אך לא מצאנו לתירוץ זה בדברי הראשונים.

היה נסיון חריג בעבר ע"י הרב חיים שרגא פייבל פראנק, שהכין שתי חצוצרות כסף לתקוע בהן בעת צרה כמבואר בהמעין י ד עמ' .7:
ורבים הסתייגו שאין לעשות כן, שמכיון שבכל הדורות לא מצינו שיתקעו בחצוצרות בעת צרה, אין לנו לחדש הנהגה זו (ציץ אליעזר יא טז יז)

יג.
מה הבעייה ?
..אם ההימנעות מתקיעה בחצוצרות היא מפני " אינו מצוי" יש לתמוה : דהיום מצוי למי שמשלם. וגם אם לא מה הקושי לעשות ולייצר חצוצרות כראוי, לכאורה אין מצריך מסורת כלשהיא, חוץ מהמוזכר לעיל לא ידוע על דינים מיוחדים שיש בו. בשופר דווקא יש ריבוי דינים ופרטים לכשרותו ,בחצוצרה לא !

יד.
של משה ! הרי זה פסול.
כל הכלים שעשה משה - במשכן - כשרים לדורות, חוץ מן החצוצרות, שנאמר: עֲשֵׂה לְךָ וגו' וְהָיוּ לְךָ (במדבר י ב. מנחות שם), שמצות התקיעה בחצוצרות קיימת לעולם, אבל לא באותן שעשה משה .

טו.
גניזה -למה
א"ר יצחק: הרי שמשה אומר כשהוא בא ליפטר מן העולם: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם" (דברים לא כח), והיכן היו החצוצרות לתקוע בהן ולכנסן? אלא עד שהוא בחיים, נגנזו.

. רבינו בחיי - ..ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מדת רחמים, לכך צוה אותן לעשותן של כסף.. שהיה שומע מתוך התקיעה, הוא קול השם המיוחד, והוא לבדו המשיגו והמתבונן בו.. ולפי שלא עלה שום נביא למדרגה זו.. לכך צוהו שלא ישתמש בחצוצרות אלא הוא לבדו לא זולתו ..
...ומרוב קדושות החצוצרות ובהיותם כלי שההשגות נרמזו בו היו טעונין גניזה ..ומטעם זה לא נשתמש בחצוצרות אפילו יהושע תלמידו שלא עלתה השגתו בכך,


טז..
שתיים ועד 120...ויותר.
כמה חצוצרות מותר היה לתקוע ביום שמחתכם וכו
אין פוחתים משתי חצוצרות, שוּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת (במדבר י י) משמע שתים.
.וכתוב במשנה בערכין, ומוסיפים עד לעולם .ועד כמה מוסיפים, עד מאה ועשרים, שנאמר: וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת (דברי הימים ב ה יב.
. . ואמרו שלמעשה מותר להוסיף גם יותר מכך, אלא עד 120 יש בו הידור מצווה מה שאין כן מעבר להם.וזאת כי אם יוסיפו יהיה בו ערבוב קול".
ויא שאכן אין מוסיפין מעבר ל 120.

יז.
קצר או ארוך ?
והאם שר האוצר של בר כוכבא היה מוסיקאי ?
ולמה - מפני שעל המטבעות שלו מופיעים כלי נגינה מגוונים כגון חצוצרות ששימשו לכהנים, וכלי מיתר שבהם ניגנו הלויים.
מופיעים על מטבעותיו גם כלי מוסיקליים – חצוצרות ולירות – כלי מיתר "נבליים".

חצוצרות_-תקופת_בר_כוכבא.jpg (85.03 KiB) נצפה 372 פעמים

מהמכלול.
תיאורים מהעבר על מראה החצוצרות - יש בצמצום, ,.בניגוד למנורה שנפוצה מאוד ופחות מכך הארון ןהשולחן. המפורסמים שבהם :
במטבעות שהוטבעו בירושלים בימי בר כוכבא (חמש כאלה) יש אכן שתי חצוצרות המעטרות את מטבעות הדינר , כמופיע בפסוק .עשה לך שתי חצוצרת כסף" .....מראה החצוצרות כלי נגינה קצר וצר בעל פייה מתרחבת ,ואורכו היה כמטר. כך לפי התיאור של יוסף בן מתתיהו שאומר שזה היה כ-2 אמות , כמטר..

השולחן -שער טיטוס.jpg (19.86 KiB) נצפה 372 פעמים

מהמכלול.
אולם בתבליט שעל שער טיטוס הם נראים ארוכים מאוד ומתנשאים הרבה מעל הארון , אולי כנל אין הגבלה באורכם, ולאירועים שונים השתמשו בקצרים \בארוכים לפי הצורך. [הערה - ואולי בכלל זו טעות- והם לא חצוצרות ,אלא המוטות שבהם היו נושאים את הארון ובקצה שלהם התעבות המונעת את הוצאתם מהארון ?.

[יהודהא]

עוד כלי נגינה ממטבעות בר כוכבא -
כלי מיתר : קתרוס עם 3 מיתרים ונבל עם 4 מיתרים.

נבל וקתרוס -מטבעות בר כוכבא.jpg (95.85 KiB) נצפה 345 פעמים

[יהודהא]

חלק ב'
יב.
.היום – לא נוהגים.

ומה בזמן הזה, כתבו אחרונים ..
וטעמם שסוברים שהמצוה היא בחצוצרות, וכיון שאין לנו חצוצרות אין תוקעים כלל (ריטב"א שם)
והנתיב חיים שתירץ, שמדאורייתא המצוה נוהגת רק בארץ ישראל, כלשון הכתוב 'וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם בחצוצרות".

היה נסיון חריג בעבר ע"י הרב חיים שרגא פייבל פראנק, שהכין שתי חצוצרות כסף לתקוע בהן בעת צרה
כמבואר בהמעין י ד עמ' .7:
ורבים הסתייגו שאין לעשות כן, שמכיון שבכל הדורות לא מצינו שיתקעו בחצוצרות בעת צרה, אין לנו לחדש הנהגה זו (ציץ אליעזר יא טז יז)

.

בהמבשר בהעלותך תשפג 757 נתפרסם מאמר נרחב ומקיף של י, שרולוביץ בנידון ובתוכו עולה ש-

* . לשיטת היעבץ זה שאין תוקעין היום כי המצווה היא רק בכוהנים, ובזמנינו אין כוהנים מיוחסים ומשוםכך לא ניתן לקיים מצווה זו. ולשיטתו משום כך - אכן יש על בכור להיפדות אצל הרבה כוהנים.
[ופירכא מברכות הכוהנים - ספק ברכה לבטלה, ואין חוששין לכך].

*. תירוצו של הר ש, דבליצקי שהשווה בין נרות חנוכה בחוץ , תקיעת שופר לפני מוסף - לחצוצרות.
שהיו השונאין סבורים שבאו עליהם למלחמה וקמו עליהם להרגם.
היינן שכולם בטלו בזמנם מפני איבה וגזירת המלכות וכשיטת העיטור ושיבלי הלקט: המלכות . ומכיון שבטלו אז - בטלו גם במקום שאין בו סכנה.

והאריך שם בדעות השונות של המצצדים ודעות המתנגדים בעניין זה.